משלוש יוצא המון: טיולי טבע קצרים לשלהי הקיץ
גילגולים בדיונות, טיפוס בנקיקים, רחיצה במעניינות והמון נוף. תשע המלצות מהנות במיוחד לטיולים בני שלוש שעות בטבע בסופו של הקיץ, כפי שפורסם ב"מסלול" של "ידיעות אחרונות"
שלוש שעות בטבע? זה כבר עניין שטומן בחובו טיול אמיתי. כמעט מחייב. טיול מהסוג שגם מחר או מחרתיים תרגישו בזכותו את שרירי הרגליים - אבל בקטנה. כמו תזכורת נעימה של חוויה מהנה. ומה שיפה בטיולים הללו הוא העובדה שהם לא נמשכים מעבר לקו הסיבולת של משפחה ממוצעת.
1. נחל כלח: אירופה הקלאסית
קשה לדעת מה עבר בראשם של אלו שהמציאו את הכינוי "שווייצריה הקטנה." הכרמל הרי לא מאוכלס בפסגות גבוהות ומשוננות, עטויות שלג, שלמרגלותיהן כפרים קטנים עם אנשים בכובעי לבד מצחיקים. מצד שני, יש מקומות בכרמל שאכן מספקים תחושה חזקה של אירופה. נחל כלח הוא אחד מהם. יש בו את כל המרכיבים של טיול אירופי קלאסי: תהום יפה, צלעות הרים והמון ירוק בעיניים. בימי האביב גם הסחלבים נותנים פה שואו ופורחים במלוא הדרם.
הגעה: מתחילים בחניון אלון שעל צומת דמון (מפגש הכבישים 721 ו.(672- רכב האיסוף ימתין בחורשת הארבעים שלצד כביש .672
אם נשאר זמן: שמורת הטבע חי-בר כרמל הוקמה על מנת להשיב לטבע מינים הנמצאים בסכנת הכחדה או כאלו שאיכלסו את האזור בעבר: נשרים, יחמורים וחברים אחרים.
נחל כלח (צילום: שרה גולד)
2. שביל המעיינות: מים נדיבים
לעיתים קרובות, קרובות מדי, המילים "מעיינות," "נחלים" ו"בריכות מים" מביאות עימן אכזבה. מה שמצית את הדמיון בעת תכנון הטיול מתגלה כבור יבש במהלכו. המסלול נמשך נטו כשעה או פחות, אבל הוא נכנס לקטגוריית השלוש שעות בגלל העצירות התכופות ליד המים. כשיש מים - עוצרים. זה הכלל.
הראשונים להופיע הם עינות עמינדב - שני מעיינות שמימיהם זורמים לבריכה אחת. בהמשך הדרך - ולאחר ביקור במערה קטנה שילדים יאהבו במיוחד - מגיעים אל עינות עוזי, הפורצים אל בריכת מים, השוכנת על מצוק מול הנוף. הפינאלה היא עין תמר. זוהי בריכת מים מטופחת, שתמיד - אבל תמיד - תמצאו לידה אנשים. כי מים בטבע הם משהו שלא קל לעזוב. במיוחד כאשר הכל מסביב מיוער וירוק. כדאי לברר לפני היציאה אם יש עוד מים, כי בעונה זו היובש עלול לשלוט שוב בכל.
הגעה: מכביש 396 עולים על כביש .3877 נקודת ההתחלה והסיום היא בחניון חורבת סעדים, בקרבת יד קנדי.
אם נשאר זמן: גן לאומי קסטל מספק תזכורות היסטוריות - מימי הצלבנים ועד מלחמת השחרור, והכל מתובל בתצפיות נוף יפות.
3. שפך נחל שורק: דיונות, צבים וים
מסלול יפה שמתחיל בחורשת הצנחנים ליד קיבוץ פלמחים, עובר לצד נחל שורק בדרכו אל הים, ומסתיים מול הכחול הגדול. יש בו דיונות שאפשר לטפס עליהן ולחפש עקבות של בעלי חיים, יש צבים רכים שמתגוררים בנחל, יש צמחיית גדות ירוקה ועשירה, ויש אפילו מערה זעירה שמכונה "מערת הגמדים," ונטועה ברכס הכורכר המשקיף אל הים.
אל תיתנו לחניון הגדוש בתחילת המסלול להטעות אתכם - רוב המטיילים נשארים בחניון המיוער ועורכים מנגל. רק המובחרים (אתם) יוצאים למסע לאורך הנחל, שידע ימים גרועים יותר בעברו וזוכה בתהליך מקיף של שיקום. בנחל ישנו סכר סלעים ענקי שמזמין קיפוץ לגדה השנייה, וגם אי שקרוי "אי הצבים" (אליו אי-אפשר להגיע, לשמחת תושביו המשוריינים.( סוף המסלול נערך כאמור מול הים. מומלץ לטפס על המצוק הגבוה ולהתחבר למראות.
הגעה: ממחלף גן רווה שעל כביש 4 מגיעים לצומת עין הקורא, שמוביל לכיוון פלמחים (כביש .(4311 משם לחורשת הצנחנים ולגן לאומי שפך נחל שורק (נחל רובין.(
אם נשאר זמן: עוד קצת דרומה לאורך החוף והגעתם לשמורת חולות ניצנים. אפשר להדרים עוד ולהגיע לגן לאומי אשקלון.
4. נחל אוג: סולמות ומפלים
למרות שעדיין חם, ניתן לטייל בנחל היפה הזה, החורץ את אדמת מדבר יהודה, בשעות אחר הצהריים והערב. הסיבה פשוטה: לא הרבה מקומות מציעים נוף מדברי מזוקק, קניון פראי ומפלי סלע במרחק נסיעה סביר מהציוויליזציה (במקרה הזה: ירושלים.( הטיול מתחיל כמו כל טיול מדברי אחר, ואז מגיע הקניון, שהולך ומעמיק ויורד מפני השטח. קניון שעושה הד אם צועקים בו (תנו לילדים לגלות זאת לבד.( אבל מעבר לכל - השוס הגדול מגיע בדמותם של שלושה מפלי סלע: קצר, בינוני וארוך. זה מפחיד, וזה גם כיף עצום. יתדות ברזל יסייעו לכם לצלוח את המכשולים הגבוהים הללו (האחרון מתנשא לגובה של עשרה מטרים,( כשתתגעגעו לקרקע יציבה. מומלץ לעשות את המסלול במגמת ירידה ולא להיפך.
הגעה: נוסעים מזרחה על כביש 1 מירושלים לכיוון ים המלח, ימינה לתחנת הדלק בצומת אלמוג, ומשם לקיבוץ אלמוג ולחניון בשטח.
אם נשאר זמן: מומלץ לבקר בגן לאומי קומראן שבצפון ים המלח, וללמוד כמה דברים על כת האיסיים המרתקת.
נחל אוג (צילום: מיכל כרמון)
5. בית גוברין: מערות מכל סוג
מי שרוצים לדגום מינים שונים ומשונים של מערות מכל גודל וצורה, יגיעו לגן לאומי בית גוברין, המשתרע על שטח של כ5,000- דונמים. האזור מספק שלל חוויות תת-קרקעיות בעזרתן האדיבה של מערות מסתור, מערות קבורה, מערות אחסון, מערות מגורים, מערות לגידול יונים (קולומבריום,( מערות בצורת פעמון ומערות סתם, בלי סיבה. חלק מהמערות זעירות וגודלן כגודל אדם, וחלקן הן בעצם אולמות ענקיים, מבוכיים ומסתוריים. רובן חצובות בסלע הגיר הרך (יחסית) המאפיין את האזור - מה שהפך אותו לגן עדן לבורחים, מורדים וסתם אוהבי מחשכים.
הגעה: בית גוברין נמצא על כביש ,35 ממזרח לקריית גת.
אם נשאר זמן: פיקניק מול הנוף באחת החורשות היפות של פארק בריטניה.
מערות בית גוברין (צילום: דורון נסים)
6. נחל חתירה: יופי בראשיתי
נחל חתירה במכתש הגדול - זה נשמע כמו טיול לאנשים רציניים, וזה אכן כך. אבל קודם כל - קצת טריוויה: מתברר שהמכתש הגדול קטן יותר ממכתש רמון. אז מדוע הוא קרוי כך? מאחר שהוא גדול יותר מהמכתש הקטן. היגיון של גיאוגרפים מעניקי שמות.
בכל מקרה, שמו האחר הוא מכתש חתירה, על שם הנחל הרחב שחותך אותו. המסלול היפה הזה מציע סדקי סלע עצומים ופוטוגניים, וגם גב מים גדול העונה לשם עין ירקעם. בהמשך הופך הנחל הרחב לקניון של ממש וגם למפל עוצר נשימה. לא רק בזכות יופיו, אלא בעיקר בגלל גובהו המבהיל: התהום כאן מגיעה לעומק של עשרות מטרים. זהו מפל חתירה, ומראשו ניבט המדבר במלוא אונו. מדבר בראשיתי שיגרום לכם להבין מדוע הטרחתם את עצמכם עד לסוף העולם.
הגעה: בצומת רותם שעל כביש 25 פונים דרומה לכביש ,206 ולאחר כמה דקות מחפשים אחר השילוט המפנה לעין ירקעם.
אם נשאר זמן: העיר הנבטית הקדומה ממשית היא מקום חביב למדי. ניתן אף ללון בחניון הלילה החדש שהוסדר פה.
7. מכתש רמון: מעיין, נחל ונקיק
הנבטים, שהכירו את המדבר באופן אינטימי למדי, ידעו היטב לבחור את דרכיהם. מצד סהרונים, ששימש אותם בדרכם הארוכה מפטרה לנמל עזה, חלש על חבל ארץ יפהפה בלב מכתש רמון. הרבה לא נשאר מהחאן הקדום הזה, ונותר רק לדמיין איך התנהלו כאן חייהם של הנוודים, שנשאו עימם מיני תבלינים, בשמים ושאר פינוקים.
הטיול של היום הוא מעגלי, וכבר בתחילתו מופיע מעיין קטן בשם עין סהרונים. הוא מושך אליו לא רק טיילים אלא גם בעלי חיים מדבריים רבים, קטנים כגדולים. בהמשך צועדים במעלה דקלים ובערוצו של נחל נקרות, הזרוע בחלוקי נחל שקולות קרקוש עולים מהם בעת ההליכה. ולסיום, פרסת נקרות - נקיק עמוק וצר יחסית, שילדים (וגם מבוגרים חסרי עכבות) ישמחו להתרוצץ בו.
הגעה: ממצפה רמון יורדים למכתש בכביש .40 ממנו פונים שמאלה עם השילוט לחניון בארות. לאחר כמה קילומטרים בדרך עפר יופיע חניון בארות. משם ממשיכים לפי השילוט למצד סהרונים.
מכתש רמון (צילום: לע"מ)
8. נחל חווארים: בלילה לאור הירח
יש מסלולים שנכנסו לקלאסיקה הישראלית. מהם, יש כמה שכבשו את קטגוריית "טיולי הלילה," ונחל חווארים הוא אחד מהם. הסיבה העיקרית היא סלעי החוואר הלבנים, שבליל ירח מלא נראים כמו מראה ענקית שמחזירה את אור הלבנה. בלילות כאלו, אפילו פנס לא תצטרכו כאן. להיפך, הוא רק יפריע לאווירה המדברית הקסומה שעוטפת את הכל. רוב המסלול כרוך בירידה קלה יחסית בקניון יפה שבו פינות נסתרות, תצפיות נוף שובות לב ומרקמי סלע מיוחדים. אין צורך כמובן ב"לילה לבן." אפשר להתחיל בסביבות 22:00-21:00 ולסיים לאחר כשלוש שעות. מיועד בעיקר למי שעולם טיולי הלילה חדש להם - מדובר בעניין ממכר.
הגעה: נוסעים בכביש 40 (באר שבע-מצפה רמון.( כמה מאות מטרים מדרום למדרשת בן גוריון ישנו שלט שמפנה שמאלה אל חניון בור חווארים. יש להשאיר רכב מאסף בנקודת הסיום (נכנסים לאזור המדרשה, פונים בכיכר ימינה, ושוב ימינה לכיוון עין עבדת. מגיעים לסוף הירידה ומחנים את המכונית לאחר שחוצים את הגשר האירי.( אגב, בלילות ירח מלא יש פה תנועה ערה, כך שיש סיכוי טוב לתפוס טרמפ מנקודת הסיום, ללא צורך ברכב איסוף.
אם נשאר זמן: אפשר להגיע בשעות אחר הצהריים ולבקר בגן לאומי עבדת ובעין עבדת. בראשון יחגגו בעיקר חובבי הארכיאולוגיה, ובשני - חובבי המים בטבע.
9. הקניון האדום: בין הקירות
מישהו מכיר במקרה את גיא שני? לא, אל תחפשו ברשימת אנשי הקשר שלכם. זהו בסך הכל שמו של מקום המכונה בפי המטיילים "הקניון האדום," המצוי בהרי אילת, קילומטרים ספורים מצפון לעיר. הנתונים ההתחלתיים 200 - מטר של קניון סלעי שעומקו מגיע ל30- מטר - מעידים כי כיף גדול יהיה פה. ההליכה בקניון הזה חווייתית מאוד, מאחר שבחלק מהמקומות קירותיו כמעט נושקים זה לזה. מספרים, אגב, שבימי קדם נהגו בני האדם לצוד נמרים בסיוע הקניון - פשוט הכניסו לתוכו גדי בתור פיתיון, ונתנו לטבע ולרעב לעשות את שלהם. היום נמרים לא תמצאו פה, אבל מצד שני תזכו לקבל מראות קסומים של גוני אדום (בזכות אבן החול האדומה) והרבה משחקי אור וצל שיוצרת השמש שנמצאת גבוה מעליכם. שימו לב: הירידה לקניון מתבצעת באמצעות סולמות.
הגעה: מאילת מטפסים בדרך יותם לכיוון מערב. מספר קילומטרים אחרי המחסום הצבאי יש שילוט המפנה למסלול.
אם נשאר זמן: הרי לא הגעתם עד אילת כדי לחזור באותו יום...
לפנייה לכתב/ת 
