בלי סודות

אורלי יצרה איתי קשר טלפוני כדי לספר לי את סיפורה הקשה: "אני גרושה ואם חד הורית. יש לי ילדה מן הבעל שלי לשעבר וילד מגבר אחר". "מה בעצם הבעיה"? תהיתי לעצמי. "נכנסתי להריון מגבר אחר בעודי נשואה לבעלי. הייתי פרודה מבעלי כשנתיים עד אשר הוא נתן את הגט, ובינתיים הכרתי גבר אחר וממנו נכנסתי להיריון", סיפרה אורלי. האורות האדומים נדלקו לי.

לכאורה אין בעיה, הסיפור של אורלי פתור כביכול. ההלכה והמדינה עשו יד אחת כדי לשמור על כשרות הילד. ההלכה דואגת לטעון כי "רוב בעילות אחר הבעל", והילד נקבע כבנו של הבעל לשעבר ולא כבנו של אביו הביולוגי. המדינה, מצידה, דואגת לרשום את הילד באופן הזה ברשומות. וכך, לכאורה, הכול בא על מקומו בשלום. המדינה וההלכה טופחות לעצמן על השכם. עוד ילד ניצל מכתם הממזרות.

אך, האומנם בא הכול על מקומו בשלום? כלל לא. בשיחה הארוכה עם מ' התבררו הבעיות הקשות עמן אורלי ובנה צריכים להתמודד.

הבעיות

בעיה ראשונה: "כולם יודעים שהילד אינו של הבעל לשעבר". אמרה לי אורלי. "לא הסתרתי את הקשר שלי עם הגבר האחר. אנשים הם לא טיפשים". אורלי מבינה שייתכן ובעתיד הילד ישמע ברחוב או בבית הספר שהוא אינו בנו הביולוגי של הבעל לשעבר. אורלי שוקלת בשל כך לעבור לעיר אחרת על מנת לטשטש את העבר שלה, ולהציל את הילד מכתם הממזרות.

בעיה שנייה: לילד אין מזונות. אורלי אינה מעיזה לבקש מזונות מן הבעל, שהרי הילד אינו שלו. אך אורלי גם אינה יכולה לבקש מזונות מן האבא הביולוגי כי בכך היא תסגיר את ממזרותו של הילד.

"זה חבל" אומרת אורלי "האבא שלו טחון בכסף, והוא היה יכול לזון את הילד באופן מכובד".

"האם הוא יודע שיש לך ילד ממנו"? שאלתי.

"כן. הוא תמך בי בתקופת ההיריון, ולא רצה שאני אפיל את הילד, למרות שהוא הבין את המשמעויות", ענתה אורלי, "אבל הסתבך במעצרים וישב בכלא. הקשר בינינו נותק".

"על מה את חיה כעת?" שאלתי.

"אני לא עובדת. אני מקבלת פחות מאלפיים שקל מזונות מן הבעל בשביל הילדה הגדולה שנולדה לי ממנו. את השאר המדינה משלימה".

אורלי מבינה שעדיף לגדל משפחה בעוני ולהציל בכך את הילד מכתם הממזרות.

בעיה שלישית: בפועל אין לילד אבא. יש לילד אבא על הנייר – אך למי הוא יקרא 'אבא'? אף אחד אינו מצפה מן הבעל לשעבר לתפקד כאבא של ילד שאינו שלו. אך מצד שני אורלי אינה יכולה לפתח את הקשר בין האבא הביולוגי (שבינתיים נעלם מחייה ממילא) לבין הילד. למעשה, בכך שההלכה והמדינה הדביקו את הילד לבעלה לשעבר של אורלי הן גרמו לו להפסיד את האבא הביולוגי שלו. סיכמנו שיש הרבה ילדים שגדלים ללא אבא. אורלי מבינה שעדיף לילד לחיות ללא אב מלהתמודד עם כתם הממזרות.

הבעיה הרביעית היא הקשה ביותר – ובהקשר אליה אין לי כל עצה: פצע רגשי ומתמשך לילד. אם הסוד נשמר – הילד גדל כילד דחוי. הוא ישאל את עצמו מדוע האיש שרשום בתעודת הזהות שלו כאביו, ומפנק את אחותו הגדולה, מתנכר לו? מדוע האבא, אשר פוגש את אחותו במסגרת הסדרי ראיה, כלל איננו מתעניין בו? ואם הסוד לא נשמר והאמת מתגלה לילד (וסביר שכך יקרה, למשל על ידי הבעל לשעבר) הוא יצטרך ללמוד לשקר לעולם ובעיקר לרושם הנישואין.

אם הילד מחליט לשקר – הוא חי כל ימיו בשקר ויודע שהוא ממזר. אם הילד מחליט שלא לשקר - ההלכה והמדינה לא השיגו דבר – וחזרנו לנקודת ההתחלה – כלומר, הילד מוכר בציבור כממזר.

המדינה, ההלכה והציבור כולו מצפים שאורלי תיבנה עולם שלם של שקר סביב הילד המסכן כדי להצילו מכתם הממזרות. אבל מעטים האנשים המבינים את המחיר הנורא שהילד הזה ישלם, ואת העובדה שבמקרים בהם האישה לא ממשיכה לחיות עם הבעל - כמעט ולא ניתן להסתיר את הסוד מן הילד. המדינה אינה עוקבת אחרי הילדים הללו לראות אם היא אכן פעלה לטובתם.

דומני שהגיע הזמן להפסיק לדבר בשבלונות, ולהפסיק לחשוב שעל ידי רישום כזה או אחר פתרנו את הבעיות. הגיע הזמן לראות את המציאות הקיימת בשטח, ולתת את הדעת לפתרונות טובים יותר בנושא הזה.

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390