אשר ידלין על הולילנד: "לשחיתות כבר אין תרופה"

האם השחיתות במדינה, כפי שנחשפה, לפי החשד, בפרשת הולילנד, היא המשך של "מסורת" שתמיד הייתה קיימת, או שהיא הולכת וגואה ושוברת בכל פעם שיא מכוער אחר? אם שואלים את אשר ידלין, מבכירי ההסתדרות הישנה ו"כוכב" של אחת מפרשות השחיתות הגדולות הראשונות שנחשפו במדינה, הרי שהשחיתות שהייתה קיימת בתקופת מפא"י היא כסף קטן לעומת המעשים המיוחסים לאהוד אולמרט ולבכירים אחרים כיום.  

• האם הבנייה בפרוייקט הולילנד תימשך?
• פרשת הולילנד: "שוחד החודש לשלטון"
  

ידלין (87) אינו שש לשוב ולהיזכר בפרשה שסיבכה את חייו. ידלין, שימש בשנות ה-70 כמנכ"ל קופת חולים כללית ונחשב לאחד המנהלים המוערכים במשק והתמנה ב-1976 לנגיד בנק ישראל. שלושה ימים קודם לכן פתחה המשטרה בחקירה סמויה נגד ידלין בחשד שקיבל שוחד מאנשי עסקים. את החקירה ניהל ניצב בנימין זיגל שנחשב לאימת הצווארון הלבן וטיפל בפרשיות הונאה לא מעטות. 

לאחר שבועיים החליט היועץ המשפטי לממשלה, דאז, אהרון ברק, לפתוח בחקירה גלויה שנסתיימה בהגשת כתב אישום ובמעצרו עד תום ההליכים.

ידלין, שבהתחלה הכחיש שקיבל שוחד, הודה לבסוף והגיע לעסקת טיעון שבמסגרתה נשלח לחמש שנות מאסר בכלא רמלה. משפטו היה חלק משרשרת של מעשי שחיתות שנחשפו באותה תקופה, שהביאו להתאבדותו של שר השיכון אברהם עופר, והיו בין הגורמים שהביאו למהפך השלטוני ולעליית הליכוד לשלטון ב-1977 .

שלושים שנה אחר כך, ידלין נשמע שבור וממורמר. אכן, הוא משוכנע שפרשות השחיתות של היום והחשדות המיוחסים לאולמרט ולאחרים יכולים לתת פרופורציה על מה שעשה. אבל זה לא מנחם אותו. "אני לא רואה דרך להילחם בשחיתות", הוא אומר, "אין בזה שום טעם, ברכה לבטלה. מה שנעשה היה Too Late and Too Little (מעט מדי ומאוחר מדי). אני, בכל מקרה, כבר לא יכול לעזור בכך, לא חשוב מה אגיד. אני משתדל היום לא לחיות עם הפרשה הזאת, למרות שהיא שינתה את כל חיי".

אתה חושב שהמצב החמיר מאז? שהמעשים שמיוחסים לאולמרט ולחשודים בפרשת הולילנד, או המעשים שנעשו בפרשת רשות המסים, הם גרועים מהמעשים שאתה עשית?

"בוודאי, אבל מה זה משנה?" 

אולי זה משנה כי דווקא המפלגה שלך, העבודה, לא הסתבכה מאז בפרשות שחיתות חמורות. אולי דווקא העובדה הטיפול המחמיר שקיבלת ביער חלק מהשחיתות?

"אני לא יודע אם העבודה היא המפלגה שלי וגם לא בדקתי מה הם עשו מאז. הם לא מעניינים אותי".

מצמרת מפא"י לכלא רמלה

ידלין החל את דרכו כ"נסיך" של מפא"י ההיסטורית: התחנך בגימנסיה הרצליה ובתנועת המחנות העולים והיה ממייסדי קיבוץ חמדיה, והתחתן עם דליה גולומב, בתו של מפקד ה"הגנה", אליהו גולומב ובעלה של עדה שרתוק, אחותו של משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל. עד מהרה השתלב בצמרת והמנגנון המפלגתי והפך למקורבם של שר האוצר פנחס ספיר וראש הממשלה לוי אשכול. ב- 1966 נבחר למזכיר "חברת העובדים", הקונצריום הכלכלי הגדול במשק, שריכז בידיו את כל המפעלים שנמצאו בבעלות ההסתדרות, וב-1974 התמנה ליו"ר קופ"ח כללית. במסגרת תפקידו בהסתדרות הצליח למנוע ממנה להתיר מאבק של עובדים שכירים במפעלים שלה-עצמה, ובמסגרת תפקידו כיו"ר קופ"ח הגדיל את מספר המיטות בבתי החולים. הוא נחשב למועמד אידאלי לנגיד בנק ישראל והממשלה אישרה את מינויו פה אחד.

במהלך שנות ה-70 התפרסמו בתקשורת מספר כתבות, שייחסו לו עבירות שונות והובילו לבסוף לפתיחת חקירה משטרתית נגדו. התברר שידלין קיבל שוחד במספר עסקאות נדל"ן שנגעו לנכסי קופ"ח וכן של חברת "שיכון עובדים". ידלין העסיק בעסקאות הללו עורך דין ומתווכת דירות שהיו בקשרים אישיים עמו, וקיבל מהם חלק משכר הטרחה. הוא הורשע בארבע עבירות שוחד בסכום כולל של 280 אלף לירות - סכום שניתן להעריכו כשווה ערך למאות אלפי דולרים בני זמננו. עוד הורשע ידלין בקשירת קשר לביצוע עוון, ובנוסף על המאסר, שילם קנס של כרבע מיליון לירות. אחרי ארבע שנים בכלא השתחרר וירד למספר שנים בארה"ב, שם עסק בייעוץ כלכלי, ושב לישראל עם צאתו לפנסיה.

להגנתו טען ידלין כי הכספים שקיבל לא הגיעו לכיסו האישי אלא נועדו לקופת מפלגת מערך, כחלק משיטה חשאית שפותחה להעברת כספים מקופת חולים ומההסתדרות, למימון מנגנון המפלגה. באותה תקופה לא היה קיים מנגנון מסודר ומפוקח למימון מפלגות, ואכן, בסמוך לפרשת ידלין נחשפו פרשיות שחיתות רבות נוספות שהגדולה והאחרונה ביניהן הייתה חשבון הדולרים שהחזיקה אשת ראש הממשלה דאז לאה רבין, וכל אלה היו גורמי מפתח במפלתה הראשונה של המפלגה בבחירות שנה לאחר מכן.

פרשת ידלין הייתה חשובה להתפתחות המשק כיוון שבנק ישראל היה הגוף החשוב היחיד שלא נשלט על ידי מפא"י, ההסתדרות וזרועתיהן השונות ואם ידלין היה הופך לנגיד הבנק היה עלול להיווצר מצב שגם הגוף המקצועי הזה היה הופך לחלק מהמנגנון, בתקופה שבה ממילא הוא החל להתפורר.

אחרי שהשתחרר כתב ספר, "עדות", ובו טען שצמרת המפלגה כולה השתמשה בשיטות כאלה, ואף פירט את המקרים, והציג את עצמו כשעיר לעזאזל של ניקוי האורוות. 

צבי לביא השתתף בהכנת הכתבה