מותר להעסיק מבקש מקלט? אולי

לאחרונה מופיעות בתקשורת מודעות מטעם יחידת עוז של משרד הפנים, המרתיעות מהעסקת עובדים זרים ללא רישיון. מודעות אלה מבקשות להבהיר שמותר להעסיק עובד זר רק למי שיש בידו היתר לעשות כן, ורק בענפים מסויימים: סיעוד, חקלאות, בנין, תעשיה ומסעדנות.

אך למעשה הנתונים שונים. במדינת ישראל ישנם זרים הזכאים לעבוד בכל ענף שירצו, ומי שמבקש להעסיקם אינו נזקק לאישור מיוחד: בני זוג של ישראלים, שנמצאים ב"הליך מדורג" לקראת קבלת אזרחות או תושבות קבע ישראלית; ילדי עובדים זרים ובני משפחותיהם, שקיבלו אשרות ארעיות מכוח הסדר חד-פעמי עליו החליטה ממשלת ישראל בשנת 2006; קרבנות סחר בבני אדם ועבדות המקבלים "אשרות שיקום" לתקופות מוגבלות; פליטים אשר הוכרו ככאלה על-ידי שר הפנים, ועוד.

ביחס למבקשי המקלט מאריתיריאה ומסודן – כ-18 אלף איש ואשה – המצב אבסורדי ממש, והמעסיק הישראלי אינו מקבל תשובה ברורה לשאלה האם מותר לו להעסיקם.

לאחרונה פורסם פרוטוקול של ישיבת ועדת עובדים זרים בכנסת. מר יוסי אדלשטיין, ראש אגף זרים במשרד הפנים, אמר ביחס למבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן: "היום כל המסתננים שנכנסים לארץ נעצרים ומי שמשוחרר מבית המשמורת, משוחרר בתנאים. הוא מקבל אשרת שהיה בלבד. זו לא אשרת עבודה". יושב-ראש הוועדה, ח"כ יעקב כץ (כצל'ה), שאל: "כלומר מי שמעסיק אותו בעצם עובר על החוק לפי הפרסומים שאנחנו שומעים עכשיו ברדיו?", ומר אדלשטיין השיב נחרצות: "נכון אמרת".

מיד לאחר מכן פנה כצל'ה לעו"ד אביטל שטרנברג ממשרד המשפטים, והנה משתנה הסיפור: שטרנברג ציינה שהיתה החלטה של יו"ר רשות ההגירה, לפיה אין אוכפים את איסור ההעסקה של אריתריאים וסודנים. היא אף ביקשה להזכיר שנכון להיום מדינת ישראל אינה מגרשת אריתריאים וסודנים, לאור עמדת נציבות האו"ם לפליטים בדבר הסכנה שנשקפת לאזרחי מדינות אלה בארצם.

לדבריה, "אם לא תאפשר להם לעבוד, אתה בעצם מכריח אותם להתפרנס, אני לא יודעת איך... אתה לא יכול להותיר אותם ברחובות לרעוב".

לאחר מכן אישר אדלשטיין שאמנם היתה החלטה של משרד הפנים שלא לאכוף את איסור העבודה על אריתריאים וסודנים. הוא סיכם זאת כך: "ברמת העקרון יש דין. מאידך יש החלטה שכרגע לא אוכפים". במילה אחת: ישראבלוף.

לא רק אדלשטיין, גם השר הממונה עליו, אלי ישי, מבקש להשאיר את מבקשי המקלט ואת מעסיקיהם במצב של עמימות תמידית. ח"כ ניצן הורוביץ ממרצ הגיש בשלהי שנת 2009 שאילתא לשר, ובה ביקש לקבל הבהרות בעניין רישיונותיהם של האריתריאים והסודנים. מאז ועד היום – ובניגוד לתקנון הכנסת – לא קיבל תשובה לשאילתא.

לפני שמשרד הפנים ממהר לצאת בקמפיין בדבר המותר והאסור בתחום העסקת זרים בישראל, כדאי אם כן שיפשפש היטב במעשיו, ויבדוק עד כמה אי-הבהירות בתחום היא תולדה של מעשיו שלו.

האשרה שניתנה מזה כשנתיים לרבים ממבקשי המקלט אינה קובעת (בניגוד לעמדת אדלשטיין) שאסור למחזיק בה לעבוד. היא פשוט שותקת בעניין זה. לצד שתיקה זו, הצהירו נציגי משרד הפנים בעבר לא פעם ולא פעמיים, בכנסת ובעיתונות, שמותר למחזיקים באשרה זו לעבוד. כעת הגרסה היא: אסור לעבוד, אך האיסור אינו נאכף.

אך כפי שציינה עו"ד שטרנברג ממשרד המשפטים, אנשים אלו – אשר אינם מגורשים למדינותיהם – נדרשים לאכול ולשתות. הם זקוקים לקורת גג. אם לא נתיר להם לעבוד, נדחק אותם אל דרך הפשע, או שנפיל אותם למעמסה על כתפי מערכת הרווחה הקורסת. נראה שדיבור ברור המאפשר להם לעבוד, הוא הדרך הנכונה. זוהי גם הדרך הנדרשת על-פי אמנת הפליטים משנת 1951.

סירוב נמשך של מדינת ישראל לבדוק את בקשות המקלט של האריתריאים והסודנים מצדיק התייחסות אליהם כאל פליטים בפועל, שהרי לא יתכן שהמדינה תסכל מאדם את הזכות לקבל היתר כלשהו על-ידי סירוב לבדוק את בקשתו. כפליטים, הם זכאים לזכויות שונות על פי האמנה, לרבות הזכות לעבוד.

ד"ר לבנת מלמד בתכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב