ישראל מחייה אותי מחדש
בחיים הנוחים כיהודים בדנמרק, הופכים ליותר דניים מאשר יהודים. ההחלטה לעלות ארצה טלטלה אותי ואת משפחתי לאי-ודאות, אבל לא היתה לי ברירה
מדוע יום העצמאות הזה שונה מכל אלו שקדמו לו? את חווית יום העצמאות האולטימטיבית שלי, חוויתי כבר לפני שהפכתי ישראלית.
התזה שלי במסגרת התואר השני שלמדתי בסוציולוגיה של הדתות, עוסקת בשלושת המועדים הלאומיים המרכזיים של ישראל: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. ולכן במהלך השנה שעברה ערכתי את עבודת המחקר שלי בישראל. שוטטתי בארכיונים, ראיינתי ישראלים והשתתפתי בכל הטקסים המרכזיים. כך יצא שישבתי בהר הרצל במהלך טקס יום העצמאות, טובלת בים של דגלים מונפים, בזמן ש-12 משואות הודלקו וכולם סביב הכריזו "ולתפארת מדינת ישראל".
לא התעוררתי בוקר אחד לפני שישה חודשים ומילאתי טפסי עלייה. ואפילו אם הייתי עושה זאת, עלייה לארץ מדנמרק ללא שליח עלייה, היא משימה דרקונית ומסובכת. אבל כעת אני כאן, אחרי שצלחתי את החוויה המתסכלת של הביורוקרטיה הישראלית, שנדמית כאילו היא נשלטת על ידי היגיון קפקאי.
בשנה שעברה חגגתי את יום העצמאות בהר הרצל: זיקוקים, משואות, דגלים ומוזיקה - חגיגה מפוארת. השנה אהיה במדבר עם חברים. ובכל זאת, אני יודעת שהשנה תהיה יותר משמעותית, כיוון שהשנה אינני נודדת בדרכים, השנה אני בבית!
ההיסטוריה המשפחתית שלי משעממת על פי סטנדרטים יהודיים. מאז גירוש יהודי פורטוגל ב-1497, לא גורשנו משום מקום. משנת 1624 משפחתי גרה בדנמרק. זהו כמובן דבר טוב, מכיוון שהעדר נדודים, מנוסה, בריחות ופוגרומים משמעותו שמשפחתי חיה חיים בטוחים ושלווים. הצד השלילי היחידי של החיים הנוחים כיהודים בדנמרק, הוא שלאט לאט הופכים ליותר דניים מאשר יהודים. כל זאת עד שהחלטתי לעלות לארץ, החלטה שטלטלה אותי ואת משפחתי לאי-ודאות של מציאות החיים בישראל.
אפשר לתאר את החיים כאן כאינטנסיביים יותר: הפחד, האי-ודאות, המתח והדאגות עזים יותר משהיו בדנמרק. אך כך גם האושר, המחויבות לחיים מלאי משמעות והנדיבות האמיתית של האנשים. אני מבקשת לעצמי חיים מלאים שיאפשרו לי לחוש כל ניואנס. ובישראל זה אפשרי. ישראל מחייה אותי מחדש יותר משהיא מכעיסה אותי.
כן, החלטתי לעקור את עצמי, להיפרד ממשפחתי ומרוב חברי ולעזוב עבודה טובה וקיום נוח, להשאיר את דנמרק מאחורי. הסיבה פשוטה ומתיישרת בקו אחיד עם הנרטיב של יום העצמאות: חירות.
עבורי, ישראל היא המקום שבו עלי להיות על מנת להפוך לאדם שאני רוצה ויכולה להיות. חירות אמיתית מתבטאת ביכולת להבין ולהגשים את הפוטנציאל הגלום בך, בין כאומה ובין כיחיד. אבל יש לכך גם מחיר, ואין אפשרות לקחת את כל מה שרוצים איתנו. אנחנו עדים לכך בלוח השנה שלנו וגם בחיינו. חשוב לזכור שלמרות שההיסטוריה האישית והלאומית היא חלק בלתי נפרד מאיתנו, איננו משועבדים לה ואפשר שהיא אף תעצים אותנו בעתיד. לכן אני מצפה כל כך לחגוג את יום העצמאות שלנו, כיוון שאני רואה ביום הזה השתקפות של המסע שלי, וזה ממלא אותי תקווה.
קרולין הנריקס, עולה חדשה מדנמרק
לפנייה לכתב/ת 
קרולין הנריקס
מומלצים
