גן עדן לצרכנים או קייטנה לסוחרים?

יש כמה דרכים לפתוח את הכתבה הזאת. למשל, לאן נעלמו יותר מ-2,600 תיקי חקירה שפתח התמ"ת ב-2009? או: מה אומר לכם הנתון הבא? 0.13%. ואולי – והמספר העלוב הוא – 100. אפילו ב"חיים שכאלה" עושים סדר לצופים הבלתי-מתמצאים, ולכן גם אנו כאן, ב"נתונים שכאלה", נעשה סדר עבור קוראינו.

כל המספרים הללו לקוחים מנתוני משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת) לגבי פעילות המשרד בתחום אכיפת חוקי הצרכנות בשנת 2009. בהמשך נפרט מה משמעותו של כל מספר מאלו שבפסקה הקודמת, ונביא גם נתונים נוספים. כעת נאמר רק, שלאמר שבתמ"ת קיימת תת-אכיפה חמורה של חוקי הצרכנות לא יהיה בגדר הפרזה.

האמת מסתתרת באחוזים

בשנת 2009 ערכו פקחי התמ"ת 75,796 ביקורות – בכל חמשת המחוזות של המשרד, בכל הארץ. אם מביאים בחשבון שבכל שנה קלנדרית יש כ-200 ימי עבודה בפועל, חישוב פשוט יַראה שבכל יום בוצעו כ-380 ביקורות.

חשוב להבין בהקשר זה, שמספר הביקורות אינו זהה למספר בתי העסק שבהם ביקרו הפקחים. באותה שנה פקדו הפקחים 51,112 בתי עסק, ובחלקם נבדקו באותו ביקור, למשל, הצגת מחירים, סימון סחורות כנדרש בחוק, השוואה בין מחיר המוצר על המדף לבין מחירו בקופה וכדומה. כלומר, אם מחלקים את מספר בתי העסק באותם 200 ימי עבודה מגיעים למספר העגום עוד יותר של 255 בתי עסק שנבדקו בממוצע מדי יום ביומו בישראל, מבין עשרות האלפים הקיימים בה.

במונחים של פריון עבודה זהו נתון עלוב. הוא גם אינו מלמד על שיפור לעומת 2008 – אז נערכו 75,190 ביקורות, כך שהגידול ב-2009 היה של 0.8% בלבד.

התמונה בעייתית עוד יותר כאשר מנסים להבין מה הניבו הביקורים והביקורות הללו. תחילה – כמה תיקי חקירה נפתחו בעקבותיהם. ובכן, נפתחו כ-3,000, שהם בסך הכל 3.95% מכלל הביקורות. כל שאר הסוחרים כנראה צדיקים שפשוט איננו יודעים עליהם. כידוע לכל העובר ברחובות ערינו, בכל מקום מוצגים מחירים כדין, אין פערים בין מחיר המוצר על המדף או על הקולב לבין מחירו בקופה, בכל עסקות המכר מרחוק נוהגים הסוחרים בצרכנים כאילו היו נסיכים מפונקים – וכן הלאה וכן הלאה. מה יש לומר, גן עדן של צרכנים.

לפחות עם אותו מיעוט זניח של סוחרים החשודים בשיבוש סדרי גן העדן אולי יעשו משהו בתמ"ת – כך לפחות יחשוב הקורא התמים המעיין בנתוני המשרד. מה שמקלקל את החלום בהקיץ הזה הוא החישובים. כן, אותן פעולות מתמטיות פשוטות החושפות עולם ומלואו מאחורי יבשושיות הסְפָרוֹת.

משנה לשנה יש הידרדרות

אם כן, 3,000 תיקי חקירה נפתחו. מביניהם, מדווחים בתמ"ת, הוגשו 100 כתבי אישום, 98 נסגרו עקב חוסר ראיות או היעדר אשמה, ב-2 מקרים הוטל כופר עקב הפקעת מחירים, וב-156 מקרים הוטלו קנסות מינהליים (בסך כולל של 85,000 ש"ח). אז בואו נסכם: 100 + 98 + 2 + 156 שווה 356 תיקים שהיה בהם טיפול כזה או אחר. ומה קרה ליותר מ-2,600 תיקים? בדו"ח התמ"ת אין מלה על כך. הניחוש שלכם טוב כמו שלי, ואולי המלה אבק, ולאו דווקא מימי האובך האחרונים, היא המפתח לעניין.

זוכרים שהבטחנו להסביר את פשר המספרים מן הפסקה הראשונה בכתבה? הנה ההסבר: כאמור, רק 100 כתבי אישום הגיש התמ"ת ב-2009 נגד סוחרים עבריינים, ואלו מהווים 0.13% בלבד מכלל בביקורות שבוצעו.

אבל זה עוד לא הכל. אותם 100 תיקים מהווים 3.33% מכלל אותם 3,000 תיקי חקירה שבכל זאת נפתחו. גם זה נתון עלוב, אך חומרתו בולטת אם משווים אותו לנתוני 2008. אז היוו כתבי האישום כמעט 10% מכלל תיקי החקירה. כלומר, ב-2009 ירד מספר כתבי האישום באופן יחסי בשני שלישים לעומת השנה שקדמה לה.

התמונה מקוממת ממש כשמשווים את הנתונים לאלו של שנת 2007: אז נפתחו (מתוך 68,740 ביקורות) 1,339 תיקי חקירה, אך אלו הניבו 156 כתבי אישום, כלומר – 11.65%. וב-2006: 45,835 ביקורות, 1,529 תיקי חקירה, 169 כתבי אישום, שהם 11.05% מתיקי החקירה).

הפקידים אינם מתאמצים לאכוף את החוק

כל הנתונים הללו מלמדים כי בתמ"ת, ולא מהיום, לא מתאמצים כלל לאכוף באמת את החוק. והבעיה אינה בחוקים ובתקנות בתחום הצרכנות. בתחום זה דווקא התברכה ישראל בחקיקה ענפה, וזה קרוב ל-15 שנה נחקקים תדיר חוקים ותקנות חדשים, מוכנסים תיקונים בחקיקה קיימת, וקיים ניסיון בלתי-פוסק לתת מענה לחיי המסחר המשתנים במהירות.

רק בשנים האחרונות נכנסו לחיינו המונחים "עסקה לתקופה קצובה" ו"עסקה מתמשכת", "פיצוי לדוגמא" ו"מודעת מדיניות החזרת מוצרים". בחודש שעבר הוכנס תיקון חשוב בסעיפי החוק העוסקים במכר מרחוק של שירותים שונים, וכיום ניתן לבטל תוך 14 יום עסקת מכר מרחוק גם אם כבר התחלנו לקבל את השירות מייד עם ההתקשרות בעסקה (דבר אופייני לחיבור לאינטרנט, למשל).

אך לכל אלה אין כמעט ביטוי בפעולת התמ"ת. להיפך: בעוד הדעת נותנת שמספר העסקות המתבצעות במשק רק גדל עם הגידול במספר התושבים, נתוני התמ"ת עצמו מלמדים שהאכיפה רק הולכת ומידרדרת.

חלק לא מבוטל מתיקוני החקיקה שהזכרנו קודם מקורם ביוזמות של התמ"ת, ותרומה מכובדת לגבי חלקם יש למי שמכהנת כיום כסגנית שר התמ"ת, אורית נוקד, אשר מופקדת על כל תחום הצרכנות במשרד. אז מדוע קיים חוסר הלימה שכזה בין ההגנה שמעניק החוק לצרכנים לבין מימוש ההגנה בפועל בידי פקידי התמ"ת? מדוע הופך חלק נכבד מהחוק לאות מתה רגע אחרי שיבש הדיו על חוברת ספר החוקים של מדינת ישראל?

בצמרת פירמידת האכיפה של משרד התמ"ת עומדים שני אנשים. היועץ המשפטי של המשרד, עו"ד מיכאל אטלן, והתובעת הראשית, עו"ד תמר פינקוס. הם אלה שמתפקידם לגרום להפעלה נכונה של הפקחים בשטח, באמצעות מנהלי המחוזות הממונים במישרין על הפקחים. הנתונים שסקרנו מלמדים לכאורה על הפעלה ירודה מאוד של כוח האדם של התמ"ת למען הגנת הצרכנים. למעט מיעוט מבוטל של עובדים העושים במלאכה בנאמנות ובמסירות, השאר מתנהלים באופן העגום מאוד שעליו מלמדים בבירור הנתונים הרשמיים.

מה השתנה מאז 2004?

זו התנהלות בעייתית, וכבר בשנת 2004 פרסם מבקר המדינה דו"ח חריף למדי על פעילות המשרד בתחום הגנת הצרכן. וכך סיכם אותו: "מממצאי הביקורת עולה, שהמשרד אינו מייחס את החשיבות הראויה לנושא הגנת הצרכן, ואינו פועל כראוי למיצוי סמכויותיו בתחום זה". השנים חלפו, ודבר לא השתנה לטובה. להיפך.

כדאי לזכור שהנתונים הירודים לגבי 2009 הם מהשנה הראשונה לכהונתה של אורית נוקד בתפקיד. ודווקא מכיוון שכיום מופקדת על תחום הצרכנות סגנית שר המחויבת מאוד להגנה על הצרכנים, הצרימה בולטת במיוחד. האם זהו צירוף מקרים בלבד, שרק משקף את המגמה המצטיירת מתוך ההשוואה לנתוני השנים הקודמות? או אולי יש כאן איזשהו מסר מלמטה כלפי מעלה בנוסח "אל תחשבי שתשני כאן משהו, כי הפוליטיקאים מתחלפים אבל הפקידים על מקומם נשארים" – שאינו אופייני לתמ"ת דווקא? איש עם מסקנותיו יחיה.

אך דבר אחד נותר ברור: לצרכנים אין הגנה, ועקב כך הם גם מבטאים זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. בסקר שערכה רשות ההסתדרות לצרכנות בחודש מרס השנה, לקראת יום הצרכן הבינלאומי, ענו 60% מהנשאלים, כי הסוחרים אינם מקפידים על קיום זכויותיהם כצרכנים. מה הפלא? כשאין אכיפה – אין הרתעה. 

תגובת משרד התמ"ת

ממשרד התמ"ת נמסר כי "אכיפת חוק הגנת הצרכן אינה מתבטאת בחישובים מתמטיים מהסוג שמנסים להציג בכתבה וחבל שטרם כתיבתה לא בוצעה שיחה עם מנהלת מינהל סחר פנים, שבה ניתן היה לברר מה זה ביקורת, מה משמעות של פתיחת תיק חקירה, מתי מוטלים קנסות וכדומה.

משרד התמ"ת שוקד על אכיפת חוק הגנת הצרכן מדי יום ותוצאות נראות, הן בשטח והן בפסיקות שהתקבלו בשנים האחרונות. לבית המשפט מגיעים אותם תיקים בהם נמצאו ראיות כשבכל כתב אישום יש התייחסות לא לאירוע אחד אלא הן לאירועים רבים (ביקורות והן אירועים לגבי חשיבות רוחבית) כך שאם הוגשו 100 כתבי אישום אין המשמעות שרק 100 ביקורות או 100 תלונות נדונו בבית המשפט, אלא רק שנידונו אירועים רבים שנכללו בכתב האישום.

הגשת כתב אישום בכל אירוע פרטני יש בה כדי לגרום נזק לנושא הצרכנות גם אם מתלונן בודד יבוא על סיפוקו. לפגיעה פרטנית של מתלונן ניתנו לצרכן עזרים משפטיים בתיקוני חקיקה בחוק הגנת הצרן אשר בעזרתם הוא יכול לתבוע את זכויותיו ולקבל קנס עונשי כנגד העסק עד סכום של 10,000 שקל. בכתבי אישום, לעומת זאת, יש לתקוף בעיה רוחבית המהווה עבירה ולהגיע לענישה מרתיעה ולתוצאה הזאת ניתן להגיע רק בניהול כתבי אישום בעלי חשיבות רוחבית וממילא חשיבות ציבורית".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet