נבחרי העונה בנשים: אנדרסון, הצד היותר מוצלח
סיכום העונה: אלן? הצחקתם את אמברוסיה, שהוליכה את רמת השרון לדאבל ראשון מזה שבע שנים. וגם: אוסטפלד בראש, וויל ביינום הנשי והשליפה המהירה של השריף לביא
אז מאיפה נתחיל? מהקאמבק המטורף של רמלה או מההדחה שלה כעבור שבועיים בפלייאוף? מהעלייה ההיסטורית של אשדוד לקרב על התואר או מהזכייה הדרמטית של רמת השרון בצלחת האליפות?
מהמועמדות של שי דורון לתואר שחקנית השנה ביבשת או דווקא מההופעה של לירון כהן בפיינל פור היורוליג? כדורסל הנשים הישראלי הצליח גם העונה לספק דרמות וסיפורים בלי סוף, כעת הגיע הזמן לסכם את מה שעברנו בחצי השנה האחרונה.
שחקנית העונה: אמברוסיה אנדרסון
הפתעה כבר על הספתח. המאמנים בחרו את אשלי ווקר, קיה ווהן נבחרה ל-MVP של הפלייאוף, אבל דווקא הפורורדית האמריקנית, זו שרק לפני שנתיים עוד שיחקה בליגה הפורטוגלית המצחיקה, תירשם כמי שהביאה לרמת השרון את הדאבל.
בגמר הגביע היא קלעה את שלשת הקלאץ' שמנעה מרמלה קאמבק הרואי, במשחק הרביעי מול אשדוד בפלייאוף היא רשומה על סל הניצחון, 5 שניות לבאזר. אנדרסון גם היתה אחת השחקניות היציבות של האדומות לאורך העונה ומפוטנציאל החלפה אוטומטי בינואר הפכה ליהלום מלוטש באפריל. אלן, תלמד. יש אנדרסון שכן רוצים להשאיר בארץ.
המאמנת: אורנה אוסטפלד
עדן ענבר עשה עבודה מדהימה באשדוד, אבל התואר הולך לאוסטפלד בגלל סיבה עיקרית אחת. בעונות קודמות בנו בשרון קבוצות לא פחות טובות, אבל בעיקר יקרות ועם כוכבות על. הקיץ, בלי שמות כל כך מפוצצים (הכל יחסי, כמובן), הצליחה אוסטפלד ליצור תלכיד שרץ לאורך כל העונה. רמת השרון היתה לקבוצה היחידה (כן, לא טעינו) שלא החליפה ולו שחקנית חיזוק אחת מחודש אוקטובר. רק על זה מגיעה יותר ממילה טובה. וזה מבלי להזכיר פעם אחת את המילה דאבל. טוב, אולי רק פעם אחת בלבד.
חמישיית העונה: מסלווין ועד ווקר
לייני סלווין. הברומטר של רמת השרון. עושה הכל בצורה שקטה, אלגנטית, אבל גם תשתטח על הפרקט כשצריך. היכולת שלה בגמר הפלייאוף רק הוכיחה שהיא באה לעבודה גם במשחקים חשובים. אנחנו נפנטז על ממוצעים כאלה גם בקיץ, כשתלבש את מדי הנבחרת.
נטאשה לייסי. מי שזכתה כבר לכינוי 'וויל ביינום הנשי', ולא רק בגלל התספורת הקצוצה. המהלכים הווירטואוזים שלה הפילו את אוהדי אשדוד מהכסא, לפעמים גם מעצבים. יכולה להשאיר אותך עם פה פתוח מצד אחד, אבל לזרוק שלשת התאבדות בהתקפה הבאה. אם תסדר קצת את הראש ותעבוד על קבלת ההחלטות שלה, בעוד שנתיים היא בליגה הרוסית. מילה שלנו.
ליעד סואץ-קרני. אין עוד מלבדה. הישראלית הטובה והיציבה בליגה. הוליכה את אליצור מכבי נתניה לרבע גמר הפלייאוף והיתה רחוקה שנייה ושלשת התאבדות של אדוויג' לוסון-ווייד מהופעה מוצדקת בגמר הגביע. השחקנית המבוקשת ביותר בקיץ הקרוב, תהיו בטוחים.
אמברוסיה אנדרסון. מה נספר שלא כתבנו. הסל שלה, 5 שניות לסיום המשחק הרביעי בגמר הפלייאוף באשדוד, עוד ייכנס לקלאסיקה. הדיחה מהרשימה את קיה ווהן, זה כבר סיבה טובה לזכות בתואר שחקנית העונה.
אשלי ווקר. תואר אחד ביד (ולא רק גביע ווינר) היה מזכה אותה ללא ספק כ-MVP של הליגה. אחת השחקניות המוכשרות שהגיעו לארץ הקודש, בטח היציבה מכולן. עם ממוצעים דו-ספרתיים בשתי הקטגוריות המובילות ומשחקים טובים לאורך כל הפלייאוף, אין ספק שהיא יותר מראויה להיכלל ברשימה.
הטוב: מכבי אשדוד
עדן ענבר הפך תוך חצי שנה את מכבי אשדוד לקבוצה הכי אטרקטיבית ומהנה שיש לליגת הנשים להציע. מי זוכר שהקבוצה מעיר הנמל פתחה את העונה עם שני הפסדים רצופים. מה היה קורה עם קורטני פאריס היתה מחליטה להישאר באשדוד ולא לעזוב לחוזה המיליונים בטורקיה? על זה בטח חולמים שם בלילה. עם 1,200 אוהדים ביציעים, הנהלה מסודרת ומאמן נהדר על הקווים, אנחנו כבר קיבלנו תיאבון לעונה הבאה.
הרע: מה עם אירופה?
הפעם הראשונה שרמת השרון השתתפה במפעל אירופי היתה ב-1992. 17 שנה חלפו ובקיץ האחרון החליטו באולם אורנים לא להירשם ליורוקאפ. גם אליצור רמלה, שלפני שנתיים עוד העפילה לחצי גמר המפעל, ויתרה על הזכות. ומה קיבלנו במקום? שישה הפסדים של הפועל ת"א והפסד כולל ב-89 הפרש לדינמו מוסקבה. למה זה מגיע לנו?
המכוער: השריף לביא
ידענו מזה, הכרנו את התופעה, אבל העונה היא שוב הרימה את הראש. יואל לביא ניצח על עוד שנה שתיכנס לפנתיאון, ממש לא בפן החיובי. זה התחיל עם הזזתה של נועה ריקנטי לתפקיד העוזרת ברמלה, המשיך עם מינויו של רועי איזנברג למאמן והסתיים עם הצהרות וציטוטים מבישים.
לריקנטי המליץ "להתפטר אם יש לה כבוד", ועל איזנברג הטיל את האשמה בהפסד בגמר הגביע ("בגלל צורת המשחק בה בחר", אלא מה). רק הוא צודק, רק הוא יודע מה נכון, השורה התחתונה היא שרמלה כבר שתי עונות לא זוכה להניף את הצלחת. אתם יודעים מה, אפילו לא את גביע ווינר.