הים פתוח: איפה נקי וכמה עולה?

פרשת הולילנד, פקקים, סקאדים לחיזבאללה - אולי עדיף לשכוח מהכל וללכת לים. איזה מזל שבדיוק היום (חמישי) נפתחה עונת הרחצה, וזה אומר שחופי הים התיכון, הכנרת, ים המלח ומפרץ אילת ממתינים לכם. אגב - התחזית לסוף השבוע: חם.

אז תוך כדי חבישת כובע ומריחת קרם הגנה, קראו את הפרטים הכי חשובים שאתם צריכים לדעת: איפה מותר לרחוץ, איפה לא משלמים בכניסה, כמה מותר לגבות ואיפה החופים הכי נקיים.

איפה הים?

החופים בישראל משתרעים על פני 306 ק"מ, שמתוכם רק 18.7 ק"מ הוכרזו כמקומות רחצה מוכרזים. כ-157 ק"מ נחשבים למקומות אסורים ברחצה. נותרה רצועה של 132 ק"מ של חוף חסר הגדרה חוקית, שלציבור יש גישה אליו. הרחצה שם - בחופים הלא מוכרזים - היא על אחריות הרוחצים.

לחופי הים התיכון ישנם 92 חופים מוכרזים באורך 13.6 ק"מ. לחופי הכנרת ישנם 25 חופים מוכרזים באורך כולל של 2.3 ק"מ. 16 חופים באורך 1.8 ק"מ לחופי ים המלח ועוד 3 חופים מוכרזים לחופי ים סוף באורך קילומטר אחד.

כמה עולה?

רק בתשעה חופים מוכרזים בישראל מותר לגבות תשלום בכניסה - וכולם לחופי הים התיכון: חוף אכזיב, חוף שבי ציון, חוף ארגמן, חוף גלי גליל, חוף דור, חוף הצוק, חוף פלמחים, חוף זיקים וחוף ניצנים. מחיר הכניסה הוא 10 ש"ח בלבד, ואסור לגבות תשלום מילד שטרם מלאו לו 13 שנה. אם ניסו לגבות מכם כסף בכניסה לחוף שאינו ברשימה - מבחינת משרד הפנים מדובר בעבירה.

10 שקלים. חוף ניצנים (צילום: ניר פרטוק)

אבל - וזהו אבל גדול - המציאות מורכבת ויצירתית הרבה יותר. בפועל, החוק הפרוץ מתיר לרשויות המקומיות לגבות תשלום בחופים בשלל צורות: החל מתשלום עבור חניה, דרך תשלום עבור לינה בחוף ואפילו תשלום עבור שימוש במקלחות או מתקנים אחרים המצויים בחוף. יתרה מזאת: גם החופים שמותר לגבות בהם תשלום, חורגים מהכללים בשלל דרכים יצירתיות, והתוצאה היא אי סדר מוחלט שנכנס לנו לכיס בצורה לא חוקית.

אז נעשה קצת סדר: על פי החוק, כל חוף חייב לספק שירותים בסיסיים: שירותי הצלה, ניקיון, בתי שימוש והספקת מים לשתייה. חוף שמספק רק את השירותים הללו, אינו יכול לגבות תשלום בכניסה, ואם תולים את התשלום בשירותים הללו - זה בלתי חוקי. ואולם, מותר לגבות תשלום בכניסה תמורת שירותים "מיוחדים", למשל השכרת כסאות נוח, או מתקני פעילות חופיים (רשתות משחקים, מתקנים לילדים וכ"ד).

והחניה - בחינם?

לפעמים הכניסה לחוף היא בחינם, אבל התשלום הוא עבור החניה. כך קורה למשל סביב הכנרת, שם מי שמגיע ברגל יכול להיכנס בחינם, אבל עד לאחרונה לא הייתה ממש דרך להגיע רגלית לחופים, וגם לא היה איפה להחנות את המכונית בקרבת מקום.

המצב החוקי בכנרת סבוך, אך תשלום עבור חניה נגבה גם באתרים אחרים לחופי הים התיכון. החוק מאפשר לרשויות המקומיות האחראית על השטח להסדיר חניה בתשלום באזור החוף, אך בתנאי שהיא מגדירה זאת בחוקי העזר העירוניים שלה ובתנאי שבאזור ישנן חלופות.

איזה כיף בים:

• טביעה משפטית: את מי אפשר לתבוע וכמה תקבלו
• מעשנים בכיף מול הים? קחו קונוס כחול
• לקראת עונת הרחצה: הביוב ממשיך לסגור חופים
  

כלומר, מותר לגבות כסף על חניה באזור החוף רק אם קיימות אפשרויות נוספות להגיע לחוף פרט לרכב פרטי - למשל באמצעות תחבורה ציבורית או ברגל. אם אין חלופות והכניסה לחניון היא מעבר הכרחי בדרך לחוף - פשוט אסור לגבות מכם דמי חניה.

יש חופים יקרים יותר?

ובכל זאת, יש חופים שאינם ברשימת משרד הפנים שגובים בכל זאת תשלום בכניסה. מדובר בחמישה חופים יפיפיים ואהובים על הציבור הישראלי ובכניסה אליהם ימתין לכם פקח של רשות הטבע והגנים משום שהם נכללים ברצועה שהוגדרה כשמורות טבע, והכניסה אליהן מוסדרת באמצעות חוק גנים לאומיים ושמורות טבע.

גם שמורת טבע. חוף בית ינאי

חוף בית ינאי למשל, וחוף הבונים הסמוך (למרות שהוא אינו נחשב לחוף רחצה מוכרז ועל-פי החוק הרחצה בו אסורה). גם החוף בגן הלאומי חוף אכזיב גובה תשלום בכניסה. חוף נוסף הוא החוף בגן הלאומי אשקלון והחמישי הוא חוף האלמוגים באילת.

יורדים לאילת?

מתברר שבעיר השמש והים הנצחית האפשרויות החוקיות לרחצה בחוף אינן כה רבות. מתוך 16 קילומטר של רצועת חוף בעיר הדרומית, רק כ-650 מטר מוגדרים חופי רחצה מוכרזים שבהם ישנן סוכות הצלה, עמדות עזרה ראשונה ושאר שירותי חוף בסיסיים. 650 המטר הללו כוללים בסך הכל שלוש רצועות חוף שבהם מותר לרחוץ:

פסח באילת (צילום ארכיון: יוסי דוס-סנטוס)

הראשונה משתרעת על פני חוף נפטון, חוף פפאיה ביץ' וחוף ציון, ויש בה שתי עמדות הצלה; השנייה היא חוף ממן (בין מלון מוריה למלון נפטון), והרצועה השלישית היא חוף הרודס (בין מלון דן לחוף הזהב). ריף הדולפינים המוכר גם הוא אפשרות, אולם לא מדובר בחוף רחצה מוכרז, ובנוסף תידרשו לשלם סכום לא מבוטל בכניסה. מדוע?

"אנחנו חברה פרטית שמחכירה את השטח ממנהל מקרקעי ישראל, שמחכיר אותו מחברת קצא"א. המקום, אם כן, אינו חוף רחצה מוכרז אלא אלא אטרקציה, וכל מי שנכנס יכול לראות את הדולפינים", הסביר ל-ynet מנכ"ל חברת "ריף הדולפינים", ניר אבני. האם הגבייה חוקית? הדעות חלוקות. במשרד הפנים אמרו בעבר שלא, אך בעיריית אילת אמרו שכן. 

ואיפה נקי?

בחופים המוכרזים חובה על הרשות המקומית או הזכיין להפעיל שירותי ניקיון. אם לא נקי - הכתובת שלכם לתלונה היא הרשות המקומית או המשרד להגנת הסביבה. אבל ישנם הרי עוד המון חופים לא מוכרזים שהציבור מבלה בהם. האם הם נקיים?

על פי מדד "חוף נקי" שפרסם המשרד להגנת הסביבה ומתייחס אך ורק לחופים הלא מוכרזים, חל שיפור במצב ניקיון החופים אשתקד, אבל המצב לא מזהיר: בסיכום שנתי, רק ב-60 אחוז מהזמן היו החופים נקיים עד נקיים מאוד. בדירוג כולל של המשרד, רק 60 אחוז מהחופים נחשבים נקיים.

עיקר המקרים בהם החופים נמצאו מלוכלכים מאד היו בארועי סערות ופליטת פסולת רבה מהים, להם לא נתנו כל הרשויות מענה הולם. ובכל זאת - הרשויות בהן החופים הנקיים ביותר – תל אביב, בת ים ואילת. הרשויות בהן חופים מזוהמים ביותר – עמק חפר, חוף השרון, גן רווה.

חל גם שיפור בתחום פריצות הביוב שהסתיימו בים, ברבעון הראשון של 2010 נרשמו 4 מקרים. אשתקד היו 10 מקרים (ונפתחו שני תיקי חקירה בגינם) וב-2008 היו 14 מקרים . במשרד ציינו כי הרשות הבעייתית ביותר בנושא היא עיריית חיפה עם שלושה מקרים ב-2008, שמונה מקרים ב-2009 ושני מקרים ב-2010. בסוף 2009 הוצאה נגד העירייה התראה.