אל תנסה להציל אותי, תהיה פרטנר שלי

הוא יקשיב לבעיות שלך, ויעזור כשצריך (וככה זה צריך להיות), אבל לא יספר לך על הבעיות שלו, אלא יעדיף לבקש עזרה מהחברים.

הכל נראה לה טבעי, עד ששמה לב שהמצב חד צדדי. כשלו היו בעיות בדירה - הוא ישן אצל חברים. כשהתקשה בלימודים לקראת מבחן מסוים, בו דווקא ידעה את החומר מצוין, הוא בחר להיעזר בחבר אחר. פתאום היא גילתה שיש לה סוג של "שוגר דדי", והיא חשבה שהוא חבר.

חברה אחרת שלי גרה עם חבר שלה. שניהם סטודנטים. כשמצלצל לה השעון המעורר לקום לשיעור, לפעמים היא מחליטה החלטה של סטודנטית חופשייה ואדם בוגר, מכבה את השעון וחוזרת לישון. הוא מציק לה שתקום, מבחינתו מדאגה, והיא מתעצבנת, כי מה זה עניינו, זה שיעור שקל להשלים, ויותר חשוב לה לישון.

את בחיים לא תקראי לו ילד, כי הוא גבר

יש גברים כאלה, הם יאהבו לקרוא לך "ילדה" בסיום משפט, בהודעות סמס. הם שוכחים שילדה היית בגיל 12. ילדה זהו כינוי שמיד מעורר קונוטציות של יצור חמוד, קטן וחלוש, שבדרך כלל יצטרך טיפול, עזרה וישועה. גם את לפעמים נופלת בפח הזה. זה נוח שיש מישהו שדואג לך, מטפל בך.

אני מקווה שאף אחד לא הבין אותי בצורה שגויה, כאילו אני לא צריכה ורוצה עזרה לפעמים. להפך. אני רוצה, וקשר בריא מבוסס על תמיכה פיזית ונפשית - אבל דו כיוונית. בצורה הדדית. גם כשעוזרים למישהו, אני חושבת שהגיוני לתת את ההרגשה שפשוט עוזרים, כי נהנים לעזור לשותפה לחיים, ולא כי באים להציל אותי.

אני רוצה שתתייעץ איתי על החיים שלך, על ההחלטות שלך, בלי לחשוב שזה מחליש אותך, בלי להרגיש שאתה חושף קלפים. רק כי אתה רואה בי שותפה שווה לחיים, שהמילה שלה שווה משהו. בלי לחשוב שאני צריכה הגנה מהעולם. נסה לזכור שבעבר חייתי מוגנת גם בלעדיך.

ביחד.