עימות טלוויזיוני ראשון בבריטניה: על מי מהמרים?

מנהיגי שלוש המפלגות הגדולות בבריטניה ישתתפו הערב (ה') בעימות הטלוויזיוני הראשון בתולדות בריטניה. הציפיות הנמוכות מראש הממשלה, גורדון בראון, עשויות דווקא לשרת אותו משום שכעת הוא יכול רק להפתיע.

בראון, העומד בראש מפלגת הלייבור, יתעמת בשידור חי עם מנהיג השמרנים, דיוויד קמרון, וראש המפלגה הליברלית, ניק קלג. הפוליטיקאים הבכירים יענו לשאלות מהקהל שיתמקדו בנושאי פנים. עימות נוסף שייערך ב-22 באפריל יעסוק במדיניות חוץ והעימות האחרון וב-29 באפריל יוקדש לכלכלה. הבחירות עצמן יתקיימו ב-6 במאי. 

מקווים לדרמה. כרזה המפרסמת את העימות (צילום: רויטרס)

מפלגות השלטון בבריטניה בעבר סירבו לקחת חלק בעימותים, אך הפעם החליטו לאמץ את המודל האמריקני. עימותים טלוויזיונים הם חלק בלתי נפרד ממערכות בחירות בארצות הברית מאז 1960. העימות הראשון ההוא ראה את המועמד המוביל, ריצ'רד ניקסון, חיוור ומזיע, מול יריבו הצעיר והכריזמטי, ג'ון קנדי. פרשנים והיסטוריונים רבים סבורים שרק בזכות הופעה זו הצליח קנדי להדביק את הפער ולהיבחר לנשיא.

לפי 76 הכללים שסוכמו בין המפלגות, העימות יימשך 90 דקות. פאנל של עיתונאים בחרו את השאלות, שאותן יישאלו 200 הנוכחים בקהל. אחד הכללים, שעורר ביקורת, קבע שהקהל חייב להישאר דומם - נאסרו קריאות שמחה ובוז ואפילו מחיאות כפיים. המועמדים לא יידעו מראש מה הן השאלות, ולא יוכלו לפנות זה לזה באופן ישיר. סוכנויות הימורים קבעו שקמרון הוא בעל הסיכויים הטובים לנצח בעימות עם 5/6, בעוד שסיכויי בראון עומדים על 7/4 וקלג 5/2.

המהמרים עם קמרון

אין זה מקרה שממשלת הלייבור הנוכחית היא הראשונה להסכים לעימות מסוג. בראון (59) הוא אולי הנואש ביותר מבין שלושת המועמדים, המתקשה להתרומם בסקרים. פרשנים סבורים שהסכמתו לקחת חלק במאורע נובעת מהציפיות הנמוכות ממנו. במצב זה, גם הופעה מתונה וחסרת הישגים יכולה להיתפס כניצחון עבורו.

בראון זוכה לשבחים בתור פוליטיקאי חכם ומחושב, אבל הופעותיו בטלוויזיה הן לעתים מגושמות: הוא משתמש באותם ביטויים, מדבר בקול מונטונטי ובדרך כלל נראה תשוש. לעומתו, הציפיות מקמרון (43) מרקיעות שחקים. קלג (43) הוא המועמד הכי פחות מנוסה מבין השלושה, וידוע כבעל מזג חם.  

"לא יכול להפסיד". בראון נכנס לאולפן (צילום: AP)

קמרון - שמרן עשיר וכריזמטי הנשוי לבת למשפחה אריסטוקרטית - מנסה לשכנע את הבריטים שהוא אמנם ירש את מפלגתה של מרגרט תאצ'ר, אך בכוונתו לדאוג לעניים ולמקופחים. כלי תקשורת בבריטניה נוטים להשוות אותו לטוני בלייר, שהצליח "לגנוב" את השלטון מהשמרנים אחרי 13 שנים. קמרון ניצב במצב דומה, אחרי 12 שנות שלטון של הלייבור. הוא גם המועמד הפוטוגני ביותר, שאוהב להפגין את כישוריו הספורטיביים בכל הזדמנות.

המועמדים לא כל כך מצליחים להלהיב את הבוחרים הבריטים, אך מערכת הבחירות עצמה מרתקת את הממלכה. סקרים מלמדים שכנראה אף מפלגה לא תזכה לרוב מוחלט בפרלמנט - לראשונה מאז 1974 - והדבר זרע אי-ודאות במערכת הפוליטית.

מסיבה זו עיני התקשורת נושאת לקולות הצפים, שיכריעו את ההליך הדמוקרטי. סקר שפרסם ה"טיימס" הלונדוני העניק לשמרנים 36 אחוזים מהקולות, 33 אחוזים ללייבור ו-21 אחוזים לליברל דמוקרטים.