סלאם פיאד חותר קדימה, ומצליח להפחיד רבים
גם המתנגדים הבולטים מתקשים שלא לזקוף לזכותו את השקט והסדר של התקופה האחרונה בגדה, אבל דווקא בגלל התמיכה הרחבה בו - נוצר כאב ראש לגורמים רבים. לכל הספקנים, את התוכנית להקים מדינה בקיץ הבא הוא מקדם בשיא הרצינות
"אני מתחייב לפעול להפחית את התלות שלנו בתמיכה הכספית מחו"ל ובכספי הסיוע", אמר פיאד בנאום הרדיו השבועי שהוא מפנה לבני עמו, בעת ששהה בפריז.
סוגית העצמאות הכלכלית נראית אולי כמו אידיאל בלתי ישים בעתיד הנראה לעין, שכן הדבר לא עמד בראש סדרי העדיפויות של הנהגת הרשות הפלסטינית לאורך השנים. למרות זאת, אותה שאיפה מתחברת לחזון הרחב יותר שהגה פיאד להקמת מדינה פלסטינית מסודרת וממוסדת, שהצליח לאתגר את ישראל ולהציב אותה בתסבוכת חמורה בהרבה מכפי שדובריה מוכנים להודות.
פיאד ואבו מאזן. יחסי עבודה פוריים - ומתוחים (צילום: רויטרס)
מאז חלחלה ההבנה כי הצהרתו של פיאד בקיץ אשתקד על כוונתו להקים את המדינה הפלסטינית כבר בתוך שנתיים רצינית מאוד - נראה כי בישראל יצטרכו להשקיע מאמצים דיפלומטיים רבים כדי לסכל את הניסיון להביא את הדברים לאישור מועצת הביטחון של האו"ם, שמשמעותם - הכרה במדינה פלסטינית עצמאית.
יחסי העבודה הפוריים עם אבו מאזן - גם אם אינם נעדרים מתיחויות על רקע חששות גורמים בפתח
מהתעצמות כוחו של ראש הממשלה - הפכו את פיאד ואת תוכניתו לרכבת הדוהרת קדימה לעבר היעד שהציב באוגוסט אשתקד.
"הנוסעים באותה רכבת הם אנשי פתח, ומי שהציב את המסילות שעליה היא נעה הם הארגון ואבו מאזן. למקורביו של פיאד יש נטייה לשכוח את זה", אמר ל-ynet גורם בכיר בפתח, שאף רמז כי אנשיו של ראש הממשלה מנסים לבנות סביבו מעטפת שתנתק אותו מפתח, שעדיין נחשב לגוף הפוליטי והמפלגתי המרכזי ברשות.
הדבר הפך ללא פחות מתרחיש אימים של ממש בעיני אישים שונים בפתח, רבים מהם חוששים כי כבר בבחירות למועצות המקומיות בגדה, שצפויות להיערך בקיץ הקרוב, יצליח פיאד לרשום ניצחון באמצעות מפלגתו הקטנה - "הדרך השלישית".
אותם גורמים יכולים לנשום לרווחה, לפחות בינתיים. שרשרת ההצלחות שרשם הביאה אותם לפחד ממצב שבו ירצה לתרגם את הישגיו כדי למנף את מפלגתו על חשבונם, למרות שאפילו אנשיו מעריכים כי הסיכויים לרשום ניצחון באותה התמודדות קלושים למדי. גם אם זכייה גדולה לא תהיה השנה ולמרות ההבהרות בסביבתו כי אבו מאזן היה ונותר הבכיר מבין השניים, קשה להתעלם מהאיום הפוליטי שרואה בו הנהגת הרשות.
למרות שבפתח, כמו גם בסביבתו של פיאד, מודים כי מעולם לא ניסה לעקוף את אבו מאזן או לקרוא תגר על מנהיגותו, יש מי שציפה ממנו לעסוק בניהול בלבד ורואה בעין לא יפה את פגישותיו המדיניות עם האמריקנים וגורמים אחרים. כמו לישראל, גרמו אותם מהלכים כאב ראש לא קטן גם לגורמים שונים ברשות, במיוחד לאור העובדה שסומן על-ידי רבים כיורשו של אבו מאזן, למרות שאינו איש פתח.
סוף עידן הפרוטקציות
בסביבתו של פיאד זוקפים את הצלחותיו בניהול הממשלה, הכלכלה והביטחון - בין היתר בזכות העובדה כי מאז הקמת הרשות, קיבל את החלטותיו על-סמך נתונים מדויקים ועדכניים - חלקם נמסרים לו מטעם לשכת הסטטיסטיקה הפלסטינית. אותו דפוס לא היה מוכר עד אז בהנהגה הפלסטינית, שם התקבלו הכרעות משיקולים של השתייכות ארגונית וחמולתית, שלא היה דבר בינן לבין התנהלות מקצועית ורציונאלית.
למרות הביקורת הרבה עליו, כאילו "הונחת" לתפקיד בלחץ גורמים מהמערב, לא יכול איש להטיל ספק בחלקו של פיאד ביצירת תמונת המצב הנוכחית בשטחים. השקט הביטחוני והסדר ברחבי הגדה ברחבי לא זכורים ברשות מאז הקמתה, כמו גם היקף השחיתות שהצטמצם באופן ניכר. רק לאחרונה הכריז ראש הממשלה הפלסטיני על הקמת לשכה לפניות הציבור, ומדי שנה הוא מקבל לידיו דו"ח ביקורת על הנעשה במוסדות השלטון.
פיאד שורף מוצרים מההתנחלויות. יוצא לשטח (צילום: AP)
בפתח מבקרים, אבל הציבור הפלסטיני מרוצה
בניגוד לבולטים הנמנים באותה קבוצה שממנה מופנית רוב הביקורת על דרכו, רושם פיאד נוכחות לא מבוטלת בשטח ואינו מזדהה עם בני עמו מהמשרד. רק בחודשים האחרונים הוביל את האירוע שבו נשרפו מוצרי ההתנחלויות שהוחרמו מחנויות בשטחי הרשות, והוא נחשב לשותף קבוע להפגנות נגד גדר ההפרדה בנעלין ובלעין.
כל מושלי המחוזות השונים ברשות, מפקדי מנגנוני הביטחון והשרים - יודעים היטב כי אחרי תקופה ארוכה של הפקרות, יש ברשות "בעל בית", והוא פועל לפי סטנדרטים מסודרים שמועברים בהוראות וכללים שאין עליהם מחלוקת. זו בדיוק הסיבה שחלק מהאישים בפתח חשים כי אותה מדיניות הולכת ודוחקת הרחק מעמדות הכוח.
אותם גורמים אף מנסים להשוות בין פיאד לבין היריבים הגדולים בחמאס. הם מכנים את פעילותו "הפיכה לבנה", בדומה לזו העקובה מדם שבשיאה הצליח חמאס לקחת לידיו את השלטון על רצועת עזה. בשורות פתח יש אף מי שיעדיפו להתפייס עם חמאס רק כדי להדוף את האיש ולכרסם בכוחו.
למרות כל זאת, נראה כי הציבור הפלסטיני ברובו דווקא הולך בתוואי הדרך שסולל עבורו פיאד. שביעות הרצון מהשמירה על הסדר והביטחון, כמו גם הפיתוח הכלכלי המואץ, הביא רבים לראות אותו כמי שנאבק בדרכו שלו בכיבוש, במיוחד באמצעות אותה "תוכנית שנתיים", שהיא אולי הנשק המאיים ביותר שהוא מחזיק נגד ישראל.
Read this article in English