כונס נכסים לירושלים - ורצוי ערבי

לירושלים צריך למנות כונס נכסים. העיר נגועה בשחיתות, והשחיתות הזו מצחינה מכל פינה. כמו בשאר התחומים, כל תופעה האופיינית למדינת המופת שלנו – מוקצנת בעיר הנצח פי כמה וכמה. רק מי שחי בה ורואה איך היא נמכרת חדשות לבקרים לקבלנים המשנים את פניה ללא היכר – יכול להבין את מימדי התופעה.

כל מי שעיניו בראשו יודע שבלי כסף גדול המחליף ידיים, אי אפשר היה לכער את העיר בצורה כזאת. רק כסף מסריח יכול. מסביבי, ברחביה למשל, השכונה הישנה והיפהפייה נמחקת. כל בית שני נהרס ובמקומו מופיע בניין מידות נוצץ. כבר היום צריך לעצור את הדחפורים ואת המנופים, ולברר אם בתהומות הנפערים במקום הבתים ההיסטוריים לא טמונות השערוריות של מחר. בטוח שכן.

מאז ומעולם חשבתי שאת ירושלים לא נכון להפקיד רק בידינו, בלעדית בידי היהודים. כי ברגע שנמסר לידינו נכס, אנחנו הופכים לעם של קבלנים חמדנים. אלה הרסו את ישראל מראשיתה, ואיכשהו בשנותיה הראשונות של המדינה ירושלים ניצלה, או נפגעה רק בשוליה.

אולי עונייה ונידחותה בקצה הפרוזדור הצילו אותה מידינו. אבל אחרי ששת הימים היצר לכער את מעט היופי שנותר בעיר המערבית, משתולל באין מפריע. הכיעור הפנימי והחיצוני משתלבים להפליא. אותם פושעים-בריונים שהשחיתו על פי החשד את רכס הולילנד, הם אלה שבהבל פה ישגרו בולדוזר להרוס מבנה עלוב בשכונת עוני נידחת או במחנה פליטים, ויורו למוטט בקתה או אוהל של רועה אומלל – בטענה שהמבנה בלתי חוקי.

לפיכך, כל עוד נשארת אבן ירושלמית בלתי נגועה, מן הראוי שימנו כונס נכסים בינלאומי לעיר, או שיפקידו אותה בידי ראש עיר ערבי. בירושלים המזרחית, לפחות, יש לתושבים יותר כבוד לשכיות החמדה של עירם.