משלי שועלי
ג'וני שועלי הוא יוצר מוכשר, חבל שלעיתים לחניו היפים מתבזבזים על מילים פשטניות ובנאליות שאינן ראויות להם
ג'וני שועלי יודע ליצור איי יופי. הבולטים והנודעים שבהם התגלו כבר בשנות ה-90 כשהיה חבר בלהקת "רעש" - שירו "לעיתים" שהזניק אותם לתודעה, והשיר "עכשיו" באלבום הסולו הראשון שלו. בזכות ההבלחות האלה שועלי בנה את עצמו כיוצר מוערך, דבר שהגביר את הציפיות לאלבומו השלישי "צעיר, חופשי ואנוכי".
שועלי על עטיפת האלבום
שבע שנים אחרי אלבומו הקודם "האיש של המסיבות", שועלי ממשיך בקולו השברירי והמעט ילדותי - סימן ההיכר שלו - לשיר את השירים שכתב והלחין, והתוצאה היא יופי צרוף אבל עדיין לא ממוקד. איים בודדים ולא רצף שיוצר יבשת שלמה.
האלבום, שאותו הפיק ועיבד רע מוכיח, חברו ללהקת "רעש", מבוסס על עבודת צוות מוזיקלית ויש בו רוח נעימה של "חבר'ה" שמזכירה את היצירתיות הצלילית והמקצבית ואווירת החופש העולצת של חבורת "לול". הרוח הזו מלהיבה עד כדי כך שיש לה ביטוי מילולי באחד משירי האלבום - "זוג יונים".
"אנחנו מנגנים על אותה הבמה. אני לכם לליווי ואתם לי להקה", שר שועלי, ומתמוגג: "לוויה, לוויה, לוויה. אנחנו מנגנים נפלא, משתוללים בסערה". הם באמת מנגנים נפלא וזה לא מפליא. מדובר במוזיקאים איכותיים, אורחים כמו ברי סחרוף בגיטרה, אסף אמדורסקי בפסנתר ואמיר קרטס (שהיה עם שועלי בלהקת "רעש") בקולות ושועלי עצמו כמובן.
זמר, למד עברית
הבעיה באלבום היא ריבוי השירים (14 בסך הכל) שבדרך כלל אחידים בנושא החוזר שלהם - מערכת יחסים, אבל אינם אחידים ברמתם ובשלב מסוים נשמעים כמו וריאציות זה על זה. יש אפילו שיר בשם "שורקת לי בחלון" שמופיע בשתי גרסאות – חשמלית ואקוסטית. שתיהן יפות, אבל נוצר רושם שבגלל חוסר היכולת לבחור ביניהן, הוחלט להכניס את שתיהן לאלבום.
חיסרון נוסף, שמאפיין אלבומים ישראליים נוספים, הוא מוקפדותו החלקית. בעוד שהנגינה נשמעת ללא רבב, שועלי מרשה לעצמו לשגות בהגיית המילים. הטעות הצורמת מכולן היא במילה "אנוכי" בשיר הנושא. זה מצער, כי בסך הכל שועלי יודע לבטא באופן מדויק את רעיונותיו, כולל האופן שבו הוא משתמש בשפה: "הנה אתה ביד של משורר, שברגע את ראשך מסחרר. ופתאום אתה מצחיק באיך שאתה מסתפר, בשפה שלך, איך שאתה משתמש" ("מוזמן להתאהב"). כך גם בשיר המרגש "בודדה" המוקדש לאמו.
עם זאת, לעיתים לחניו היפים מתבזבזים על מילים פשטניות ובנאליות שאינן
ראויות להם, למשל בשיר "נשמה" שהטקסט שלו מובא כאן בשלמותו: "אם תנסה תצליח. את עצמך תפתיע. אתה לא לבד. תעשה טוב לנשמה שלך ותעשה טוב לעצמך".
שועלי תמיד בלט כאינדיבידואל ובאלבום הזה העניין מתחדד כשנחשפים לצילומים שלו. יש משהו מרענן במראה הכיפה הגדולה שעל ראשו תוך כדי האזנה לשיריו, שכאמור עוסקים במערכות יחסים ולא למשל בענייני דת ויהדות, במיוחד על רקע הרנסנס הנוכחי של המוזיקה היהודית. אולי בעקבות שועלי ילכו מוזיקאים אחרים, שהכיפה שלראשם תהיה עבורם רק זהות אחת מני רבות ושיצירתם לא בהכרח תתבסס עליה.
"צעיר, חופשי ואנוכי", ג'וני שועלי