גולדסטון, בוא תחגוג אצלי
לו הייתי מכיר את השופט גולדסטון, הייתי מתעלם מכל עמדותיו ומזמין אותו ואת בני ביתו לחגוג בר מצווה בביתי. הוויכוח בינינו הוא חלק מתרבות יהודית אמיתית
לחצים בקהילתו היהודית של השופט ריצ'רד גולדסטון בדרום אפריקה, הביאו לכך שהוא לא ייטול חלק בחגיגות בר המצווה של נכדו. אני מניח שרבים חיככו ידיים בהנאה, אבל אני הצטערתי מאוד. זאת משום שהיהדות כפי שאני מבין אותה, שגשגה והצליחה בתקופות בהן היתה מסוגלת להכיל בתכה ניגודים קיומיים ומחלוקות תהומיות, ומאידך הידרדרה עד לשפל מדרגת הניוון בזמן שחרמות ומחלוקות, פיצולים ופילוגים אפיינו את התנהלותה.
יהדות של חרמות, יהדות המצטמצמת לתוך עצמה, מתכנסת ובסופו של דבר חיה בתוך שבלול חסר קשר לכל מי שהוא אחר ממנה.
לעומתה, תרבות פתוחה, בטוחה בעצמה שמסוגלת להכיל בבית המדרש, בבית הכנסת, ברחוב או בשיח התרבותי - גוונים ובני גוונים של דעות, היא תרבות עשירה הרבה יותר. חברה חד מימדית, חד דעתית, של "כמוני או לא כלום" - היא חברה שנידונה לכלייה. אין בה כוחות התחדשות, אין בה אנרגיה של הידברות. אבל חברה עשירת מבעים, שיש בה תרבות של מחלוקת וויכוח, מלבנת את אי ההסכמות, ובין התזה שלי לאנטי תזה שלך, נולדת סינתזה שהיא בעצם הפרק הבא בתרבותנו.
דוגמאות לא חסרות. כאשר יהדות ירושלים של שנת 70 לספירה עסקה בחיסולים הדדיים של כל מי שאינו קנאי כמוה, היא הביאה לחורבנה של העיר ולאובדנה של הריבונות. לעומת זאת, כאשר שמאי והלל וכל תלמידיהם הצליחו לבנות גשר והסכמות על איך להסכים כשלא מסכימים, נולדה בעצם יהדות בת אלפיים.
אני שומע את שביעות הרצון של המחרימים בדרום אפריקה, אני קשוב לאחיהם בירושלים, אני מכיר את מכריהם בבני ברק ובברוקלין, ואני יודע שדרכם אינה דרכי ויהדותם אינה יהדותי.
לו הייתי מכיר את השופט גולדסטון, הייתי מתעלם מכל עמדותיו ומזמין אותו ואת בני ביתו לחגוג בר מצווה בביתי שבנטף. הייתי שולח הזמנה לכל חבריי ואני בטוח שהיו נמצאים הרבה יותר מכמה מניינים של אנשים שהיו באים ואומרים - יהדות השמה טריז בין סבא לנכדו אינה יהדותנו. חרם לא במקומותינו. בבית המדרש שלי של חברי ושל ילדי, יש לו מקום. אנחנו לא תמיד מסכימים איתך, אבל הוויכוח בינינו הוא חלק מהתרבות שלנו ומחידוד העירנות האנושית והמוסרית המחייבת את כולנו.
מזל טוב, משפחת גולדסטון.
