צו ה-8 של בומה ויינברג: השוער שבטנק ינצח
שוערה של מכבי חיפה לא היסס כשקיבל את הקריאה עם פתיחת מלחמת יום כיפור, כמילואימניק הצטרף לקרבות בתעלת סואץ. "סבלתי מפגיעת רסיסים ביד וברגל, אבל כבר במחזור החמישי חזרתי לשחק", מספר מי שחנך בהמשך את אבי רן ז"ל
ויינברג החל את דרכו במכבי שעריים. כשהגיע לגיל 18, כמו יתר בני גילו, גויס לצה"ל ושירת כשיריונר. "גם באותם ימים היה את העניין של ספורטאי מצטיין, רק לאחר יותר משנה בשירות קרבי קיבלתי את האישור לספורטאי מצטיין והפכתי למדריך ספורט בבסיס ג'וליס הסמוך למקום מגוריי שברחובות. למרות זאת, לא ויתרתי על שירות מילואים קרבי עם החבר'ה", כך מספר ויינברג.
באליפות צה"ל של 1972 זיהה מאמן העבר האגדי של מכבי חיפה, ג'וני הרדי, את הפוטנציאל הטמון בשוער מרחובות והציע לו לעבור לקבוצתו. ויינברג, שנרשם באותה תקופה ללימודי תעשיה וניהול בטכניון, לא היסס ועבר לחיפה - באותה תקופה לא יותר מקבוצת מרכז טבלה.
חצי שנה משחרורו מצה"ל, לאחר שצבאות מצרים וסוריה תקפו את ישראל, נקרא בומה למילואים. "גוייסתי בצהרי יום כיפור וכבר באותו לילה מצאתי את עצמי בטנק בסיני בעמדת התותחן, לא היה זמן להתאמן ולתרגל וכבר ביום שני בבוקר החלנו בלחימה שהתנהלה בגיזרה המרכזית" מספר ויינברג.
מפקד הגדוד של ויינברג היה סא"ל אסף יגורי, בעל הדרגה הבכירה ביותר שנפל בשבי באותה מלחמה. "היינו בדרך ללחימה בגשר שאיני זוכר את שמו. למזלנו, הטנק שלנו נתקע, שאר הכוח המשיך ונפל למארב מצרי, במארב הזה נפגעו רבים מהחיילים והמג"ד יגורי נפל בשבי. למחרת, לאחר תיקון הטנק, המשכנו להשתתף בקרבות שהיו בעיקר מתוך עמדות ולא תוך כדי תנועה".
ב-18 באוקטובר בוצעה הצליחה השנייה של תעלת סואץ, הגדוד של ויינברג השתייך לאוגדת ברן המהוללת. "לאחר הצליחה, לפנות בוקר, התחלנו בקרבות עזים מול מתחמים מצריים שהיו באזור שמעבר לתעלה. טנק המ"פ שנסע ראשון ספג טיל נ"ט, כל ארבעת אנשי הצוות נפגעו, הנהג נפגע באורח הקשה ביותר ונהרג".
"התחבאנו במבנה סמוך לאזור הלחימה שנמשכה מסביב ללא הרף, מסביבנו היו כוחות ישראלים ומצריים ולשמחתנו חיילי האויב לא הגיעו אליו. המ"פ, פרופסור ישראל גולדשטיין, זחל לכיוון כוח סיור של צנחנים שעבר באזור וחבר אליו והם חילצו אותנו משם. סבלתי מפגיעת רסיסים ביד וברגל, ורק לאחר 24 שעות שהייתי פצוע הגעתי לבית החולים סורוקה שבבאר שבע".
הטראומה והפציעה לא פגעו בחיידק הכדורגל ועוד באותה עונה חזר ויינברג לשער הירוקים. "חודש מאז הפציעה חזרתי לאימונים ולשער הקבוצה. הליגה החלה רק לאחר המלחמה וכבר במחזור חמישי חזרתי לשחק, את העונה סיימנו במרכז הטבלה".
מכבי חיפה ההיא, בתלבושת מנשנגלדבאך (צילום: יועד כהן)
לאחר שלוש שנים עבר ויינברג ליריבה העירונית הפועל חיפה, אך חזר שוב למכבי חיפה בסיום הקריירה ושימש חונך ושוער שני לשוער צעיר שגדל במועדון
באותם ימים - אבי רן ז"ל, שנהרג מספר שנים לאחר מכן בתאונה ימית בכנרת.- לא חשבת אז להשתמש במעמד ספורטאי המצטיין שהיה לך?
"גם באותם ימים להיות כדורגלן ביחידה קרבית היה דבר יוצא דופן, אני חושב שהייתי החייל הקרבי היחיד מבין כדורגלני הליגה הבכירה. אמנם קיבלתי מעמד של ספורטאי מצטיין בזמן השירות הסדיר, אבל על המילואים לא הייתי מוכן לוותר וכמובן שלא חשבתי לרגע להשתמט ועוד בזמן מלחמה, אהבתי את החבר'ה מהיחידה".
- מה דעתך על ספורטאים שמשתמטים משירות צבאי?
"אני מתנגד בתוקף לעניין הזה, אני לא אוהב לשמוע על ספורטאים שמתחמקים משירות צבאי, כל אזרח צריך לעשות שירות צבאי מלא כמו כולם".
לפנייה לכתב/ת 
