בריטניה: הליברל-דמוקרטים עוקפים את הלייבור

האם בריטניה עומדת בפני שינוי היסטורי? הופעתו המרשימה של מנהיג הליברל-דמוקרטים, ניק קלג, בעימות הטלוויזיוני המשולש בשבוע שעבר הביא לזינוק שלא נראה מזה 25 שנה בתמיכה במחנהו.

סקרי סוף השבוע מאשרים זאת, כמה מהם אף חוזים כי הליברל-דמוקרטים עקפו בתמיכה הציבורית הכללית את הלייבור, אך עדיין לא מסכנים אותה בפרלמנט.

מהסקר שהתפרסם ב"אינדיפנדנט און סאנדיי" עולה, כי הליברל-דמוקרטים זינקו ל-29 אחוזי תמיכה, על חשבון שתי יריבותיהם הגדולות: הלייבור ירדו ל-27% והשמרנים נותרו בראש  - אך רק עם 31%. סקר של ה"סאנדיי טיימס" אישש את הקפיצה בתמיכה במפלגה השלישית בבריטניה, ושם אותה רק בפער של אחוז אחד אחרי הלייבור.

אך הסקר של ה"טיימס" חושף עובדה מעניינת הרבה יותר. מסתבר שקלג, שעד העימות לא היה מוכר לחלקים גדולים בציבור הבריטי, פופולרי כמעט כמו וינסטון צ'רצ'יל ויותר אהוד מטוני בלייר בשיא תהילתו. 72% מהנשאלים רואים את המנהיג הצעיר באור חיובי. הדבר יוצר מציאות פוליטית שלא נראתה בבריטניה מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת, בה למעשה יש מירוץ תלת-ראשי בקלפיות.

הסקרים צופים מירוץ תלת-ראשי, שלא נראה מאז 1923 (צילום: רויטרס)

סגר אחר מגלה, ש64% מהבריטים, ולא משנה מאיזו מפלגה, היו רוצים לראות את קלג כשותף בממשלה הבאה. 68% חשבו שהוא אמין יותר משני יריביו. אלא שהסחף לכיוונו לא מתבטא רק בנתוני הסקרים. המטה הליברל-דמוקרטי חשף כי תרומות בסך 120 אלף ליש"ט נאספו ביממה שלאחר העימות, רובן בסכומים קטנים. כמו כן, נמסר כי כמות הכניסות לאתר המפלגה זינקה פי 8.

המרוויחים: גורדון בראון והלייבור

נראה שהמרוויח הגדול מהסקרים הללו הוא דווקא ראש הממשלה גורדון בראון. לפי שיטת הבחירות הבריטית, אמנם הלייבור מפגרים באחוז ההצבעה הכולל, אך על פי הסקרים האחרונים הם יישארו המפלגה הגדולה ביותר, כשהליברל-דמוקרטים יהיו "ממליכי המלכים".

על פי הסקר של ה"סאנדיי טיימס", השמרנים בראשות דיוויד קמרון יזכו ב-239 מושבים, רק 46 יותר מהמספר בו הם מחזיקים כיום. הלייבור צפויים לאבד נציגים רבים בפרלמנט, אך יישארו עם 287. בעוד שהליברל-דמוקרטים מגדילים את כוחם בכמעט שליש מ-63 חברי פרלמט ל-93.

המפלגה השמרנית, שעד העימות נראתה כבעלת הסיכויים הטובים ביותר להיות המפלגה הגדולה בבית הנבחרים הבריטי, לא חיכתה הרבה ויצאה למתקפה. שר החוץ בממשלת הצללים, ויליאם הייג, פנה לחששות הבריטיים מאיחוד אירופי חזק וטען ש"הצבעה לקלג היא הצבעה למדינת-על אירופית". קמרון עצמו נשמע מתון יותר ואמר: "פרלמנט ללא רוב ברור יהיה חבורת פוליטיקאים מתווכחים שלא מחליטים".

בלייבור נקטו בגישה ערמומית יותר לקפיצה המרשימה בכוחה של המפלגה השלישית. אחד השרים, פיטר היין, הצהיר זה מכבר שמפלגתו מוכנה להתפשר עם הליברל-דמוקטים בנושאי מיסים ומאגר הנשק הגרעיני - וזאת, בניסיון למשוך רבים מתומכיהם באופן טקטי במחוזות מכריעים מול השמרנים.