עצמאות ראשונה: רווקים בארץ הקודש

עבור 17,454 עולים חדשים, זה יום העצמאות הראשון בישראל. באופן מפתיע, תמצאו שם יותר אמריקנים לשעבר מאשר רוסים. עשרות מהם שוהים במרכז הקליטה "אולפן עציון" של הסוכנות היהודית בירושלים, במסגרת תוכנית יוקרתית לאקדמאים בלבד. אחרי לחצים מהאמא היהודיה, מצאו עצמם רבים מהם בחיפושים אחר כלה יהודיה או חתן יהודי בארץ הקודש.

במחזור האחרון עלו ארצה 170 רווקים ורווקות, מאז תחילת השנה הגיעו בסך הכל 380 ובשנה שעברה 280. יעקב צ'אלאן, שעלה השנה ממכסיקו, מעולם לא סבל מאנטישמיות, "נולדתי וגדלתי במכסיקו, אבל אף פעם לא באמת הייתי חלק מהמסורת והתרבות של המדינה הזו. למרות שאני נמצא בארץ רק שלושה חודשים, אני מרגיש שזו באמת המדינה שלי , שאני חלק מההיסטוריה שקוראת ממש כאן ועכשיו". אחרי חודשיים במרכז קליטה, יעקב בן 28, מצא חברה שעלתה מהונגריה. הם מצליחים לגשר על פערי השפה והמנטליות ומבלים זמן רב במרכז קליטה.

רגע של עברית. לומדים במרכז הקליטה (צילום: גיל יוחנן)

את חברתו הכיר באולפן: "תמיד ידעתי שהישראליות מאוד יפות, אבל לא ממש שמתי לי למטרה למצוא כלה. קודם כל באתי לכאן ללמוד. חברה שלי מהונגריה ולמרות התרבויות השונות והמנטליות השונה אני מקווה שהכל יסתדר. כשהתקשרתי הביתה וסיפרתי עליה, השאלה הראשונה של הוריי היתה האם היא יהודיה. באתי לכאן לבד וזה נורא נחמד שמצאתי כאן בת זוג".

לורה אוחיון, בת 23 מצרפת, מעדיפה לסיים את הלימודים במסגרת הסוכנות ולמצוא את אהבתה "בחוץ". "נורא כיף לי להיות כאן, יש פה חברה מכל מיני מדינות, אנחנו כמו משפחה, חיים ביחד ועושים הכל ביחד, אני רוצה למצוא ישראלי ומקווה שנוכל להסתדר מבחינה מנטלית. או שאולי אני אהיה עם מישהו כמוני, עולה". את רוב חופשותיה בילתה בעבר בישראל והרצון לעלות בער בה מזמן. כשסיימה תואר במנהל עסקים, הודיעה למשפחתה שהיא עולה לארץ.

העלייה הדרמטית באירועים האנטישמיים בפריז, ממנה באה, שכנעו את הוריה לתמוך במהלך. "גרתי בשכונה שמחצית מתושביה הם ערבים ומחציתם יהודים. עוד כשלמדתי, היו ימים שפחדתי לצאת לבית הספר, כי ידענו שהערבים מחכים לנו שם כדי להרביץ. זה היה בזמן האינתיפאדה והם לא מבדילים בין יהודים לישראלים ומנסים להתנכל. גם היום שומעים המון ברכבת התחתית מילות גנאי ומשפטים כמו 'יהודיה, לכי מפה', 'למה אתם כאן', 'לכו מפה'. זה מאוד מפחיד ולא נעים ואני ממש לא מתגעגעת לפריז".

פיליפה סדדה ונח מארק עם חוויות מכאן ומשם (צילום: גיל יוחנן)

את לאוניד גלין, רופא צעיר מאוקראינה, ניסיונות השידוך לא ממש מטרידים. הוא מסודר, והגיע עם חברתו. טרם הגעתו ארצה, עבד בסוכנות היהודית באוקראינה. את השפה העברית למד רק לפני כמה חודשים, עם הגעתו לישראל. הוא מעדיף לא לתת דוגמאות ספציפיות לאנטישמיות מחשש לשלום משפחתו, שנותרה שם. "הייתי כבר בחגיגות יום העצמאות כתייר, אבל עכשיו זה שונה לחלוטין. זה בא אחרי יום הזיכרון, ואני מרגיש שבישראל חיי האדם חשובים למדינה שזוכרת את כל מי שנפל כדי להגן עליה. זה מאוד מרגש אותי".  

שם דגל ישראל במכונית, ונאלץ להימלט

224 עולים חדשים הגיעו מברזיל מאז יום העצמאות הקודם, בהם בני הזוג חאנאטה ופיליפה סדדה. "היידישע מאמע דוחפת את אפה בכל דבר וזה נחמד שהגענו לכאן לחיים עצמאיים יותר", מתבדח פיליפה. "יש כאן המון שמש ואני כבר מתחיל להרגיש ישראלי. יש בברזיל אנטישמים, אבל אפילו הם לא ממש יודעים למה. מסוכן ללכת עם כיפה ברחוב, כי בקלות אפשר למצוא את עצמך מעורב במכות. הם לא ממש יודעים איפה זה ישראל וחושבים שיהודים מאמינים רק בכסף. אפילו כשנשיא ברזיל ביקר בישראל, פה חשבו שהוא מעדיף את הצד הערבי, אבל הוא פשוט לא מבין שום דבר ועשה את זה בגלל הבורות".

את יום העצמאות הקודם, זוכר היטב אדם אלברט, שעלה מבריטניה. "שמתי דגל ישראל במכונית שלי ואז שתי מכוניות רדפו אחרי והצלחתי להימלט אחרי שעשיתי פרסה לא חוקית. השנה אני חוגג את יום עצמאות כאזרח וזה מאוד מרגש. יש הרבה אנטישמיות בבריטניה, אבל זו עדיין לא סיבה לברוח, אני פשוט רוצה שהילדים שלי יגדלו בישראל".