יום הזיכרון והתקומה

אפתח בסיום דברי: אני קורא לוועדת השרים לסמלים וטקסים להוסיף ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל את התוספת הנדרשת על גבורת הלחימה ותקומת הלוחמים.

אסביר מדוע: מרגע כינון יום הזיכרון לשואה ולגבורה החל תהליך מעניין שיש בו השלכות ומשמעויות סוציולוגיות. ככל שמדינת ישראל התחזקה ברמת המדינה התעורר הצורך בקרב קברניטים ומובילי דעה להתחיל ולעסוק גם בגבורה ולא רק בשואה. בשנים הראשונות לייסוד תקומת המדינה הצורך הראשוני והברור היה "למען תספר באזני בנך ובן בנך", "זכור את אשר עשה לך עמלק" . הרצון הראשוני ובעיקר בהשפעת הדור הראשון היה – לספר מה עברנו, ועם השנים היו כאלה שאמרו ( וכוחם רק התעצם) גם מה שעשינו .

שנים רבות הייתה קיימת הנחה חברתית כי תקומת יום הזיכרון באה לידי ביטוי ביום העצמאות. הסמיכות בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות הייתה סמיכות בין מאבק קיומי לגבורה, בין חשש מקריסה לגיוס תעצומות.

אם נביט על התהליכים שעבר יום הזיכרון נראה עיסוק מתמיד באבל, תוך מתן אינטרפרטציה לתהליכים שעוברת החברה. בתחילה היה עיסוק באבל 'הקונבנציונאלי' - הורים על ילדיהם, ילדים על הוריהם. בהתקדמות השנים ומצוי הסיפורים (עם כל הצער מתהליך המיצוי מושפע השיח התקשורת) עברה תודעה לשיח אבלות אחר – אחים ומעמדם, חברות וחברים של חללים. השנה ראינו פנייה לחללי צה"ל שנהרגו בתאונות דרכים ועל תחושות המשפחות שהם מחוץ ליום הזה.

אם נעיף מבט על יום העצמאות נראה שתחושות התקומה כמעט הלכו והתפוגגו להם. גם תחושות התקומה העקיפות כמעט ואינן. עבורי טקס "פרס ישראל" זה תמצית התקומה. חוקרים ישראלים מקבלים כבוד ויקר על עשייה מדעית עם תהודה עולמית. חידון התנ"ך זה תקומה. יהודים מכל העולם מתמודדים ומאדירים את מקומו של ספר הספרים. אבל כמה רייטינג יש לשני האירועים האלו? כמעט אפסי. ואני לא מתכוון לשנה שבה משתתף בנו של ראש הממשלה וכולם עסוקים בשאלה מי ישאל את שאלת ראש הממשלה.

יום העצמאות הפך להפנינג של ספריי שלג וטירונות לאמנים. ומי יודע אילו שינויים יעבור בעתיד היום המציין את

 ראשית צמיחת גאולתנו.

הפיתרון בעיני הוא להשיב את התקומה למרכז השיח. שיבתו צריכה להיות לא למרכז השיח של יום העצמאות, היות שמדובר בגזרה שהציבור לבטח לא יעמוד בה, אלא למרכז השיח של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אופיו של יום העצמאות מושפע מתהלכים חברתיים שהצליחו להרחיק את היום הזה מצורתו בשנים עברו. יום הזיכרון, בגלל רגישות האבל לאור עוצמות האיום הקיומי, שומר ביתר שאת על אופיו – ולכן ראוי שהתקומה תתבצר שם.

בצד המשמעות הלאומית בדבר סוגיית התקומה אני סמוך ובטוח שגם משפחת השכול, שיש בה תעצומות לקיום יומיומי לאחר האסון הנורא, תוכל להפגין את התקומה על גווניה – תקומתו של הלוחם , תקומתה של משפחתו לאחר לכתו.

זו חובתנו לשמר את הזיכרון, זו חובתנו ליידע על הגבורה – גבורת ההולכים וגבורת הנותרים. יום הזיכרון, הגבורה ותקומת הלוחמים לחללי מערכות ישראל מועיל לכל בית ישראל.

רועי לחמנוביץ' יועץ תקשורת לסגן רה"מ ושר הפנים ומרצה במכללת "ספיר"