"צר לי עליך, אחי המזרחי"

כי השיר הזה, יותר מכל דבר אחר, הוא האנטיתזה המובהקת והבוטה ביותר בעיני לתרבות ולמסורת המזרחית, כפי שגדלתי עליה אני. התרבות המזרחית בעיני היא תרבות של סובלנות ומתינות, שסולדת ממופעי קיצוניות הן בן אדם לאלוהיו ועל אחת כמה וכמה בין אדם לחברו, שדרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום.

עמיר בניון. עובר את גבולות חופש הבעת הדעה? (צילום: ענת מוסברג) 

הניציות התוקפנית שאתה מבטא בשיר מוכיחה את הצלחתו של כור ההיתוך הציוני, שביקש לבסס את עצמו כמערבי בהגדרה ובכדי להכליל לתוכו את המזרחים דרש מהם, למעשה, לוותר על זהותם המזרחית שהיא בעצם גם זהותו של האויב. שירך זה הוא תוצר עגום של המכבש שעברה המזרחיות בכדי שתפנה עורף למרחבים ממנה היא שואבת את מקורותיה, שתבוז להם ותשנא אותם, והעיקר – שתתבדל מהם ככל יכולתה. בהשתלחותך הבלתי מרוסנת ב"אחיך" המדומיינים בשיר, אתה מגיש להגמוניה את זהותך המזרחית על מגש של כסף, ומקריב אותה על מזבחה של לאומנות אלימה שזרה למקורותינו.

זכותך, כמובן, להחזיק בדעות פוליטיות כאלה או אחרות, כראות עיניך. אין זה עניינו של איש. אך כאשר אתה אומר "אני אחיך- אתה אויב, אתה שונא אותי אבל אני אוהב, כשאני בוכה אתה צוחק תמיד אחרי גבי", כשאתה כותב, "אני מסתער תמיד קדימה עם הגב שלי אליך ואתה משחיז את הסכין", אתה עובר את גבולות חופש הבעת הדעה הלגיטימיים אל עבר המחוזות האפלים והמסוכנים של ההסתה.

כאשר אתה מזהה את השמאל באופן כה מובהק עם האויב, אני נזכרת במילות שירך "ריבונו של עולם" בו אתה חוזר וזועק "האויב חייב למות... חייב למות" ומתחלחלת: הייתכן שהקול שייצג עבורי את זקיפות הקומה המזרחית, הוא שהפך כעת לשופרם של אחרוני הבריונים האלימים שכל תורתם היא "קול דאלים גבר"? האם אותו הקול שנאבק על זכותו להשמיע את צליליו הייחודיים במרחב שמנסה תדיר להשתיקו הוא זה השואף היום להשתיק באלימות קולות אחרים בחברה הישראלית?

אכן, על דברים רבים יש להתאבל ביום הזיכרון הקרוב.

צר לי עליך, אחי המזרחי.