חופשה כפויה בפריז: "נמַנגֶל מול שער הניצחון"

אסתי אדם, ליאת דוד, אחמד עוקלה, קארין אשר ואפרת שמעוני הגיעו בשבוע שעבר לצרפת, לקורס לימודי שהסתיים כבר ביום שישי. השבת האחרונה נקבעה להיות עבורם יום חופשי, שבו יוכלו חברי הקבוצה לסייר להנאתם ברחבי העיר ובסיומו ימריאו חזרה לארץ. אלא שאז, פיזר ענן האבק ערפל כבד על התוכניות.

החברים התקועים בפריז. "כמו כלואים" (צילום: אסתי אדם)

"כששמענו על ההתפרצות של הר הגעש לא חשבנו שזה כל כך נורא. היינו בטוחים שיעברו כמה שעות והכל יסתדר", אמרה אפרת שמעוני, דיילת באל על. "עד עכשיו היה הביקור בעיר אחת החוויות הטובות שעברתי, אבל כשראיתי שהסגר האווירי נמשך התחושה הפכה להיות נוראית. מאוד לא נעים לדעת שאי אפשר לצאת ממקום מסוים, שבעצם כלואים בו".

ביום שישי הקרוב תחגוג אפרת את יום הולדתה. בן זוגה וקרוביה תכננו לציין את המאורע ביום רביעי, מה שככל הנראה ייאלץ להידחות. "העובדה שאני דיילת מאפשרת לי לפחות להתעדכן קצת יותר בקלות, כי קשה להבין מה קורה. כולם אומרים שאני צריכה לנצל את המצב ולעשות חיים, אבל אני כבר לא מצליחה ליהנות. הגעתי לכאן במטרה מסוימת ומיציתי אותה", הסבירה.

עבור אחמד עוקלה הפך המצב לצרה של ממש, לאחר שהכסף שהביא עמו לביקור אזל. "חשבתי שאולי כדאי לנסוע לרומא ברכבת כי אמרו שמשם יש טיסות חזרה, אבל הגעתי למסקנה שעדיף פשוט לחכות בפריז", אמר עוקלה, תושב כפר מראר. "המשפחה שלי בלחץ, הם דואגים שגם אחרי ששדות התעופה ייפתחו יהיה מסוכן לטוס. עכשיו הם גם צריכים להעביר לי כסף מהארץ".

"רציתי להישאר עוד קצת, אז יצא טוב"

אסתי אדם מאשדוד דווקא הצליחה לראות את חצי הכוס המלאה, למרות המצב שקרע את משפחתה בין הבית בישראל, לבין צרפת ואיטליה. "לעצמי אני לא דואגת. יום לפני החזרה המתכוננת חשבתי שיהיה נחמד להישאר פה עוד קצת, אז יצא דווקא טוב. אבל הבן שלי, בן 16, נסע לתחרות שיט בצפון איטליה ונתקע שם. אני אפילו לא מצליחה ליצור איתו קשר, אז בעלי דואג להכל. לפחות הוא ניצח בתחרות, אז זו חצי נחמה".

אבל נראה כי חוסר הוודאות בכל זאת מעיק מאוד על השהייה בחו"ל, במיוחד עבור מי שהרחק בבית ממתינים לו שלושה ילדים. "בעלי המקסים מתפקד בלי הפסקה ואומר לי לעשות חיים ולבזבז כמה שיותר, אבל זה ממש קשה", אמרה ליאת דוד מראשון-לציון. "נכון לעכשיו אני אמורה לטוס ביום רביעי ואני מקווה שזה אכן יקרה. הלימודים והחבר'ה היו מעולים עד לרגע שבו הבנתי שאני לא חוזרת הביתה בשבת".

קבוצת הישראלים. כבר לא נהנים (צילום: אסתי אדם)

במצב דומה נמצאת לניצה חלפון ממכבים-רעות, שהותירה בבית שלושה ילדים החרדים לשלום אמם. "הבן הקטן שלי, בן 7, התחיל הבוקר (אתמול) לבכות בבית הספר. התכתבתי עם המורה שלו כדי שתעודד אותו.

בעלי עובד בשעות מטורפות ועכשיו הוא נאלץ לעבוד פחות ולטפל בילדים. מהבחינה הזו זו דווקא הזדמנות נהדרת, ובעלי אומר לי לנצל את המצב ולעשות חיים. גם אני לא מצליחה ליהנות כמו בהתחלה. קשה כשהילד שלי שואל אותי מתי אני חוזרת ואין לי תשובה בשבילו. זה מאוד מתסכל".

העובדה שיעדרו מאירועי יום העצמאות הביאה את חברי הקבוצה להחליט שלא לתת למצב להרוס לגמרי את השמחה, ולמרות שיהיו הרחק מגבולות הארץ - יציינו 62 שנות עצמאות מבלי לסטות מהמסורת הישראלית. "אין הרי את מי להאשים", אמרה אדם. "הישראלים הרי חייבים אי תנועה בשביל מנגל, אז מקסימום ננפנף מול שער הניצחון".