ריי אוף לייט

נעדרים

אֱלֹהִים וְאִמָּא

הָלְכוּ בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ.

מַהִי אִשָּׁה מִבְּחִינָתֵנוּ

בִּלְתִּי אִם עִקּוּם

שֶׁל רֻכְסֵי לַחַץ

מוּחָשִׁיִּים

זְמַן רַב לְאַחַר הִסְתַּלְקוּתָהּ?

זָקֵן כָּחוּשׁ בְּגִ'ינְס כְּחֻלִּים,

גַּב קָמוּר, מְעַוֶּה אֶת פָּנָיו

כְּלַפֵּי תֵּבַת הַמַּקְפֵּא.

שׁוֹכֶבֶת בָּאַמְבָּט,

אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָהֶם-

הוּא אָפוּן

דוֹר

אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת הַסִּפּוּר.

הִיא חוֹזֶרֶת עַל

עִקְבוֹתֶיהָ כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת שְׁבִילָהּ

שֶׁצִּפֳּרִים זְלָלוּהוּ.

סְּבָךְ

עַכָּבִישׁ עַל מִשְׁטַח הַזְּכוּכִית

הַקָּר, בְּגֹבַה שָׁלֹשׁ קוֹמוֹת

נָח בִּמְאֻמָּץ

וְכֹה טָהוֹר בִּבְדִידוּתוֹ.

הנושא

זֶה כְּאִלּוּ מַמָּשׁ עַכְשָׁיו הִתְאַנַּשׁנוּ

כְּדֵי לִלְמֹד

שֶׁהַחִפּוּשׁ שֶׁתָּפַסְנוּ

וְעַתָּה אֲנוּ זוֹלְלִים

הוּא אָחִינוּ הַבְּכוֹר

וַאֲנַחְנוּ

נָסִיךְ צָעִיר.

עַתָּה זֶה עָמַדְתִּי לְהַעֲלוֹת עַל הַצַּג

אֶת "פֶבֶּה תַּהֲפֹךְ

לְסִירוֹנִית

מָחָר!" כְּשֶׁלְּפֶתַּע

הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה

לִצוּרָתוֹֹ

שֶׁל שְׁעוֹן "סִיטִיזֶן".

אִם כָּל רֶגַע מְאֹהָב

בִּדְמוּתוֹ

בִּרְאִי שֶׁל

רְגָעִים צְמוּדִים

אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים,

פֶבֶּה -אלת הלבנה, ארטמיס במיתולוגיה היוונית

דירה

1

הָאִשָּׁה עַל רֹבֶד הָאָח,

שֶׁאֵינָהּ מַזְכִּירָה אוֹתִי בְּהַרְבֵּה,

אוֹחֶזֶת בְּמַשּׂוֹר מֵכָנִי

בִּמְרֻחָק מִגּוּפָהּ,

חִיּוּכָהּ הָמוּם,

בְּעוֹד גִּדּוּל שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה

רוֹבֵץ עַל כִּלְיָתָהּ.

הַהֹוֶה

הוּא אָהוּב רַגְשָׁן,

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת מְשַׁכֶּרֶת

שֶׁל הִתְנַשְּׂאוּת

וְשֵׁפֶל-רוּחַ,

קָטוּעַ,

מְמֻסְגָּר.

זֶה כְּאִלּוּ אֲנִי מַשְׂכִּירָה בִּשְׂכִירוּת-מִשְׁנֶה

דִּירָה שֶׁל יָדִיד.

אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם,

אֲנִי מְנַסָּה לְדַמְיֵן

אֵיזֶה יָדִיד.

אֶת כָּל חַלּוּקַי,

חַלּוּקִים שֶׁשַּׁיָּכִים לִי בֶּאֱמֶת

וְחַלּוּקִים שֶׁאֵינָם שֶׁלִּי.

היא רצה לתפוס את האוטובוס שלה

אנטי-סיפור קצר

נַעֲרָה רָצָה. אַל תֹּאמַר לִי

"הִיא רָצָה לִתְפֹּס אֶת הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלָּהּ".

שָׁם

הַכֹּל מְבַטֵּל

אֶת הַכֹּל.

הִיא מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ,

הַצִּדָּה וְזֶהוּ זֶה,

שֶׁל הֲמוֹן

כִּסְאוֹת רֵיקִים.

נְמָלִים הַפּוֹשְׁטוֹת עַל עֶצֶם.

חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי

שֶׁאֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת

אֶת אִמִּי

הַמֵּתָה.

מַה פֵּרוּשׁ "פַּעַם"?-

אֲהֹב אֲהַבְתִּיהָ.

אֵינֶנִּי מַכִּירָה אֶת שְׁמוֹת הַמְּקוֹמוֹת.

בְּמִלְחָמוֹת טֵלֵוִיזְיוֹנִיּוֹת.

דָּבָר

אֲנוּ אוֹהֲבִים אֶת חֲתוּלָתֵנוּ

כִּי הַכָּרַת עַצְמָהּ

הִיא שַׁקְדָּנִית וּנִעִימָה,

הַשֶּׁמֶשׁ הַקָּטָן עַל הַשָּׁטִיחַ שֶׁלָּנוּ

וּמְלַקֶּקֶת אֶת טְפָרֶיהָ

מִכָּל הַזָּוִיּוֹת

שִׁבְעַת מוֹנִים

עַל "דִּוּוּחַ מְאֻזָּן"

הוּא גַּם

בְּהֶחְלֵט אוֹתוֹ דָּבָר.

אוהבים את חתולתנו, היא שקדנית ונעימה (צילום: Index Open)

התקדמות

בַּחֲזִית הֶחָנוּת שֶׁל חֶפְצֵי הָאוּמָנוּת

יֵשׁ מַצֶּגֶת קְטַנָּה לְחַג הַמּוֹלָד,

אֵם, תִּינוֹק, כִּבְשָׂה

עֲשׂוּיִים מִבַּלּוֹנִים

לְבָנִים וּכְחֻלִּים.

שָׁמַיִם

אֱלֹהִים

יַלְדָּה.

שֶּׁאֵינֶנּוּ שַׁיָּךְ.

מַשֶּׁהוּ

קָרוֹב לְשׁוּם דָּבָר

שָׁטוּחַ

הַכֹּל יוֹצֵא.

ללא הזמנה

נְחיִל הָרְפָאִים.

הֵם דּוֹבְרִים כְּאִישׁ

אֶחָד. כָּל אֶחָד

אוֹהֵב אוֹתָךְ. כָּל אֶחָד

עָזַב מַשֶּׁהוּ

לֹא עָשׂוּי.

הַאִם הַפָּלוֹ וֶרְדֶה

הִסְמִיק עַד צֹהַב

כֻּלּוֹ וּמִיָּד?

הֵם כֹּה חַדִּים

כָּל מַה שֶּׁנָּע.

הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ מִלָּה

אֲבוּדָה

לְלֹא הַזְמָנָה.

אֵינֵךְ מִתְעַנְיֶנֶת

בָּהּ עַכְשָׁיו,

בִּידִיעַת

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא נִמְצֵאת.

ההתקף

בְּהֶתְקֵף שֶׁל שְׁאַט נֶפֶשׁ

כָּל רֶגַע

קוֹרֵעַ אֶת עַצְמוֹ לַחֲצָאִים,

בְּסִפּוּר שֶׁל הִתְבַּגְרוּת

כָּל חֲלוֹם

מוֹלִיד אוֹתִי:

עַל סַף הִתְגַּלּוּת.

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת אֶל שֻׁלְחָן צְדָדִי

בְּאַלַּסְקָה,

שֶׁדַּרְכָּהּ מַבּוּל שֶׁל זָרִים

שׁוֹטֵף פְּנִימָה.

הַדֶּלֶת אוֹ הַחַלּוֹן?

זֶה בֹּקֶר.

משוררת הלשון

בימים אלה הוענק פרס פוליצר לשירה (החשוב שבפרסי השירה האמריקאיים) לרֵיי אַרְמַאנְטְרָאוּט על ספרה "מוּשָׁר". זהו קובץ-שיריה התשיעי של ילידת וַאיֶיחוֹ, קליפורניה (1947) שגדלה בסאן דייגו. את התואר הראשון קיבלה מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, ואת תואר המוסמך בכתיבה יוצרת מאוניברסיטת-המדינה של סאן פרנסיסקו. כמעט עשרים שנה היא מלמדת כתיבה באוניברסיטת קליפורניה, סאן דייגו.

ריי ארמאנטראוט נחשבת לחלק מן הדור הראשון של "משוררי הלשון" בחוף המערבי של ארה"ב. המבקרים שיבחוה על התחביר שלה שמשיק לשפת הדיבור היומיומית, ובה בעת נאבק עם שאלות גניבת-הדעת והעיוות הן בלשון והן בתודעה.

המשורר המנוח, רוברט קרילי, מגדולי האסכולה הפיוטית המחפשת בשפה את התשובה לאמנות ולחיי אנוש, תיאר את שירתה כ"חתימה שקטה וחושפת יְכוֹלוֹת", והטעים ש"אינני חושב שיש משורר נוסף (על ארמאנטראוט) בין אלה החיים והכותבים שמחונן בסַמְכוּתִיּוּת יצירתית מושלמת כזאת, ובעת ובעונה אחת מגלה נדיבות כה גדולה כלפי קוראיו והחברה שבה הוא פועל".

המבקר רון סילימן מתאר את שירתה של ריי ארמאנטראוט כ"ספרות האנטי-ליריקה...שירים אלה נתפסים במבט ראשון כמוּכָלִים ואולי אפילו כפשוטים, אך כשמעיינים בהם הם יוצרים חיש קל תחושה של פחד גבהים, בעוד רכיב אחר רכיב מתחיל להסתחרר בפראות לעבר אפשרויות קיצוניות יותר".

אף כי "שירת הלשון" עשוייה להידרש כמי שמטיפה לשלילת מראי-מקום, נקודות מוצא או ציון, ולהעדר זיקות למקורות כלשהם, הרי יצירתה של ארמאנטראוט, בניגוד לרוב עמיתיה, נטועה בשתי רגליה בחוויות של העולם המקומי והמשפחתי, ורבים רואים בה את הלירית ביותר בין "משוררי הלשון".

כשאני לעצמי, עלי להודות ש"שירת הלשון" איננה ספל התה שלי - ואוסיף כי הרקתה לשפה אחרת מעמידה

את המתרגם בפני קשיים רציפים, ולא פעם בפני אי-יכולת להתגבר עליהם - אבל למען ההגינות אחתום את הטור בדברים שכתב על ארמאנטראוט המבקר סטיוון בֶּרְט.

"ויליאם קארלוס ויליאמס ואמילי דיקינסון גם יחד לימדו את ארמאנטראוט כיצד לפרק ולהרכיב את צורות השיר הלירי - כיצד להפוך אותו על פיהו, לשלוף את קְרָבָיו החוצה ולחזור ולשלשלם לתוך כרסו, כיצד לְאַחוֹת שאלות הרות-גורל וחרדות קיומיות בתוך מירקם צירופיהן של מילים אינדיבידואליות, איך להפיק התנגשויות פוריות מסידורי קבוצות קטנות של משפטים. בזכות הטכניקות האלו נעשתה ארמאנטראוט לאחת המשוררים המוכרים ביותר, והטובים ביותר, של דורה".