האם יש חשש להתפרצות נוספת באיסלנד?
שמועות על התפרצות נוספת שעשויה להחריד אדמת איסלנד, המבוססות על נתון היסטורי "מדאיג": מסתבר שבפעמיים האחרונות שאייפיילה, הר הגעש ששיתק את שמי אירופה, התפרץ – עשה זאת גם שכנו הגדול יותר והקטלני יותר, קתלה. השירות המטאורולוגי באיסלנד מרגיע: "אין סימנים להתפרצות"
חברות התעופה, ועימן ציבור הנוסעים, מלקקות עדיין את הפצעים מההמתנה מורטת העצבים לחידוש הטיסות בשמי אירופה;
כלכלנים עמלים
על חישוב הנזק שנגרם בעקבות התפשטות ענן האפר הוולקני
ופעילי הסביבה זועקים בכל פינת רחוב בנסותם לשכנע את הציבור כי קיים קשר בין ההתחממות הגלובלית לאסון
ששיגר האי הקטן לאדמת היבשת. חודש בדיוק חלף מאז ההתפרצות הראשונה של הר הגעש אייפיילה שבאיסלנד
(שרבים מכנים אותו אייפייליוקול, שם המתייחס לקרחון שעל פסגת ההר) וישנם אלה המתריעים כבר על התפרצות נוספת – קטלנית בהרבה.
נזקי אייפיילה
השמיים נפתחים באירופה: פקק הנוסעים נשאר
סוכנויות הידיעות
מדינות אירופה פותחות את המרחבים האוויריים אט אט ותנועת המטוסים חוזרת בהדרגה לסדרה. אך על הקרקע הכאוס אדיר: מה עושים עם הנוסעים שתקועים בטרמינלים, כמה זמן הם עוד ישארו שם, והאם ענן האפר יואיל בטובו וימשיך להתכווץ? ynet ממשיך לעקוב אחרי הכאוס האווירי: איפה פתוח? איפה סגור?
כמה קילומטרים צפונית לאייפיילה מתנשא שכנו הגדול קתלה. מדובר בהר נמוך יותר אך שטח הקרחון המכסה אותו, מירדלסיוקול, גדול פי 6 משטחו של אייפייליוקול, הקרחון שגרם לענן האפר הוולקני ששיתק את תנועת המטוסים באירופה למשך 5 ימים. חשוב מכך – עוצמת הזרימה של מגמה מלועו של קתלה בעת התפרצות, חזקה בהרבה מזו של אייפיילה. בפעם האחרונה שהתפרץ קתלה, זרמה ממנו מגמה בקצב של 200-400 אלף מטר מעוקב לשנייה, פי 10 מהעוצמה שנמדדה ב-14 באפריל, היום שבו התרחשה ההתפרצות המשמעותית ביותר של אייפיילה.
בשתי הפעמים האחרונות שבהן התפרץ אייפיילה, התפרץ גם שכנו קתלה. זה קרה ב-1821 ולפני כן ב-1621. הנתון ההיסטורי הזה גרם ללא מעט איסלנדים לשאת את עיניהם בדאגה אל עבר לועו של הר הגעש שבדרום האי. דורית מוסאיוף, אשתו הישראלית של נשיא איסלנד, סיפרה לעיתונאי ישראלי לפני כמה ימים אודות החששות בקרב תושבי האי: "אנשים שיודעים אומרים שבדרך כלל זה ההר געש הראשון ואחרי זה מגיע השני", אמרה מוסאיוף. מדענים, הנוהגים לחזות התפרצויות געשיות על סמך רעידות אדמה, אינם סומכים את ידיהם על שיטת החיזוי הזאת, אך על פרט אחד אין עוררין: בהשוואה לקתלה - אייפייליוקול הוא הר געש קטן הנחשב לבעל פוטנציאל נמוך לפגיעה באקלים כדור הארץ.
"קתלה יותר גדול והיסטורית הוא מתפרץ בתדירות גבוהה יותר מאשר אייפיילה", אמר ל-ynet פרופ' עודד נבון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, אשר שימש בעבר כנשיא האגודה העולמית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ. "בדרך כלל אין קשר בין התפרצות של הר אחד להתפרצות של הר שכן. אפילו מקורות המגמה הם לא בהכרח זהים. בהוואי, לדוגמה, יש שני הרי געש - מונולואה ומונוקיאה. מונוקיאה יושב על הרכס של מונוליאה, ממש "רוכב" עליו. אך כשמשווים את ההרכב הכימי של המגמה שפולט כל הר, מגלים שהיא באה מעומקים שונים".
לטענת פרופ' נבון, הדרך היחידה לחזות את בואה של התפרצות געשית היא למדוד את התדירות והעוצמה של רעידות האדמה באזור הלוע של ההר. "הסוד הוא לדלות מההר נתונים גיאופיסיים שמספרים לנו מה קורה שם. נכון ללפני כמה ימים אין פעילות יוצאת דופן בקתלה, הרעידות משויכות לאייפיילה ולא לקתלה". ההודעה שפרסם השירות המטאורולוגי של איסלנד היום (ד') הייתה ברוח דומה: "בשלב זה אין אינדיקציות לכך שהרי געש סמוכים, כמו קתלה, עשויים להתפרץ בקרוב", נכתב שם.
נבון פוסל גם את הטענות כי התפרצות של קתלה תביא בהכרח לנזק גדול יותר מזה שנגרם כתוצאה מההתפרצות האחרונה באייפיילה. "כוחו של הר געש נמדד על סמך התפרצויות עבר", הוא מסביר. "אם ממפים את ההתפרצויות שהיו ובודקים את עובי הבזלת שנוצרה בכל התפרצות, ניתן לסווג את פוטנציאל הפליטה של ההר".
לדברי נבון, אין ספק שקתלה חזק יותר, אך אין זה אומר בהכרח שהוא יגרום לנזק גדול יותר, שכן גורמים נוספים, מלבד עוצמת פליטת המגמה, נכנסים כאן לחשבון. "מדובר בתוצאה של המפגש בין חלקיקי המגמה לבין המים שנוצרים כאשר הקרחון על ההר מופשר. ברגע שמשהו מאוד חם נוגע במשהו מאוד קר יש אדים שיוצרים את ענן האפר. האסון כאן הוא תוצאה של שילוב בין מיקום ההתפרצות, שעברה אל מתחת לקרח ויצרה מגע בין המים למגמה, ושל משטר הרוחות, שהיו מערביות ונשאו את הענן הישר למרכז אירופה. כך שלא ניתן לקבוע שהתפרצות חזקה יותר גורמת לנזק גדול יותר, זה לא כל כך פשוט".
איסלנד: היסטוריה של אלימות וולקנית
את תושבי איסלנד ההסברים הללו לא מרגיעים ומבט חטוף על ההיסטוריה של תושבי האי עם הרי געש עשויה לספק הסבר לחששותיהם. התפרצות געשית מחרידה את אדמת האי הצפוני מדי חמש שנים בממוצע ולא פעם גרמה לאסון כבד. ההתפרצות הקטלנית ביותר בתולדות איסלנד היא זו של ההר לאקי, שהתרחשה בשנים 1784-1783. התפרצות זו גרמה למותם של רוב בעלי החיים ששימשו מקור מחייה עבור תושבי האי ומהרעב שהתפשט עקב כך מצאו את מותם כרבע מתושביו (כ-9,000 בני אדם באותם שנים).
באופן אירוני, המקור לריבוי ההתפרצויות הגעשיות המייסרות את איסלנד הוא גם המקור ללידתו של האי. איסלנד שוכן על הרכס המרכז אטלנטי, המכונה לעתים גם הרכס המרכז אוקייני. מדובר בקו המגע שבין הפלטה האירו-אסייתית והפלטה הצפון-אמריקאית אשר הולכות ומתרחקות זו מזו. תהליך ההתרחקות בין הפלטות גורם להתפרצויות של חומר מבעד לרקמת כדור הארץ, אשר עם התקררותו והתקשותו עשוי להפוך לעתים להתרוממות של קרקע באמצע הים.
האי איסלנד, הנחשב לצעיר יחסית לשאר חלקי כדור הארץ, נוצר בהתפרצות געשית כזו. בשנים 1968-1963 גרמה סדרה של התפרצויות מסביב לאיסלנד להיווצרותו של האי הצעיר ביותר על פני כדור הארץ, סורטסי. האי הקטן מהווה מוקד עלייה לרגל למדענים מרחבי העולם, המבקשים לנצל את גילו הצעיר על מנת לחקור את היווצרותם של חיים חדשים, ועל פי החוק האיסלנדי מדענים אלה הם היחידים שמורשים לעלות על אדמתו.
לפנייה לכתב/ת 
ענן האפר של אייפייליוקול
צילום: רויטרס
