זה נוער זה

ספרי נוער הם מוצר בעייתי; מבקר מבוגר יכול לשפוט אותם לפי אמות מידה של ספר כתוב כהלכה, אך חווית הקריאה האמיתית, עם כל הריגוש והלמידה שבה, לא תועבר דרכו בצורה אופטימלית, שהרי הוא איננו חלק מקהל היעד שלה. ספר נוער יכול להיות מצוין או גרוע, והפרש גילאים בודד עשוי להפוך את כל הטעם על פיו.

הפעם האחרונה שבה קראתי ספר לנוער הייתה לפני עשר שנים, ומאז גיליתי כל כך הרבה ספרים ישראליים (למבוגרים דווקא) שהתאהבתי בהם. לכן יקשה עליי במקצת להמליץ על ספרי נוער חדשים מהשנים האחרונות. במקום זה, אחזור לאחור, לתקופת נעוריי המוקדמת יותר. שכן עד כמה שנוטים לזקוף גבה לשמע הגיל שלי, עדיין הביקורת הכי טובה לספר נוער יכולה לבוא מפי נוער.

"בקבוק הבושם של אמא" – יונה טפר

יונה טפר מתהדרת ביכולת ליצור דמויות נשיות מיוחדות במינן. הגיבורות בסיפוריה הן ילדות רגישות ומלאות דימיון, שהקושי שלהן לתקשר עם החברה טמון בהתנגשות - בין תמימותן ועולמן הפנימי העשיר, לבין הצורך לתפקד בסביבה הדורשת מהן אופי החלטי ומעשי.

הן חוות רגשות בעוצמה, וניסיונותיהן ללמוד כיצד לבטא אותם ולהתמודד עמם מהווים את עמודי התווך במסע ההתבגרות שלהן. אני מזדהה כל כך עם הכאב הזה, עם הבלבול שיונה טפר מפליאה להעביר דרך הכתוב – כיצד בחברה אנושית, שמבוססת על ניואנסים ומשחקים והעמדות פנים, מתפקדים אלה שלא הצליחו ללמוד את כל זה במידה הנכונה ובקצב הנכון. כיצד אלה שנלכדו בעולמם הפנימי מסתבכים עם הדימיון שלהם, עם תחושות ומחשבות שלא הצליחו לסדר כראוי, ובמקום להכיר באופיים הייחודי הם חשים בודדים וחריגים.

ב"בקבוק הבושם של אמא" מאבדת הגיבורה את אמה, אך היא משתמשת ביצירתיות ובכוח הדימיון שלה כדי למקד את עולמה סביב סיפור אגדה פרי מוחה, אותו היא מתכוונת להמחיז בפני כל מכריה. במיוחד אהבתי שטפר מראה איך אותו אופי חולמני, שכה מקשה על אותן דמויות ללמוד את משחקי החברה, מסייע להן בסופו של דבר למצוא דרך התמודדות ייחודית משלהן – גם אם היא שונה ומשונה בעיני הסביבה.

"הסיפור שאינו נגמר" - מיכאל אנדה

קסם צרוף, מההתחלה ועד הסוף; סיפורו של בסטיאן שבורח מהמציאות העגומה אל עולם הספרים וזוכה להושיע את ממלכת פנטזיה מכיליון ה"חידלון" (אויב המסמל את אותו ייאוש ריקני, שגורם לאנשים להפסיק להאמין באגדות או ליצור סיפורים).

הסיפור שאינו נגמר. קסם צרוף

בסטיאן זוכה ליצור את הממלכה מחדש בזכות דימיונו העשיר - מה שמתחיל כהתגשמות כל משאלותיו והופך בהדרגה לשרשרת בלהות מטורפת ומסחררת. משאלות הלב הכי טהורות, הכי ילדותיות והכי תמימות - מובילות לאסונות. הכוח הכל-יכול לשנות את סדרי הבריאה כדי להביא לטוב - מביא לרע. הילד הנחמד, שרק רצה לחיות בפנטזיה, מוצא את עצמו לא רק אחראי לתוהו ובוהו שהוא עצמו יצר, אלא גם הופך בעצמו לאדם כוחני המתמכר לשליטה העצומה שנמסרה לידיו.

צוללים קדימה – דבורה עומר

קשה לבחור מבין ספריה של דבורה עומר, ובכל זאת, אני מציינת את "צוללים קדימה" – סיפורו של עולה חדש, שעובר בגבורה את תהליך ההתאקלמות הלא-לגמרי-פשוט בארצנו, דרך מסכת של אירועים והתמודדויות עם החברה הלא-לגמרי-סובלנית, בזכות חלום אחד יציב שעומד לנגד עיניו כל אותו הזמן: לשרת בצבא ביחידת הצוללנים.

צוללים קדימה. שחר במאבק הישרדות 

עומר ריתקה אותי במעקב אחר מסעו של הגיבור שחר להוכיח את עצמו, לעמוד באתגרים ולהתבגר על רקע מדינת ישראל הצומחת השרויה בעצמה בהתבגרות ובמאבקי הישרדות.

"המשחק של אנדר" - אורסון סקוט קארד

מתגבשת אצלי רשימה ארוכה של ספרים שכה רציתי להמליץ גם עליהם, לנוער, אך הם מתויגים כספרים "למבוגרים" אף שהנוער יכול ליהנות מהם לא פחות. "המשחק של אנדר" נהנה מיתרונו כספר פנטזיה, שאינו מתויג באופן גורף לכאן או לכאן. לכן אני מרשה לעצמי לסיים איתו.

"אנדר" כתוב באופן שאינו מניח לכם להרפות ממנו, ומתאר בשפה קולחת ומרתקת את הליך חשיבתו של אנדר, הילד המחונן שעתיד להפוך למפקד צבא חלליות שלם. אני, חסרת הבנה באסטרטרגיה ובתכנון קרב, נהניתי דווקא מפירוט הטקטיקות הצבאיות ומהלכי המלחמה, המעניקים גוון ייחודי לסיפור.

פרח בחדר האפל – רפאל אלגד

גם דליה היא ילדה המנסה להשתלב בחברה, אף שאופייה המופנם מציב אותה בעמדה של חריגה, הזוכה להסתייגותם

של שאר הילדים; אלא שדליה מחליטה להשתמש בדימיונה ובכושר ההמצאה שלה כדי למשוך אותם אליה. בהדרגה היא מועדת בעצמה אל עולם האשליות שהיא ממציאה עבורם, ומתקשה לצאת מתוכו.

הסיפור כולו מהול במתח ובמיסתורין, כמעט כמו פרשייה בלשית ממש; אך בכך יופיו של הסיפור, כי דרך עיניו של ילד מתבגר הופך הלא-ידוע להיות מותח ומסקרן, מה שלעיתים, עם הגיל, מתחלף במרתיע ובלא-רצוי.

ליאת רוטנר, בת 24, חיברה שישה ספרים שכולם היו לרבי מכר. לאחרונה ראה אור ספרה "מאלאדר - קסם הקמיע", ספר פנטזיה ישראלית מקורית בהוצאת "ידיעות ספרים"