חשב ששוחרר מצה"ל, הואשם בעריקות - וזוכה
חייל שסבר כי ועדה בצה"ל שחררה אותו משירות צבאי במרס 2009, בשל מצבה הכלכלי של משפחתו - נעצר לפני שבועיים והואשם בעריקות. השופטת זיכתה אותו, וקבעה כי לא מרשיעים. ואיך שורבב שמו של דמיאניוק לפסיקה?
חייל, שנתפס באקראי על-ידי משטרת ישראל ונעצר לאחר שהתברר כי היה עריק במשך שנה מצה"ל, טען כי לא ידע שהוא עריק ושאיש לא חיפש אותו. הפרקליטות מיהרה להגיש נגדו כתב אישום, אבל הוא הצליח להוכיח אחרת. בית הדין הצבאי, בהחלטה נדירה, האמין לחייל ואף שלח את הכרעת הדין המזכה לקצינים בכירים בפרקליטות הצבאית, "לשם טיפולם ככל שיראו לנכון". השופטת קבעה כי "אין הרשעה בדין, אלא אם כן הוסרו כל הספקות הסבירים" והביאה לדוגמה את זיכויו של איוון דמיאניוק בבית המשפט העליון.
החייל, טוראי צ', בן למשפחה מרובת ילדים שסייע לפרנסת המשפחה וצבר חובות בסך 30 אלף שקלים, התלבט רבות האם להתגייס לצה"ל. לאחר שהובטח לו סיוע, החליט להתגייס ולהיות לוחם בגדוד נצח יהודה (הנחל החרדי). לאחר גיוסו בקיץ 2007, לא הצליח להתגבר על בעיותיו האישיות, הוא החל בסדרה של נפקדויות, ועם סיום ההכשרה הקרבית, לא שב לשירות מהחופשה המיוחדת שקיבל. בשל המקרה נשפט ונשלח לכלא. לאחר ריצוי תקופת המאסר, יצא מן הגדוד וטען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו עוד לשרת בצבא.
במרס 2009 נקרא לוועדת התאמה, בה נשאל לגבי מסמכים המעידים על מצבו. הוא השיב כי אלה נמצאים בידי גורמי הכליאה. טוראי צ' סיפר כי הבין שבכך תם שירותו והוא צפוי לקבל הודעה מתי להשיב את הציוד לבקו"ם. כשחלפו הימים וההודעה בוששה מלהגיע, סבר כי לאור העובדה כי ברשותו זוג מדים, תעודת חוגר ודיסקית, חסכו ממנו את ההגעה הפורמלית למדור שחרורים בבסיס בתל-השומר.
לפני כשבועיים, בעת בדיקה שגרתית של המשטרה, נאמר לו כי הוא בחזקת עריק מצה"ל. טוראי צ' סיפר כי לא האמין למשמע אוזניו, אך בצה"ל מיהרו להעבירו לכלא 4 והגישו נגדו כתב אישום בגין היעדרות מהשירות - במשך 357 ימים.
"פגמים משמעותיים בהתנהלות הצבא"
בבית הדין הצבאי של זרוע היבשה, טען טוראי צ', באמצעות עו"ד יהונתן רבינוביץ מהסנגוריה הצבאית, כי היה משוכנע שקיבל שחרור מהצבא וממילא איש לא חיפש אותו במשך שנה שלמה. במסמכים השונים, הן של ועדת ההתאמה והן של החייל שאחראי על מלאכת ביקורי הבית, נמצא כי חסרים פרטים מהותיים. בדו"ח הוועדה לא הופיע שמו של צ' על גבי הפרוטוקול, ואילו בדו"ח החיפוש עלה כי חסרה חתימתו של החייל שביצע את הביקור. האחרון הסביר בעדותו כי נהג לבקר מספר עריקים מדי יום, ובסופו להעביר את עיקרי הדברים לחיילת שהיתה ממלאת את הדו"ח בהיעדרו - מה שהעלה ספקות לגבי חיפושים שנערכו אחרי החייל.
השופטת, רב-סרן מאיה גולדשמידט, קבעה בהחלטתה כי "בעבודת הגורמים השונים... נפלו פגמים משמעותיים, באופן המקשה ליישם את חזקת תקינות המינהל". השופטת ציינה כי כאשר נמסר לחייל טופס ובו המלצת הועדה לפטור אותו משירות, הגם שאין מדובר בהחלטה סופית "יש בה משום פוטנציאל ברור להטעיה". רס"ן גולדשמידט, שנימקה את החלטה על פני 18 עמודים, ציינה את נטל ההוכחה של הרשויות והספק הסביר שעולה מפרשה, ואף עשתה השוואה לפרשת זיכוי מחמת הספק של דמיאניוק, שהואשם בהרג אלפי יהודים בשואה - וזוכה בערעור לעליון.
בהחלטתה כתבה השופטת: "אין הרשעה בדין, אלא אם כן הוסרו כל הספקות הסבירים. אם קיים ספק סביר, אין מרשיעים שכן מוטב שעבריין
ייצא זכאי מאשר שאדם יורשע למרות שנותר ספק סביר באשמתו... הכלל האמור בדבר מידת ההוכחה הנדרשת בהליך פלילי הוא אחיו הבכור של הכלל הקבוע, כי חובת ההוכחה רובצת על התביעה עד תום...".
עו"ד רבינוביץ, סנגורו של טוראי צ', אמר "כי בית הדין נהג באופן ראוי ונכון כשאר זיכה את מרשי. במהלך המשפט, התגלה כי גורמי צה"ל התנהלו באופן רשלני ומטעה כלפי מרשי וייתכן שכלפי חיילים רבים נוספים. ראוי שהחלטת בית הדין תלמד על ידי אנשי הפרקליטות ויופקו הלקחים".
לפנייה לכתב/ת 
