שתף קטע נבחר
 

משיבה אש

מנכ"ל הקרן החדשה לישראל עונה לראשונה לעמיר בניון ומסבירה: "אני לא זקוקה לתעודת כשרות מעמותת 'אם תרצו'. אף אחד לא ילמד אותי מה זו אהבת הארץ"

ביום הזיכרון, בדרכה מביתה בירושלים לבית הקברות הצבאי בקריית־שאול, חשבה מנכ"לית הקרן החדשה לישראל, רחל ליאל, על בעלה הראשון, קצין השריון זיו שורר ז"ל, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. אל הגעגועים והעצב על האובדן הסתנן מראה שלטי החוצות שהציבו פעילי עמותת "אם תרצו", ובהם קבר מכוסה בזר פרחים לזכר חללי מבצע "עופרת יצוקה" ולצידו האשמה נוקבת: "אנחנו מצדיעים, הם רודפים". למי שלא הבין סופקו הסברים: הקרן החדשה ו"עדאלה" הם הרודפים אחר החיילים, ואילו המצדיעים ללוחמים הם אנשי "אם תרצו".

 

אף שהחתומים על הקמפיין הפרסומי טרחו לסלק את השלטים שעות אחדות לפני כניסת יום הזיכרון, הם ממשיכים לרדוף את ליאל. "הזדעזעתי מהחלוקה לטובים ורעים ומההסתה חסרת המעצורים שפלשה למקום הכל כך פרטי וכואב של האבל והזיכרון. כשעמדתי שם, על קבר בעלי, לא יכולתי שלא להיזכר ב'דין רודף' שקדם לרצח רבין. הרגשתי שמישהו בחר להתיר את דמנו דווקא ביום הזיכרון, כשהעצבים כל כך חשופים, ואמרתי לעצמי שאין גבול לציניות ולחוצפה ".

 

אנשי "אם תרצו", שהציבו להם כמטרה לחזק את ערכי הציונות בישראל, סימנו את יום הזיכרון כמתאים ביותר לפעילות עמוסה ואינטנסיבית במלחמתם נגד הקרן החדשה, האנטי־ציונית להשקפתם. בתזמון מדויק, בערב יום הזיכרון, הושמע לראשונה ברדיו שיר המחאה של עמיר בניון "אני אחיך": "אתה אויב, אתה שונא אותי, אבל אני אוהב. כשאני בוכה אתה צוחק", כותב בניון ושר. לכתיבת השיר קדמה פגישה שיזמו אנשי "אם תרצו" עם בניון, שבמהלכה שטחו בפניו את פעולות הקרן החדשה לישראל. ליאל, בוגרת האקדמיה למוזיקה שחלמה להיות פסנתרנית, מתקשה לעכל את דבריו: "עמיר הוא אחד הזמרים האהובים עליי, יש משהו במוזיקה שלו שמרטיט את ליבי. נדהמתי מהדברים שלו, והצטערתי שלפני שנעץ בנו את החץ המוזיקלי שלו, הוא לא הרים טלפון כדי לשמוע מה יש לנו לומר. הרי גם לנידון למוות מגיעה זכות שימוע".

 

  • הראיון המלא - רק בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"

רחל ליאל
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים