בניגוד להיגיון, הישראלים מעדיפים להשקיע בארץ

נניח כי יועץ ההשקעות מציע לך להשקיע את כספך במדינה מסוימת. הוא לא מדבר רק על השקעות קצרות טווח, הוא מדבר בעיקר על השקעות ארוכות טווח כמו קרן הפנסיה או קופת הגמל שלך.

במדינה הזו הייתה עלייה משמעותית בבורסה בשנת 2009, מהגבוהות בעולם. במדינה הזו צמיחה כלכלית יחסית בסדר, ואבטלה סבירה. לאחרונה הריבית התחילה לעלות בגלל חשש מעליות מחירים. בסך הכול נראה בסדר ואין סיבה לדאגה.

שחיתות, הרצת מניות, ספקולנטים ומחסור במשאבי טבע

"אבל", אומר לך יועץ ההשקעות, "יש כמה פרטים שצריך לדעת לגבי המדינה הזו, לפני שמשקיעים שם כסף". המדינה הזו סובלת משחיתות בכל הרמות ובכל הדרגות. ראשי ממשלה, שרים ובכירים אחרים נכנסים ויוצאים בחדרי חקירות. פרויקטים רבים, כולל נדל"ן, זזים רק עם שוחד.

לאחרונה גילו כי בשוק ההון חברות גדולות מעורבות לכאורה בהרצת מניות, ואפילו בבנקים שנחשבים חזקים באותה מדינה, גילו לאחרונה אי סדרים בהתנהלות הבכירים.

שוק ההון של המדינה הזו הוא יחסית קטן ולכן הוא חשוף יותר לפעילות של ספקולנטים, להרצת מניות ולשימוש במידע פנים.

"יש עוד דבר שכדאי שתדע", אומר יועץ ההשקעות, "למדינה הזו אין משאבי טבע ורוב הייצור שלה מבוסס על ידע אנושי".

עד לפני שני עשורים הייתה המדינה הזו מהמובילות בעולם ברמת הידע והמשאב האנושי שלה. בשני העשורים האחרונים חלה התדרדרות ברמת ההון האנושי והיום למעשה איבדה המדינה הזו את היתרון היחסי שהיה לה בעבר בתחום זה.

חלק מהתוצאות של הפגיעה בהון האנושי היא עלייה משמעותי ברמת הפשע ושליטה של משפחות פשע בחלקים מהכלכלה.

בנוסף לכל הצרות על המדינה הזו מרחף כל העת איום קיומי מצד מדינות אויבות. "לכן", אומר יועץ ההשקעות, "אולי כדאי לחשוב פעמיים אם כדאי להשקיע בבורסה של אותה מדינה, כי לטווח הארוך המצב לא נראה טוב".

מעדיפים להשקיע "בבית" - תופעה מוכרת

אכן לא נשמע טוב אבל כולנו מושקעים במדינה הזו בצורה כזו או אחרת. השאלה היא האם היינו משקיעים במדינה כזו אם לא הייתה מדינת ישראל?

בנובמבר 2006 פרסם בנק ישראל עבודת מחקר שבדקה את התיק האופטימאלי למשקיע הישראלי. על פי העבודה נמצא כי התיק האופטימאלי לישראלי כולל רק 11% בשוק המניות בתל אביב. כמובן שהמצב במציאות שונה לגמרי והישראלים משקיעים הרבה יותר בשוק הישראלי.

מחקרים רבים הראו כי למשקיעים יש נטייה להשקיע את כספם במדינה לה הם שייכים. תופעה זו מכונה "הטיית הביתיות" (Home Bias) והיא כמובן רלוונטית גם לישראלים. לכן, לא מפתיע שלמרות כל מה שתיאר יועץ ההשקעות עדיין ישראלים משקיעים כסף רב בישראל וקרנות הפנסיה וקופות הגמל מושקעות בבורסה הישראלית.

תופעה זו אינה קשורה לציונות או אהבת המולדת והיא רלוונטית בכל לאום ובכל מדינה. הסיבה הפסיכולוגית להתנהגות המשקיעים במקרה זה היא בעיקרה תחושת השליטה שיש למשקיע כאשר הוא משקיע את כספו בחברה אותה הוא מכיר והתחושה שהכסף נמצא "קרוב".

"יצאנו בזול", אך לא בטוח שכך יהיה בפעם הבאה

ככל הנראה, לו היינו מתבקשים להשקיע במדינה אותה מתאר יועץ ההשקעות את כספי הפנסיה שלנו, היינו מעדיפם לבחור במשהו סולידי יותר.

מקבלי ההחלטות במדינת ישראל צריכים לקחת בחשבון כי בטווח הארוך השחיתות והפגיעה בהון האנושי יגדילו את פרמיית הסיכון של מדינת ישראל, מה שעלול להוביל משקיעים זרים ואפילו משקיעים מקומיים מחוץ לישראל.

המשקיע הישראלי צריך לפזר את כספו בין מדינות שונות על מנת להקטין את הסיכון שלו ולא רק בין ענפים שונים או בין סוגי נכסים שונים. בהשקעה בטווח ארוך יש לקחת בחשבון כי אחת לכמה שנים פורץ משבר גלובלי שפוגע בכל המדינות.

נכון שבמשבר הנוכחי יצאנו בזול, אך זה לא אומר שכך יהיה במשבר הבא. תשואה גבוהה בשנת 2009 בישראל אינה בהכרח סימן לעתיד. בנוסף, יש לקחת בחשבון שסיכוי למשבר מקומי בישראל גדול יותר מהסיכוי למשבר גלובלי. במקרה זה, ההשקעות בישראל יפגעו בעוד שדבר לא יקרה להשקעות מעבר לים.

כאשר יש משבר גלובלי נפגעות גם ההשקעות מעבר לים וגם ההשקעות בישראל. ישראלי המשקיע את רוב כספו בישראל, לוקח על עצמו סיכון גבוה מדי ורצוי שידרוש ממנהל קרן הפנסיה או קופת הגמל שלו שיציג בפניו את האפשרויות להשקעה מעבר לים.

הכותב הוא ראש המחלקה למימון, בית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למנהל