היא רוקנה לו את הארנק, הוא שבר לה את הלב
הנשים הישראליות משכילות, עובדות, חותרות להגיע לשוויון עם גברים ונלחמות על זכויותיהן יותר מאי פעם. אבל, ברגע שהן נכנסות למערכת יחסים הן הופכות לתלותיות. למה זה בסדר מבחינתנו שהחבר שלנו ישלם לנו על הבירה, ערב אחרי ערב?
יום שני, 20:00. אני מקבלת טלפון מ-א' חברתי. היא מספרת לי בקול שבור על ויכוח סוער בינה לבין בן זוגה בחצי השנה האחרונה, שהתלהט והביא לסיום הקשר. בן זוגה, עכשיו לשעבר, של א', עו"ד גרוש ואב לשניים בשנות ה-40 לחייו, טען שא' לא משקיעה בקשר, ושהיא אנוכית וקמצנית.
א' המסכנה נשמעה פגועה עד עמקי נשמתה מהפרידה, ובעיקר מהעלבונות שהוטחו בה. אני בעדה, אבל משהו בסיפור לא הסתדר לי. ממספר פגישות עם הזוג התרשמתי שבין השניים יש אהבה גדולה ושהקשר היה רציני.
"אבל רק לפני חודשיים נסעתם לסוף שבוע בפריז", מלמלתי, וא' הפליגה בזכרונות וסיפרה בפעם ה-50 על ההפתעה שהוא הכין לה, הכרטיסים שהוא קנה והקניות שהיא עשתה שם. או יותר נכון, על הקניות שהוא עשה בשבילה. על הבושם "של קאשרל", התיק "של לואי ויטון, או מיי גוד", הנעליים ("מזארה, בארץ לא מצאתי כאלה" והשמלה "דווקא זולה יחסית, מאיזו חנות קטנה ולא מוכרת". ושוב נפרצו הסכרים והדמעות זלגו על לחייה המטופחות של חברתי.
למה אני צריכה לשאת בהוצאות? הוא מרוויח פי שלושה ממני!
"לא היו לי הוצאות בכלל. היה כל כך כיף. מה עקץ אותו פתאום שהוא החליט להיפרד?" היא הזדעקה, בדיוק כשנפל לי האסימון.
תיחקרתי אותה על החלוקה הכספית ביניהם מבחינת הנסיעה והבילויים. התברר שלא רק עלות הטיסה והמלון נפלה ברובה על כתפיו של בן הזוג, אלא שעל רוב ההוצאות המשותפות והבילויים הוא שילם, לפני הסופ"ש בפריז, במהלכו וגם אחריו.
"חשבת להתעקש על חלוקה בנטל של הוצאות הנסיעה? לשלם בעצמך על הקניות שעשית? או לשלם על יותר בילויים משותפים בארץ?"
השאלות שלי הכניסו את א' למבוכה קלה.: "הזמנתי אותו לארוחת בוקר בבית קפה בפריז, וגם שילמתי פעמיים בבתי קפה בארץ, ולפני הנסיעה לקחתי אותו לסרט. אבל למה בכלל אני צריכה לשאת בהוצאות הוא מרוויח פי שלושה ממני!"
אוקיי. בשלב הזה כבר עכשיו אני כבר מגלגלת עיניים. "הוא מרוויח יותר, אבל משלם מזונות לשני ילדים ומשכנתא על דירה שהוא קנה לא מזמן, אז בפועל יוצא שהוא לא מרוויח הרבה יותר ממך, ולמרות זאת הוא מימן את שניכם, וזו הבעיה. הוא צריך אשה, שותפה, ולא עוד ילדה לגדל".
א' נכנסה לעמדת התגוננות: "הוא אף פעם לא ביקש שאקח על עצמי יותר", אבל מיד נזכרה כמה הוא היה מתלונן, בעיקר אחרי אותו סופשבוע פריזאי, על מצבו הכספי הדחוק, וכמה פעמים בחודשים האחרונים ביטל בילויים שהם תכננו באמתלה כזו או אחרת למורת רוחה. עכשיו גם לא' נפל האסימון.
מעבר לבעיית התקשורת שהיתה ביניהם כשהיא לא קלטה את הרמזים שהוא העביר, לא ברור לי למה אותו אהוב בכלל היה צריך לרמוז לחברתי להשתתף בהוצאות, ומדוע הרעיון לא עלה במוחה באופן טבעי.
בשביל שוויון צריך לשלם
הנשים הישראליות בשנות האלפיים מפתיעות אותי בכל פעם מחדש. הן משכילות, עובדות, מטופחות, מולטי-טאסקיות ברמה מטורפת, חותרות להגיע לשוויון עם גברים ונלחמות על זכויותיהן יותר מאי פעם.
אבל, איך שהן נכנסות למערכת יחסים רומנטית - הופה! פתאום הכל מתהפך, משהו משתבש, והן הופכות לתלותיות. נשים היום מרגישות שמגיע להן הכל: שיעזרו להן בבית ובגידול הילדים, מגיע להן לעבוד ולעשות קריירה, לראות עולם ולהתנסות, לחיות עם בעל מושלם או כמעט מושלם, להתפנק במספרה ובבוטיקים היקרים ביותר ושיתייחסו אליהן בכבוד ובשוויון.
לא ברור איך חלקנו חיות בשלום עם הסתירה בין המחשבה מצד אחד ששוויון חשוב והכרחי בקשר, למציאות בשטח בה החבר משלם על הכל שוב ושוב. השוויון אליו אנו חותרות צריך להיות אמיתי, לא רק כזה של מילים וסיסמאות, וכן, במערכת יחסים זוגית הוא צריך לבוא לידי ביטוי גם מבחינה כלכלית.
כשמי מאיתנו משקיעה בקשר מבחינה כספית כמו הגבר ומתחלקת עם בן זוגה בהוצאות הבילויים, היא מרוויחה פעמיים. קודם כל היא מראה שהיא עצמאית מבחינה כלכלית ולא תלויה בצד השני. מעבר לכך, ואולי אפילו חשוב יותר – היא נותנת לצד השני את ההרגשה שהיא לא מנצלת אותו.
אז יופי, הגבר שלך פינק אותך בבושם יקר? פנקי אותו גם את במתנה יקרה. נתת לו להזמין אותך לאיזה דרינק או ארוחת ערב במסעדה יוקרתית? בפעם הבאה – תזמיני את. ככה הסטייק שהזמנת לא ייתקע לך בגרון, וכשתסתכלי על תיק הלואי-ויטון החדש, המצפון שלך יהיה שקט יותר.
לפנייה לכתב/ת 
