מדוע לוחץ אובמה רק על נתניהו?
הממשל ילחץ רק על ישראל עד שיתחדשו השיחות עם הפלסטינים, שמצדם מצפצפים על הנשיא האמריקני. אין לו כלים של ממש להתמודד עמם
מדינות ומנהיגים מעבירים מסרים זה לזה ואף מנהלים מו"מ באפיקים מגוונים, לא רק בשיחות ישירות ורשמיות. ראיונות והדלפות לאמצעי התקשורת, נאומים והצהרות בטקסים ובמעמדים אחרים הם אמצעים רווחים לשם כך.
לפני חג הפסח, בביקורו האחרון והחמוץ של נתניהו בוושינגטון, הציג בפניו אובמה רשימת דרישות שעליהן נדרש להשיב. מאז, מנהלים שני הצדדים מו"מ על הדרישות באפיקים הרשמיים והלא רשמיים כאחד. אירועי יום העצמאות סיפקו הזדמנות לנתניהו ולשריו להעביר תשובות לממשל.
הנשיא האמריקני נחוש בדעתו להביא לחידוש מיידי של המו"מ בין ישראל לבין הפלסטינים על הסדר קבע ולסיים אותו בהסכם תוך שנה עד שנתיים. הממשל הגדיר את המצב הקיים כבלתי נסבל שחובה לשנותו, ואת הצורך לפתור את הסכסוך כאינטרס ביטחוני חיוני של ארה"ב. לטעמם, היעדר הסדר גובה מארה"ב דמים ומשאבים ומחבל במאמציה לעצור את תוכניתה של איראן לפתח נשק גרעיני. חלק מההנחות שעומדות מאחורי עמדה זו, מופרכות ומשוללות כל יסוד, אבל זוהי גישת אובמה והיא חסרת תקדים ביחסי ארה"ב-ישראל.
הממשל התמקד בדרישה להקפיא את כל הבנייה בירושלים, לפחות עד חודש ספטמבר, בו אמורה לפקוע החלטת הממשלה להקפאת הבנייה בשטחים למעט ירושלים. אובמה מניח שמהלך כזה יביא את הרשות הפלסטינית למו"מ, ולכשיתחדש ויימשך אחרי ספטמבר, ארה"ב תדרוש מישראל להמשיך בהקפאה כוללת, לפחות כל זמן שהמו"מ יימשך.
בין השורות אפשר להסיק שנתניהו שוב נענה חלקית לדרישות האמריקניות. הוא אמנם דחה את הדרישה להפסיק באורח גורף את הבנייה בירושלים והודיע שישראל תמשיך לבנות בשכונות היהודיות. אבל ייתכן שהסכים להקפיא בנייה יהודית בשכונות הערביות ואפילו לעכב את ביצוע תוכנית הבנייה ברמת שלמה.
נתניהו הציע עוד שורה של מחוות והקלות לפלסטינים בחיי היום יום ואולי אף הסכים לאפשר הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. האמריקנים דווקא רוצים שבשלב המו"מ הראשון, ישראל והפלסטינים יגיעו להסכמה על גבולות, משום שכך אפשר יהיה לפתור את בעיית הבנייה בשטחים.
הסתכלות חד מימדית
למרבה הפרדוקס, מאז שנכנס אובמה לבית הלבן, הפלסטינים הם שמסרבים לחדש את המו"מ עם ישראל ומציבים תנאים מוקדמים. דווקא נתניהו הוא שביקש לחדשו. אבל הדימוי שנוצר בעולם, בין היתר בשל מדיניות שגויה וכושלת של אובמה, הוא שרק ישראל אחראית לקיפאון ושהבנייה בירושלים היא המכשול היחידי והעיקרי להשגת הסדר בין ישראל לבין הפלסטינים.
אין פיצול בקרב הפלסטינים? אין שלטון אימים של החמאס בעזה? אין איראן ואין סוריה ואין ממשל פלסטיני רופס שספק אם בכלל מעוניין במו"מ והסדר? אף קובע מדיניות אמריקני או פרשן לא שואל את עצמו, כיצד הפתח שלא מסוגל לנהל מו"מ עם "האחים" מהחמאס ולהגיע איתם להסכם, יכול להגיע להסכם עם ישראל.
יתר על כן, אובמה התחיל עם בקשות ודרישות מישראל, הפלסטינים ומדינות ערביות פרו-אמריקניות לבצע מחוות הדדיות כדי לחדש את המו"מ ולשפר את הסיכוי לסיים אותו בהצלחה. נתניהו היה המנהיג היחידי שעשה משהו. בנאום בר-אילן הוא קיבל את עיקרון שתי המדינות ואף הכריז על הקפאת הבנייה בשטחים. כל האחרים דחו, חלקם בבוז, את הבקשות האמריקניות.
המשבר ביחסי ארה"ב ישראל לא יסתיים עד שיתחדשו השיחות בין ישראל לפלסטינים. ממשל אובמה לוחץ על ישראל ורק עליה וימשיך לעשות כן עד שהמו"מ יתחיל. אובמה לא מפעיל לחץ מקביל הכרחי על הפלסטינים מפני שאין לו כלים לכך. הפלסטינים מצפצפים על אובמה ומצפים ממנו שיעשה עבורם את כל העבודה ויחלץ מישראל ויתורים חד-צדדיים.
אובמה אינו מושפע משיקולים פוליטיים קצרי טווח כמו הבחירות לקונגרס שיתקיימו בעוד כמה חודשים. כנראה שהוא גם מתעלם ממכתבי התמיכה בישראל ששלחו לו לאחרונה 76 חברי הסנאט ו-337 צירי בית הנבחרים. אין היום נושא בוושינגטון שניתן לגייס עבורו בקונגרס תמיכה כל כך משמעותית ובין-מפלגתית.
ספק אם אובמה מתייחס גם להצהרות ביקורת ששיגרו אליו מעל דפי העיתונים אישים מוכרים ובעלי משקל בחברה האמריקנית, כמו אלי ויזל ורונאלד לאודר. במצב כזה, ממשלת נתניהו תדרש להרבה יוזמה, תיחכום, דמיון ותעוזה כדי להתגבר על המשבר ביחסיה עם אובמה.
פרופ' גלבוע מרצה למדעי המדינה ותקשורת וחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.
לפנייה לכתב/ת 
