איילת ניצחה את הסרטן של בנה - ואת הסיגריות
לאחר שמחלת הסרטן חזרה בפעם השנייה לתקוף את בנה, חזרה איילת לעשן והפעם - שלוש חפיסות ביום. ואז הגיע הרגע שבו החליטה להפסיק, בלי כדורים, בלי עזרה, רק עם הרבה כוח רצון. "כשאני כמעט נשברת אני אומרת לעצמי כמה קשה היה להפסיק. חשוב לעמוד בהבטחה לבן שלי"
כשליעוז בנה ניצח את מחלת הסרטן מסוג ברקיט לימפומה, החליטה איילת וילדר לקיים את הבטחתה להפסיק לעשן. "כל זמן שליעוז היה נטול גידול, אני הייתי נטולת סיגריות," אומרת איילת, "הבטחתי, ומי אני שלא אקיים את ההבטחה לבני האהוב?". אולם בתוך כמה חודשים קבעו הרופאים כי ליעוז לקה שוב בסרטן, הפעם אגרסיבי הרבה יותר.
איילת לא משה ממיטתו של ליעוז במסדרונות בית החולים "בני ציון" בחיפה. היא היתה כל עולמו, לאחר שהאב הביולוגי נטש את הבית. היא ראתה את הסיפור חוזר על עצמו: שוב נשירת שיער, שוב הקאות ובחילות מהטיפול הכימותרפי, שוב ניתוח מורכב בבטן להוצאת הגידול והשתלת מח עצם קשה. וככל שהחריפה המחלה, כך החריף העישון.
בכל רגע פנוי מצאה את עצמה איילת יוצאת "רק לסיגריה אחת", וחוזרת לסעוד את בנה לאחר ששאפה חמש סיגריות ויותר. מהר מאוד חזרה איילת לעשן בכמות הולכת וגדלה עד שהגיעה לשלוש חפיסות ביום.
איילת וילדר ובנה ליעוז. "הבנתי שאני בהתמכרות קשה"
"זה היה נורא ואיום" היא משחזרת, "אימא שלי לא הפסיקה לקטר על כך שאני מסריחה את הבית ואי אפשר לנשום לידי. ליעוז היה זורק לי סיגריות. כולם אמרו לי שזה לא בריא ושאני מבזבזת את הכסף. ואני בטפשותי המשכתי לומר לעצמי: אני מעשנת, ולא אני קיבלתי את עונש הסרטן, אז כנראה שזה בסדר".
איילת וילדר, 34, גרפיקאית וסטודנטית לעיצוב מחיפה, התחילה לעשן לראשונה לאחר הגירושין. אביה של וילדר עישן בבית, כך שהיא התרגלה למסך העשן האופף את הסביבה. "בשלב שבו הדלקתי סיגריה ואז הבנתי שיש לי אחת ביד ועוד אחת בוערת במאפרה" היא מסבירה, "הבנתי שאני בהתמכרות קשה".
לפני שלוש שנים החל ליעוז בנה להתלונן על כאבי בטן. בקופת חולים סברו הרופאים כי מדובר בווירוס, אולם כשכעבור שבועיים כאבי הבטן לא חלפו, ליעוז הופנה לאישפוז. תחילה חשבו הרופאים כי מדובר באפנדציטיס שהתפוצץ בבטן, אולם סריקת ה-CT הראיתה כי מדובר בגידול מסוג לימפומה.
ליעוז אושפז, עבר שני ניתוחים אגרסיביים וארבעה טיפולים כימותרפיים. לאחר שנה, הגידול שב, הפעם בצורה אלימה במיוחד - מחלל הבטן אל הכליה. הרופאים חרצו כי הכימותרפיה והניתוחים אינם מספיקים וכי אין מנוס מהשתלת מח עצם.
"כל זמן שליעוז היה בלי גידול, קיימתי את הבטחתי שלא לעשן. אולם שבוע אחרי שהוא אובחן בפעם השנייה, לא הצלחתי להתמודד וחזרתי לעשן. התחלתי עם הסיגריות הכי פשוטות וקלות, כדי שיהיה לי לכאורה קל להפסיק לעשן, אבל ההתמכרות היתה יותר קשה".
לא חשבת על הבן שלך שלקה בסרטן פעמיים, וחשוף לעישון שלך?
- "עד כמה שזה נשמע נורא, לא חשבתי על זה. ההתמכרות לסיגריה היא פסיכולוגית ולא רק פיזית. עם העצבות של המחלה של ליעוז והעובדה שנאלצתי להתמודד עם הסרטן שלו לבד, בלי אבא ובעל, היה לי רע. וכשרע לך, כשעצוב לך, אתה הולך לסיגריה. זה הופך לאוטומט, עד כדי כך שאתה סתם את הסיגריה ביד גם אם אתה לא ממש מעשן אותה".
מתי הגיע השינוי?
- "חברה שלי הפסיקה לעשן, רק משום שחבר שלה ביקש. אז אמרתי לעצמי: אם היא מסוגלת להפסיק לעשן בשביל חבר, אני מסוגלת להפסיק בשביל הבן שלי. כל השנים ידעתי שאני לא רוצה את הגיהנום של הגמילה מעישון, את
ההשמנה, את התקפות העצבים. הייתי צריכה משהו בפה. ואז לאחר שחברתי הפסיקה לעשן, החלטתי לבדוק אם אני מסוגלת לעבור חצי יום בלי שלוש חפיסות ביום. עבר חצי יום, עבר יום נטול סיגריות, עברו יומיים, ואז חודשים בלי סיגריות. המשכתי הלאה".
יש רגעי שבירה?
- "בוודאי, זו התמודדות יומיומית. את התקופה הקשה ביותר עברתי, של השבועות הראשונים. אבל היום, בכל רגע שאני כמעט נשברת, אני מזכירה לעצמי כמה קשה היה להפסיק. חשוב לי שאנשים יעמדו במה שהבטיחו לי, ולי היה חשוב לעמוד בהבטחה לבן שלי. הבטחתי לו שאני אפסיק לעשן, וזה מה שמחזיק אותי כל דקה".
אז מה סוד ההצלחה?
-"יש לי אמונה במטרה וכוח רצון עז. אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון במקום הנכון. מחשבה יוצרת מציאות, ואני יוצרת את המציאות שבה אני רוצה לחיות. המציאות הזו היום היא לא מסריחה, ומעבר לכך חסכתי היום 1,800 שקלים לחודש. זה המון כסף במיוחד לאור המצב הכלכלי העגום שלנו כאם חד הורית לילד שהתמודד בשנתיים האחרונות עם המחלה. החסכון הזה משמעותי עבורנו עוד יותר בפרט לאור העובדה שליעוז חולם להיות שחקן, חלום שדורש השקעה כלכלית בו".
מה ההמלצה שלך למי שרוצה להיגמל?
- "ההמלצה הטובה ביותר היא - אל תתחילו. השאכטה הראשונה היא התחלה של סיפור שכמעט ואינו נגמר. ולמעשנים אני אומרת: זה באמת לא כל כך קשה ואפילו די פשוט. צריך שני דברים: להחליט, ולהאמין בעצמך. וזה קורה. הכל הרבה יותר נקי, זול ולא מסריח. כיף לעלות במדרגות בלי להתנשם, כיף לעשות ספורט, כיף לא לשמוע הטפות של אנשים, בלי צורך לברוח למקומות נסתרים או לפינות עישון, כיף לחסוך כסף ולחיות באוויר נקי. החיים באמת יפים בלי הסיגריות".
לפנייה לכתב/ת 
