מיחזור הוא יסוד קיום העולם
"בלי מיחזור של אשפה לסוגיה השונים לא יהיה מקום לדור הבא בעולם". הרב שמואל אליהו ממחזר את סיפור האדם הראשון ונוח וקובע: השימוש החוזר באשפה - יסוד קיום העולם
מיחזור אשפה ופסולת הוא יסוד קיום העולם. קצת מוזר לדבר על אשפה בכזה כבוד, במקרה הטוב אנחנו זורקים אותה לפח ולא רוצים לדעת ממנה יותר. אבל צריך להתבונן. השימוש החוזר ב"אשפה" הוא יסוד קיום העולם.
כל חקלאי פיקח יודע שאת צואת בעלי החיים לא זורקים. החומר הזה ישביח את שדותיו שיתנו פירות טובים יותר. גם בעלי חיים המתים תורמים את גופם לטובת העתיד. החומרים שיוצאים מההתפרקות גופם משמשים יסוד לעצים ובעלי החיים שיבואו אחריהם. מערכת מורכבת של פטריות ובקטריות הופכת את בעלי החיים והצמחים שמתו לחומרי גלם שישמשו את החיים שיבואו. הפירוק הזה גם מפנה מקום וגם נותן אמצעי מחיה וקיום לחיים החדשים.
המחזוריות הזו היא "חוק יסוד" בכל דבר ועניין. גם בעולם הגזים מסלולי החיים נעים על פי אותם כללים. מסלול החמצן המעגלי, מסלול הפחמן והחנקן, כולם נעים ב"מעגל מיחזור" כמו המים שהשתמשו בהם פעם אחת להשקיה ואחר כך הם נכנסים למסלול אידוי שהוא למעשה תהליך מיחזור. מטהר ומנקה את המים ומחזיר אותם לשימוש כמו חדשים.
האר"י ז"ל הרחיב את המבט ולימד שהתהליך הזה קיים גם בעולם הדומם. גם הרים צומחים, מתרוממים ועולים בתהליך איטי. גם הם נשחקים, מתפוררים ובלים. בתהליך ממושך שלא נראה מקוצר ימיו של אדם אחד, הכל חוזר וצומח בעולמנו העגול.
ספרי הקבלה עוסקים רבות בסיפור העולמות שקדמו לעולם הנוכחי. עולמות שנראים כל כך רחוקים בשנים והם באמת כל כך משמעותיים לחיינו. פסולת החיים של אותם עולמות היא יסוד החיים שלנו. לסיפור הזה יש גם משמעות רוחנית רחבה. גם "תחיית המתים" הרבה יותר מובנת כשמבינים את היסוד הזה שחוזר בכל דבר שקיים עולמנו.
האדם משמר את הבריאה
האדם נברא בצלם אלוקים, פירוש הדבר הוא שצריך להמשיך את מעשה אלוקים. ללמוד מדרכיו וללכת בדרכיו. לא נגד הבורא ולא נגד הבריאה. "והלכת בדרכיו" – "מה הוא חנון ורחום - אף אתה היה חנון ורחום". (שבת קלג:) מה הוא ממחזר כל דבר שנעשה בו שימוש – אף אתה תמחזר כל מה שהשתמשת בו.
בלי מיחזור של אשפה לסוגיה השונים לא יהיה מקום בעולם וגם לא יהיו בו חומרי גלם לחיים של הדורות הבאים. אפשר למחזר. אפשר לעשות מאשפה דלק. גז. אנרגיה. נייר טואלט. חומרי אריזה. חומרי בנין. המיחזור הזה הוא הקיום העתידי של העולם. לפי הסיפור של המדרש, זה יכול להיות גם הקיום שלנו.
"מעשה באנדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה והיה הולך עם גייסות שלו להלחם על מדינה אחת. מצא זקן אחד שהיה נוטע נטיעה של תאנים, אמר לו אנדרינוס: אתה זקן וטורח ומתייגע לאחרים? אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה ואחיה - אוכל מפירות נטיעתי, ואם לאו - יאכלו בני" בסופו של סיפור זכה הזקן לאכול מנטיעתו. בכל זאת אומר המדרש כי גם אם ברור לזקן שהוא לא יזכה לאוכל מהפירות בעצמו. הוא צריך להשאיר עולם נטוע אחריו. "אמר להם הקב"ה לישראל אף על פי שתמצאו את הארץ מלאה כל טוב, הוו זהירים בנטיעה שימצאו בניכם אחריכם". שימצאו עולם ירוק ופורח ולא עולם יבש ואפור שהולך ומתכלה. (ילקוט שמעוני קהלת תתקסח).
תיבת נח – רק דברים של קיום
הבנת נושא המיחזור והמשמעות הבסיסית שלו יכולה לתרץ שאלה גדולה שעולה בליבו של כל מי שלמד את סיפורו של נח. שלוש קומות היו בתיבת נח. בעליונה גרו בני האדם. באמצעית - בעל החיים. בתחתית - נשמרה כל הפסולת של כולם וכאן הבן שואל: למה לשמור בתיבה את הפסולת? גם כך מאוד צפוף בתיבה.
שיזרקו את כל הפסולת מהצוהר של התיבה? לא נעים?! אף אחד לא רואה. ממילא כולם מתו במבול. לא חבל על המקום.
אפשר להסביר שזה עניין חינוכי לעולם המתחדש וזה בודאי נכון. אבל כנראה שזה הרבה יותר מהותי. תיבת נח הייתה יסוד הקיום של העולם. בגללה זה נכנסו אליה רק זוגות זכר ונקבה – רק להם יש קיום עתידי. מאותה סיבה בדיוק שמרו על האשפה. בלעדיה – אין לעולם קיום.
לסיום הדברים נמחזר אף אנו את הסיפור על אדם הראשון שנראה כאילו נכתב במיוחד עבורנו: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין, הן וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". (קהלת רבה ז א).
לפנייה לכתב/ת 
