אם אין אלים, נמציא מלאכים
"הספר הקטן על טבע המלאכים" מנסה להבין מהם המלאכים, ומגיע למסקנה שהם התשובה המונותיאיסטית לריבוי האלים בעולם העתיק. זה מרתק, חבל שהכתיבה טרחנית באופן נדיר
למה דווקא ספר על מלאכים? תשובתו של חוקר המקרא, פרופ' יאיר זקוביץ, לא ממש מספקת, אבל היא חביבה להפליא – כי זה מה שיש לנו ביהדות. במיתולוגיה של עם ישראל אין גמדים, טרולים או פיות, אבל יש מלאכים ושדים, ומביניהם נחמד יותר לכתוב על המלאכים. זו, אגב, רוחו של "הספר הקטן על טבע המלאכים" כולו – קצת יכנעית, מעט טרחנית, אבל לרוב מאוד ידידותית ונעימה. זקוביץ רוצה להנעים לא פחות משהוא משתוקק ללמד ולחנך. לפעמים זה אפילו הולך לו.
הספר בנוי בצורת עמוד מול עמוד. העמודים הימניים נקראים "בין שמיים לארץ: מלאכים בספר התנ"ך" ומוקדשים לחלק העיוני והרציני יחסית של הספר, שבו מנסה זקוביץ להבין מהם המלאכים, מתי נבראו ואיך נוצרו, מה תפקידם ומהו הקשר שבינם לבין האלוהים מצד אחד לבין האנושות מצד שני. לעומתם, העמודים השמאליים של הספר נקראים "מלאכים בקיצור" ומכילים הגיגים מקוטעים, בספק פרוזה ספק שירה, שאינם מחויבים לכללי המדע והמחקר החמורים של החלק העיוני.
"הספר הקטן על טבע המלאכים" דורש התגברות על מכשלה סגנונית לא קלה, התובעת מהקורא תעצומות נפש ניכרות. צורת הכתיבה של זקוביץ מתנחמדת, מתרפסת, מתחנחנת וטרחנית באופן נדיר. ב-40 העמודים הראשונים של הספר (בן 143 העמודים) הוא כותב על עצמו, על עבודתו ועל יחסו לקורא, מעמיס עוד ערימת בוכהלטריה משמימה על כמות הופעותיהם של המלאכים בספרי התנ"ך השונים, ורק אז איכשהו מקרטע לעניין. בטח יש איזה מלאך נודניקים מיוחד ששומר עליו ועל שכמותו מפני זעמם של קוראים מתוסכלים.
אבל כשפרופ' זקוביץ כבר מגיע לעניין, הוא עושה עבודה נהדרת, לפחות בחלק העיוני והרציני של הספר. מלאכים, הוא מסביר, הם בעצם התשובה המונותיאיסטית לריבוי אלים. כשהמיתוסים העתיקים עברו מהעולם הפגאני אל בני ישראל המאמינים באל אחד, שלל האלילים שמילאו את עלילותיהם הפכו למלאכים. כפי שהוא מיטיב להדגים ולהסביר באופן מעמיק וממצה, לסיפורי אברהם ויעקב, משה, יהושע ושמשון, שבהם מככבים מלאכים, נמצאים מקבילים כמעט זהים במיתולוגיות של העולם העתיק, אבל שם הופיעו דווקא אלים בתפקידים הראשיים.
בצד ה"שמאלי" והפואטי של הספר, לעומת זאת, זקוביץ נוטה לזייף ולהציק קשות. הוא מגזים מאוד בהאנשה של האלוהים, שמתקנא במלאכיו, לרוב לא ברור על שום מה ולמה, נוטר להם, מתחשבן איתם ומתנקם בהם בקטנות, עד כי מי שאמונה יהודית בליבו עלול לחוש מעט אי-נוחות מול הסיפורים המשונים, שנוטלים השראה ממקורות אקזוטיים עלומים. אבל כאן נמצא אחד הפינוקים האמיתיים של הספר, לפחות עבור הקורא החילוני – חדוות הגילוי של ספרים חיצוניים, שאינם מוכרים לנו מספיק, כמו ספר הרזים, ספר רפאל המלאך וספר חנוך. המובאות מתוכם תמיד מסקרנות, למרות השימוש המוזר שנעשה בהן.
על הפיוטים אפשר לוותר
המלאכים של פרופ' זקוביץ מקסימים אותנו לחלוטין כשהם מתווכים בין שמים וארץ בסיפורים מימים קדמונים, שבהם טרם נחתם הגבול שבין העולמות. הדת הנורמטיבית, לדבריו, דחקה אותם לשוליים כשרידים אחרונים ולא רצויים של עבודת אלילים. הדת העממית, לעומת זאת, עדיין מאוהבת בהם נואשות ואפשר להבין אותה – עם קצת אבקת מלאכים, האמונה אף פעם לא יכולה להיות משעממת.ואולם, כשהמלאכים של זקוביץ מדברים ביניהם באנגלית, מפילים מטוסים בשמים, מנחים את נדידת הציפורים כשוטרי תנועה או מותחים חבלי כביסה בין הכוכבים כדי לתלות עליהם לייבוש כותנות אור – "הספר הקטן על טבע המלאכים" הופך לא פעם לספר קטן לילדים קטנטנים ממש. כל הכבוד על המחקר המרתק, פרופסור יקר. את הפיוט, אם אפשר, תשאיר לאחרים.
- הספר הקטן על טבע המלאכים, יאיר זקוביץ. הוצאת דביר, 143 עמודים
לפנייה לכתב/ת 
הספר הקטן על טבע המלאכים
עטיפת הספר
מומלצים
