הוכרזו הזוכים בתחרות "שירה על הדרך"

הוכרזו הזוכים בתחרות "שירה על הדרך" לשנת 2010. חבר השופטים, שכלל בשנתה החמישית של התחרות את הסופרת שולה גלבוע, פרופסור דוד וינפלד מהאוניברסיטה העברית בירושלים והסופר והמתרגם בני ציפר, בחר להעניק את הפרס הראשון לשיר "יעקב" מאת שחר מריו מרדכי. שיריו של הזוכה בתחרות יקובצו לספר שיראה אור בהוצאת עם עובד.

זוכים נוספים בתחרות השנה בסדר יורד הם השירים: "מוסרי לדבר על נפילה" מאת סמדר הורוביץ קרן; "עומד לי על הגג ותולה כביסה כומו הומו זקן" מאת רמי דיצני; "השדרה מתעטפת שבת" מאת מוטי עדן והשיר "קינמון היה ריחם" מאת אמירה המלט. שיריהם של חמשת הזוכים יוצגו במרחב הציבורי בתל-אביב-יפו.

השנה לראשונה נפתחה תחרות "שירה על הדרך" לכותבים מכל הארץ ולא רק לתושבי העיר תל-אביב-יפו.

ועדת הפרס קיבלה למיונים כ-700 שירים וההיענות הגדולה לתחרות הדגישה לדברי היוזמים את חיוניותה של כתיבת השירה בארץ.

פרופ' זהר שביט, יוזמת הפרויקט ויועצת ראש עיריית תל אביב לענייני תרבות, אמרה: "ההזדמנות לפרסם ספר שירים בהוצאת ספרים יוקרתית היא משאת נפש של כל כותבי השירה. התחרות נותנת לציבור כותבי השירה הזדמנות לפרסם את שיריהם ולחלק מהם גם את עצם ההתנסות בכתיבה. לאור הצלחתם האמנותית של הזוכים בשנים שעברו, אין ספר בדבר התפקיד החשוב שממלאת התחרות בחיי השירה בארץ".

כְּשֶׁתַּחֲזֹר, תִּמְצָא אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּמָּקוֹם הַקָּבוּעַ;

בַּמִּטְבָּח יְקַדֵּם אֶת פָּנֶיךָ נָזִיד. אֲדִישִׁים

יְחַכּוּ לְךָ הַדּוּדָאִים בַּסָּלוֹן, נְטוּלֵי כֹּחַ כִּשּׁוּף.

בְּצַד הַמִּטָּה תְּגַלֶּה אֶת סְפָרֶיךָ מֻטָּלִים, כְּפִי שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתָם

(גַּם הַחֶשְׁבּוֹנוֹת).

וּבַמִּטָּה תִּרְאֶה אוֹתִי –

שׁוֹכֶבֶת עַל הַצַּד, בִּרְכַּי מְקֻפָּלוֹת, יָדִי עַל חָזִי.

עֵינַי רַכּוֹת. בּוֹהָה אוֹ לֹא, כְּבָר זְמַן רַב כָּכָה נוֹחַ לִי

הַכִּשָּׁלוֹן.

וַיְהִי בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה אֲנִי –

לֵאָה.

הַאִם הָיְתָה לְאִיקָרוֹס בְּרֵרָה, כְּשֶׁנִּשְׁלַח לָאֲוִיר בְּכַנְפֵי שַׁעֲוָה?

אוּלַי אָבִיו הָיָה צָרִיךְ לִבְדֹּק בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, הַאִם לִמֵּד אוֹתוֹ לָעוּף נָמוּךְ

בְּיַלְדוּתוֹ, לִשְׁמֹר עַל קֶשֶׁר עַיִן, שֶׁלֹּא לְהִתְיַמֵּר, לָתֵת לָרוּחַ לְהוֹבִיל,

לְהִתְמַכֵּר לַהֲנָאָה, הַאִם לִמֵּד אֶת בְּנוֹ לָדַעַת לְוַתֵּר?

מוּסָרִי לְדַבֵּר עַל נְפִילָה, כֹּחָם שֶׁל הַשּׂוֹרְדִים יוֹם יוֹם, לְלֹא סָפֵק

דָּבָר מֻפְלָא, אַךְ מַה כֹּחָהּ שֶׁל חֲוָיַת הַהִתְעַלּוּת? פְּרִיטָה עַל מֵיתְרֵי

הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶמְצַע הַבִּימָה.

הַאִם אֶפְשָׁר לְהִתְעַנֵּג עַל נְגִינָה בְּלִי לַחֲטֹא בְּגַאֲוָה?

עֲצַבָּיו מְעַקְצְצִים, זֵעָה דַּקָּה. הַמֵּיתָרִים כִּמְעַט יַחֲלִיקוּ מִכְּנָפָיו, הוּא יְהַדֵּק

אוֹתָם אֵלָיו עַד לֹבֶן צִפָּרְנָיו בַּאֲחיזָה קָשָׁה, לַמְרוֹת הַחֹם הָרַב.

גּוּפוֹ יִרְעַד מִנִּשְׁמָתָהּ שֶׁל רוּחַ יְבֵשָׁה, הַפּוֹלֶשֶׁת לְבִטְנוֹ וּמִשְׁתּוֹלֶלֶת

בִּקְרָבָיו.

מִלְּמַעְלָה יֵרָאוּ הָאֲנָשִׁים כִּנְקֻדּוֹת סְתוּמוֹת וַאֲפֹרוֹת. הוּא לֹא יוּכַל

לִתְפֹּס אֶת גֹּדֶל קִיּוָּמם שֶׁל הָעוֹבְרִים בַּדֶּרֶךְ סְתָם, מבְּלִי לְהִתְרַסֵּק לְתוֹךְ

הָאֲדָמָה.

טִפּוֹת זוֹלְגוֹת אֶלתּוֹךְ שַׁרְווּלִי. טִפּוֹת לָאו-אַהֲבָה זוֹלְגוֹת עַל לְחָיַי –

זֶה רוּחַ-הַשָּׁרָב, שֶׁצּוֹרֵב אֶת עֵינַי, שֶׁדּוֹפֵק עַנְנֵי בָּשָׂר לָבָן מַזִּיעַ זַנַּאי.

מֶזֶג-אֲוִיר אָבִיךְ בְּתֵל-אָבִיב עֲלוַּבת גַּגּוֹת.שוֹרִט בָּהֶם וּבְעֵינַי עַד לְהַכְאִיב.

דָּחִיתִי-וְדָחִיתִי. לֹא נוֹתָר מַה לִּלְבֹּשׁ. תַּחְתּוֹנִים מְלֻחְלָחִים מִשְׁתּוֹבְבִים לִי בָּרֹאשׁ.

מִתְבּוֹנֵן בָּעֲנָנִים הָאֲפֹרִים. כָּל-כָּךְ שַׁיָּכִים לָעִיר הַזֹּאת. כּוֹמוֹ הִשְׁתַּקְפוּ בַּשָּׁמַיִם.

גַּגּוֹתֶיהָ הָאֲפֹרִים. וּבֵינִי-לְבֵינִי-לְבֵינָם-לְבֵין-הַלְּבָנִים-הָאֲפֹרִים אֲנִי שׁוֹאֵל

מָתַי? מָתַי כְּבָר תִּתְלֶה-מֵי כְּבָסִים מְזִיבִים, מְזַיֶּפֶת בְּאַהֲבָה נְעִימָה אֲהוּבָה –

וַאֲנִי מִתְנַגֵּב בֵּין מַעֲקוֹת לְאֹרֶךְ חוּטִים-תִּקְווֹת-שָׁנִים דֶּרֶךְ עֵדֶר-כְּבָסִים אֵלֶיהָ.

צְלוּבָה אֶל חוּט בְּאַטְבֵי-פְּלַסְטִיק-שָׁנִי. וְכַפּוֹתַי מַחֲלִיקוֹת עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ

אֶל בָּתֵּי-שֶחְיָהּ, מַגִּירִים מֵי-כְּבִיסַה אֲפֹרִים אֶל כַּפְתוֹרֶיהָ הַזְּקוּרִים, וְגוֹמֵר,

וְאֶל שִׂמְלָתָהּ-הָאֲפֹרָה-דְּבוּקָה-מִתְעוֹפֶפֶת-דְּבוּקָה-אֶל אֲחוֹרֶיהָ זְקוּרִים (גַּם),

וְגוֹמֵר, וְגוֹמֵר "שִׁיר (אַהֲבָה) עִבְרִי מְנֻקָּד בִּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שׁוּרוֹת וְלֹא יוֹתֵר".

בַּשְׂדֵרוֹת, בַּדֶּרֶךְ לַתְּפִלָּה

פִתְאוֹם נוֹפֶלֶת עָלַי מְהוּמַת כְּלֵי הַנְּגִינָה,

וְהָרֹאשׁ מִתְבַּלְבֵּל, כִּי דּוֹדִי לִי כְּבָר בָּא

וְקוֹלוֹת הַתְּרוּעָה וְהַנְּשִׁיפָה מִתְעַרְבְּבִים

וּפִתְאוֹם נִדְמֶה לִי, שֶׁזֶּה אָז בְּיַלְדוּתִי,

שֶׁהָרוּחַ בָּאָה אִתִּי בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה וַאֲחֵרִים

בְּדַרְכִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת עֶרֶב שַׁבָּת.

וְאֵלּוּ הַזְּמַנִּים שֶׁל מוֹעֲדֵי כְּנִיסַת הָרוּחַ הַטּוֹבָה,

עִם הַתְּרוּעָה וְהַתֻּפִּים

עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׂדֵרָה;

תֵּל אָבִיב עַכְשָׁיו בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.

וְהָרֹאשׁ וֶאֱלֹהִים וְהָרוּחַ וְהַמּוּסִיקָה – תִּזְמֹרֶת מֻשְׁלֶמֶת.

קִנָּמוֹן הָיָה רֵיחָם שֶׁל הַיָּמִים מֵעַל לַמַּיִם.

יַיִן חַם בָּשׂוּם נָפַל בַּנְּחָלִים.

נְתָזִים אֶל פִּי אַיָּל שָׁלוּחַ עַל הַנְּקָרוֹת

רְסִיסִים אל פִּינוּ הַחוֹלֵם.

לְטַלְטֵל רַכּוֹת עַרְשֵׂנוּ הַקָּשׁוּר בַּסֶּלַע

וְקִנָּמוֹן לָהַט בַּיּוֹם וְקִנָּמוֹן עָבַר בַּלַּיְלָה

כַּחֲלוֹם יַלְדוּת בְּדוּיָה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה.