ישראל: התמותה הנמוכה ביותר מאוטם שריר הלב
גאווה ישראלית: מנתונים השוואתיים בין 30 מדינות באירופה, עולה כי שיעור התמותה בישראל לאחר אוטם שריר הלב הוא הנמוך ביבשת. לצד גרמניה ושווייץ, מובילה ישראל במספר הצנתורים ביחס לגודל האוכלוסייה
נמצאים בלב העניינים: שיעור התמותה במהלך האשפוז של חולי לב שעברו אוטם שריר הלב - הוא הנמוך באירופה; כך עולה מנתונים השוואתיים בין 30 מדינות באירופה שפורסמו בכתב העת European Heart Journal. עוד עולה כי שיעור הצנתורים בישראל הוא מהגבוהים ביבשת, וכי זמן מתן הטיפול מרגע התקף הלב הוא מהקצרים באירופה.
מחצית משיעור התמותה של מדינות אחרות
מניתוח הנתונים עולה כי שיעור התמותה במהלך האשפוז לאחר אוטם בשריר הלב (התקף לב קשה, המחייב אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ) בישראל הוא הנמוך
ביותר באירופה ועומד על 4.2%, לעומת יותר מ-10% תמותה במדינות כמו אוסטריה פינלנד, איטליה וטורקיה. ישראל עקפה גם את בריטניה (9% תמותה), גרמניה (6.8%) וצרפת (6.6%).
שיעור התמותה מכלל אירועי הלב הוא אף נמוך יותר ועומד על 2.8% בישראל. עם זאת, באיגוד הקרדיולוגי מציינים כי נתון זה מתייחס רק ליחידות לטיפול נמרץ לב ואינו כולל נתוני תמותה שאירעו במחלקות אחרות, למשל במחלקות פנימיות, כך שמדובר בנתון חסר.
מהנתונים עולה עוד כי ישראל היא מהמובילות בשיעור הצנתורים ביחס לגודל האוכלוסייה. בישראל מתבצעים 2,726 צנתורים למיליון איש והיא נמצאת במקום השלישי אחרי שוויץ (4,849 צנתורים למיליון) וגרמניה (3,660). עם זאת, רק 17% מהצנתורים בישראל הם צנתורים ראשוניים - שיעור נמוך יסית למדינות אירופה.
בישראל ישנן 22 מעבדות צנתורים, מהן 16 יחידות הפועלות 24 שעות ביממה. מעבדת צנתורים אחת משרתת 333,500 אלף איש בממוצע. מדינות שבהן היחס בין מספר האנשים ליחידות הצנתורים טוב יותר הן אוסטריה, בלגיה, צרפת, פינלנד, גרמניה, יוון, איטליה, שוודיה ושוויץ.
זמן תגובה קצר יחסית
מהנתונים עולה עוד כי 30% מהחולים שמגיעים עם אוטם בשריר הלב אינם מקבלים טיפול, 49% עוברים צנתור ראשוני והיתר מטופלים בטיפול להמסת קרישים. בנתונים אלה קיימת שונות רבה בין המדינות. "מדובר בנתונים משנת 2006 וכבר בנתונים מ- 2008 ראינו ששיעור הצנתורים מגיע ל-80%, כך שישנה מגמת שינוי", מבהיר פרופ' דורון זגר, מזכ"ל האיגוד הישראלי לקרדיולוגיה. "החולים שלא מקבלים טיפול הם חולים שאצלם העורק נפתח באופן ספונטני ולכן אין צורך בצנתור דחוף או חולים שמגיעים מאוחר מדי, אחרי למעלה מ-12 שעות מהאירוע".
מהנתונים עולה עוד כי הזמן העובר מרגע שחולה ישראלי מגיע לבית החולים עם התקף לב ועד שהוא מקבל טיפול לפתיחת העורק החסום הוא מהקצרים באירופה: כשעה וחצי עוברות מהרגע שבו מגיע החולה לטיפול ראשוני (אמבולנס או מיון) ועד לצנתור, או כשעה ורבע עד לטיפול טרומבוליטי. עוד עולה כי כ-55% מהחולים הסובלים מאירוע לב קשה, מפונים לבית החולים באמבולנס, שיעור דומה לשאר מדינות אירופה.
לדברי פרופ' זגר, "הקרדיולוגיה הישראלית נמצאת בחזית הטיפול בהתקפי לב באירופה. אנחנו יכולים להיות גאים בהישג של הורדת התמותה למקום הראשון. עם זאת, שום תמותה היא לא הכרחית וכדי שהמצב יישאר כך צריך להמשיך ולהשקיע משאבים במחקר, בציוד ובכוח אדם. בעבר היתה ביקורת על מספר יחידות הצנתורים בישראל, אך מהנתונים אנו רואים שהדבר מוביל להצלת חיים".
פרופ' זגר מסביר גם שלא ניתן "להטיל" את התמותה הנמוכה על מספר הצנתורים הרב: "אי אפשר לחבר ולומר שבגלל הצינתורים שיעור התמותה במהלך האשפוז בישראל הוא נמוך. השיעור הנמוך הוא השורה התחתונה של מאמצים ובהם חינוך של הציבור להגיע מוקדם לבית החולים, שימוש באמבולנסים שמובילים את החולים במהירות, פעילות המיון, פעילות המחלקות לטיפול נמרץ וגם הזמינות של הצינתורים. אין סיבה אחת בלבד".
לפנייה לכתב/ת 
