בחירות 2010: פינוק השחקן, אלפסי המאמן
החמישייה הסוגרת מציגה את סיכום העונה הסדירה: שני נציגים לנתניה, ריץ', תומפסון, פניני וכדיר. דורי אסף התגלית, ג'יימס שחקן ההגנה, טיילר ובירנבוים האכזבה
תמה ונשלמה העונה הסדירה בליגת העל, והגענו לרגע החשוב באמת: הבחירות של החמישייה הסוגרת. יש הטוענים כי ההחלטות הפעם היו קשות יותר מהטבעות בגן נר (כמו למשל איזה פורוורדים יש להכניס לחמישייה), אולם היו גם קטגוריות שבהן התבררה ההחלטה כקלה יותר מאשר לנחש את המנצחת במשחק של מכבי תל אביב (בוקר טוב אריק אלפסי).
בסופו של דבר, וכמו בבחירות אמצע העונה, הנחו אותנו מספר עקרונות בבואנו לבחור את חמישיית העונה: ראשית נאלצנו להתפשר על החוק הרוסי, שהרי אם לא כן מכריז היה ניר אלון על שביתה, ואיתו אנחנו לא מתעסקים. שנית, ולמען ייצוג פוליטי הולם של חמש המובילות, יכול היה לתפוס מקום בחמישייה נציג אחד בלבד מכל מועדון, וכמובן: שני גארדים ושלושה גבוהים.
פינוק. בעונה הבאה בקבוצה בכירה יותר? (צילום: אלי אלגרט)
אלה הכללים, החוקים והסיבות שבגללן מצאו עצמם הפעם נציגים ראויים לכל הדעות כמו דבון ג'פרסון וג'רמי פארגו (שחקני הסיבוב הראשון) מחוץ לחמישיית העונה. עוד איתנו: השחקן השישי, תגלית העונה, שחקן ההגנה והאכזבות. היכונו ליציאה לדרך. החמישייה הסוגרת, סיכום העונה הסדירה.
שחקן העונה:
דנילו פינוק (גארד, ברק נתניה): 19 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים, 2.1 חטיפות ו-18 נקודות מדד בממוצע. לאחר תחרות קשה, לבטים רבים ואין ספור שינויים של הרגע האחרון, החלטנו ללכת על הגארד/פורוורד הפנמי. אלה לא רק הנתונים, הווירטואוזיות וההגנה, אלא בעיקר המהלכים במאני טיים. פינוק הוא השחקן שאצלו אתה רוצה את הכדור כשנותרות 20 שניות על השעון - תשאלו במלחה וגם בגלבוע/גליל. בעונה הבאה הוא ישחק בקבוצה בכירה יותר.
עוד בחמישייה:
ג'ייסון ריץ' (גארד, מכבי חיפה): 14 נק', 4 ריב', 3.1 אס' ו-13.5 נק' מדד בממוצע. נכון שפארגו ודורון פרקינס נתנו עונות נוצצות יותר, אולם כבר הסברנו לכם את החוקים. פארגו לא יכול היה להיכנס בגלל אלישי כדיר, פרקינס בגלל גיא פניני. אז למה דווקא ריץ'? כי אמנם בסיבוב הראשון היה זה ג'פרסון שהוביל את מכבי חיפה, אולם ככל שהלכה העונה והתקדמה, התברר שדווקא ריץ' הוא השחקן החשוב ביותר של הירוקים. אבי אשכנזי דיבר פעמים רבות על ההגנה של הפורוורד שלא תמיד נמצאת שם, אצל ריץ' הוא לא היה צריך.
ריץ'. השחקן שכל אחד רוצה בקבוצה (צילום: יועד כהן)
חוץ מהנתונים הסטטיסטיים, סלי הקלאץ' והאופי הנהדר, היה הגארד האמריקני אחד השומרים הטובים בקבוצה. וכשזה מתלווה למנהיגות, למחצית העונה השניה הבינונית של ג'פרסון, ולכניסה הכמעט חלקה לנעליו של דפרקינס (וכמובן לכללים הנוקשים), אין ספק שיש לו מקום בחמישייה הפותחת של החמישייה הסוגרת.
דיז'ון תומפסון (פורוורד, הפועל ירושלים): 12.7 נק', 5.2 ריב', 2.6 אס', 2 חטיפות ו-17.3 נקו' מדד בממוצע. לצערו הרב של מאמן הפועל ירושלים, גיא גודס, היה תומפסון במשך רוב העונה הבאנקר היחידי של האדומים. קבוצתי, שומר, חכם ומקבל החלטות מצוין, בעיקר ברגעי ההכרעה. אתמול הוא שוב הוכיח כי יש לו מקום בין הגדולים. אולי הבודד מבין הזרים שעשוי להמשיך לעונה נוספת במלחה, או אפילו להתקדם לקבוצה עשירה יותר (מישהו אמר דמיון לטרנס מוריס?).
גיא פניני (פורוורד, מכבי תל אביב): 14.1 נק', 4 ריב', 2.7 אס', 48 אחוז ל-3 ו-16 נק' מדד בממוצע. הפורוורד, ששיחק במשך רוב העונה שעברה בקפריסין, נקלט היטב בשורות האלופה, ולא רק בזכות החוק הרוסי (כשגם ביורוליג הפך בשלב מסוים לשחקן חמישייה). ההגנה, הלחימה והפרובוקציות תמיד היו שם, העונה הסתבר שגם ההתקפה (מקום ראשון אצל הצהובים בנקודות) שייכת לרמות הגבוהות. שחקן שאפשר לסמוך עליו.
פניני. שידרג את עצמו גם בצד ההתקפי (צילום: אלי אלגרט)
אלישי כדיר (פורוורד, גלבוע/גליל): 14.2 נק', 5.9 ריב', 68.7 אחוז ל-2 ו-16.3 נק' מדד בממוצע. היה אולי הישראלי הטוב בליגה השנה. כדיר עשוי להמשיך בעונה הבאה את המסורת של שחקן שמתבשל לאיטו בגליל ומתקדם אחר כך למכבי ת"א, לאחר שקפץ מדרגה בכל אלמנט של המשחק. הבחור (שעשוי לטעון גם לתואר השחקן המשתפר של העונה) פשוט פורח בשיטה של עודד קטש, והקפיץ השנה את כל נתוניו מלבד האחוזים מקו העונשין. ואף מילה (לא, באמת. אף מילה!) על אלין.
החמישייה השנייה:
פה כבר לא היו לנו בעיות של חוק רוסי, משום שממילא ישנם כבר שני ישראלים על המגרש. גם כאן ישנו ייצוג לכל אחת מבין חמש המובילות, כשרק ירושלים מחסירה נציג (תגידו לנו בעצמכם אם היה מישהו ראוי חוץ מתומפסון), ובמקומו מגיע אחד משחקני ההגנה הטובים והאטרקטיביים בליגה.
דורון פרקינס (גארד, מכבי ת"א): 10.3 נק', 4.2 ריב', 4.2 אס', 2 חט' ו- 14.8 נק' מדד בממוצע. השחקן השישי של העונה. בשנה שעברה הוא נבחר לשחקן העונה, השנה יאלץ להסתפק רק במקום בחמישייה השנייה, ולא באשמתו כמובן. ככה זה כשאתה עובד עבור מכבי תל אביב - הנתונים יורדים. אנדרו וויזנייבסקי קלע אמנם באחוזים טובים יותר (הרבה יותר), אולם פרקינס הוא שומר טוב יותר, ריבאונדר טוב יותר, מוסר טוב יותר, חוטף טוב יותר ובאופן כללי - שחקן שלם יותר. הצליח לעבור ממכבי חיפה למכבי ת"א ועדיין לבלוט, וזה אומר בעצם הכול.
פרקינס. שחקן שלם יותר (AFP)
ג'רמי פארגו (גארד, גלבוע/גליל): 15 נק', 4.5 אס' ו-13.7 נק' מדד בממוצע. החל את העונה בצורה פנטסטית, אבל נחלש עם צירופו של גל מקל. ועדיין, אחת ההפתעות הנעימות של קטש. אחראי, בוגר, ועם זאת יודע גם לתת הצגות. בהחלט יתכן שבעתיד נראה אותו ב-NBA.
דבון ג'פרסון (פורוורד, מכבי חיפה): 17.2 נק', 8.4 ריב', 2.4 אס', 1.8 הטבעות ו-21.6 נק' מדד בממוצע. אובייקטיבית - אולי השחקן הטוב בליגה. אחד ששווה לקנות בשבילו כרטיס. נתן חצי ראשון מהסרטים, נחלש בשני אבל עדיין מרשים. חבל רק על סיום העונה הקלוקל, שהשאיר טעם רע גם מחוץ למגרש. כמו חברו בעונה שעברה פרקינס, יקבל בעונה הבאה חוזה גדול יותר בקבוצה בכירה יותר.
מרקו קילינגסוורת' (פורוורד/סנטר, ברק נתניה). 18.4 נק', 8.3 ריב', 5.7 עבירות שסחט ו-22.1 נק' מדד בממוצע. פורוורד או סנטר? סנטר או פורוורד? לא ברור אם אפילו אלפסי כבר החליט באופן סופי, והוא גם לא צריך. מה שברור הוא שהמיקום הגבוה בצמרת הקטגוריות הסטטיסטיות (נקודות, ריבאונדים ומדד), הוורסטיליות, והיותו אחד משחקני המטרה הבודדים (והטובים) בליגה, הפכו אותו לגניבה אמיתית.
קילינגסוורת'. גניבה אמיתית של אלפסי (צילום: אלי אלגרט)
שון ג'יימס (פורוורד/סנטר, בני השרון): 12.2 נק', 8 ריב', 2.8 חס', 1.4 הטבעות ו-20.7 נק' מדד בממוצע. היחיד שלא משתייך לחבורת הצמרת מבחינה קבוצתית, אבל שייך לשם ועוד איך מבחינת היכולת, במיוחד ההגנתית. כמו אצל ג'פרסון ופארגו, גם ג'יימס הציג חצי עונה ראשון אדיר, וחצי שני הרבה פחות (בעיקר בשל פציעות וגם בשל הגעתו של פי.ג'יי טאקר הדומיננטי), אבל עדיין החוסם הטוב בליגה בהפרש גדול ואחד השחקנים השקטים והיעילים שיש.
מאמן העונה:
אריק אלפסי (ברק נתניה): 13 ניצחונות, 9 הפסדים ו-59 אחוז הצלחה. בדומה לעונה שעברה, אז הוכתר דני פרנקו, ולמעשה כמו גם לפני שנתיים, אז זכה בתואר מיקי דורסמן, גם השנה מקבל את הכבוד מאמן הפתעת העונה. ברק נתניה המשיכה העונה את המסורת של השנים האחרונות, שבהן הצליחה העולה החדשה לא רק לשרוד בליגת העל, אלא גם למצב את עצמה בצמרת ולנצח אפילו את מכבי ת"א.
אלפסי. האמין בחיבור הקבוצתי וקטף את הפירות (צילום: אלי אלגרט)
אלפסי, מאמן צנוע, הבין העונה את מה שלא השכילו חבריו למקצוע להפנים במהלך השנים האחרונות: שחיבור קבוצתי מתחיל בחיבור פיסי ומנטאלי למקום ולמועדון, עם מספר גדול של שחקני בית ועם זרים שהקהל יודע להעריך. רק על כך שהפך את טוני וושהאם (שמאמנים אחרים פקפקו אם הוא בכלל מתאים לליגת העל) לאחד הסקוררים הטובים בליגה, והאמין גם באהובנו טוני יאנגר, מגיע לו שאפו ענק.
תגלית העונה:
על אף החוק הרוסי, לא עשו העונה שחקנים ישראלים צעירים רבים את הפריצה המיוחלת. עד שנפצע היה דורי אסף (7.1 נק' ו-2.4 אס') מבני השרון אחד מהם, אולם כנראה שאת המסלול שעבר בעונה החולפת מקל הוא כבר לא יעשה. לערן אסנטי מברק נתניה היה בהחלט תפקיד משמעותי בפאזל של אלפסי כסטופר ההגנתי ברגעי ההכרעה, וגם מוטי מוסקוביץ' מגלבוע/גליל התגלה כמחליף לא רע לגבוהים. אגב, מי אמר שמותר לבחור כאן רק שחקנים ישראלים? גם ג'סטין דנטמון מעפולה בהחלט רשאי להרגיש מועמד ראוי. ורק לחשוב שהפייבוריט לזכיה בתחילת העונה היה ג'רמי טיילר.
שחקן ההגנה:
כמות יפה של שומרים אישיים וקבוצתיים טובים היתה העונה בליגה, כשאת החשיבות של ג'יימס, למשל, להגנה של בני השרון, ניתן היה לראות היטב במשחק מול ברק נתניה. בדקות שג'יימס, מלך החסימות של הליגה עם 2.8 בממוצע לצד 8 ריב', שהה על הפרקט, ניתקל קילינגסוורת' הנתנייתי בבעיה רצינית ועמד על 0 נקודות ו-3 החטאות מהשדה.
ג'יימס. שחקן ההגנה של העונה (צילום: אלי אלגרט)
כשירד ג'יימס הפצוע לנוח המטיר קילינגסוורת' 27 נק', 11 ריב' ו-5 אס' על ראשם של סם קלנסי וטאקר, שומרים לא רעים במיוחד בפני עצמם. רשאים נוספים לטעון למקום בחמישיית ההגנה: שמוליק ברנר, פרקינס, תומפסון, ג'סי פלוט-רוסה, בראיין רנדל, סטפון לאזמה, אורי קוקיה ודיאור פישר.
אכזבות העונה:
בדרך כלל נהוג לבחור לקטגוריה הלא מחמיאה שחקן שלא עמד בציפיות. ארז מרקוביץ' אכזב בראשון לציון ובחולון, אורי יצחקי, קוקי בלצ'ר וארז כץ היוו גורם משמעותי בעונה החלשה של בני השרון, כשגם ניצן חנוכי לא פרץ למרות הסיטואציה הנוחה בעפולה, ואפילו ליניב גרין ושרון ששון כבר לא יכולים להיות תירוצים. אולם, אם חייבים בכל זאת לבחור בשחקן אחד, הרי שטיילר ממכבי חיפה פשוט מתאים בול להגדרה.
טיילר. הגיע בסערה, עזב בקול ענות חלושה (צילום: חגי אהרון)
תרשו לנו לבחור הפעם גם את המאמן. בתחילת העונה ניתן לאפי בירנבוים כמעט כל מה שיכול היה לבקש: סגל עמוק, תקציב גבוה, הנהלה מסודרת וסבלנית ואת מאיר טפירו, שלקראת הסוף חזר לכושרו הטוב (9.6 נק', 4.6 ריב' ו-6.5 אס' - ראשון בליגה). ולאן הוביל כל זה? למקום השביעי בטבלה, ולהדחה בשמינית גמר גביע המדינה.
נכון שגם לדורסמן, דן שמיר ואריאל בית הלחמי לא היו אלו עונות שיכנסו לפנתיאון האישי, אבל הם לפחות הגיעו לשלבים המתקדמים של הגביע או הגיעו בשלב שהקבוצה כבר דרכה בקרקעית. בראשון, לעומת זאת, שחלמה על פיינל פור והעמידה את אחד התקציבים הגבוהים בליגה, בהחלט יכולים להיות מאוכזבים מהמאמן שלהם, שנכשל עונה שניה ברציפות.
לפנייה לכתב/ת 
