בג"ץ על פיטורים פוליטיים בדואר: שאט נפש

אף פעם לא מאוחר מדי לקבל פיצויים. שופטי בג"ץ קיבלו אתמול (ב') את עתירתם של שלושה בכירים לשעבר בחברת דואר ישראל - שמואל קלפנר, אלי ליאור וארנון קליינר - נגד פיטוריהם מהחברה בתחילת העשור שעבר, והגדילו באופן משמעותי את סכום הפיצויים שעל החברה לשלם להם. השופטים קבעו כי השלושה, אנשי מפלגת העבודה, פוטרו ממניעים פוליטיים ולא ענייניים על ידי המנכ"ל בפועל של החברה, יוסי שלי - איש ליכוד שמונה על ידי שר התקשורת דאז, ראובן ריבלין.

בפסק הדין מתחו השופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן ביקורת חריפה על המינויים והפיטורים הפוליטיים בחברת הדואר, כפי שהשתקפו בעתירה שהוגשה מטעם השלושה על-ידי עו"ד אליהו בן טובים. בין היתר, כינו השופטים את הפרקטיקה הזו "רעה חולה ופרי ביאושים", שמעוררת אצל האדם ההגון "שאט נפש ומיאוס".

קלפנר, ליאור וקליינר נשאו בתפקידים בכירים בחברת הדואר. ב-2002 נשלח לשלושה מכתב המודיע על כוונתו של שלי לסיים את העסקתם, בנימוק של "הליכי התייעלות והצורך בצמצומים". השלושה הגישו בקשה לצו מניעה לבית הדין האזורי נגד פיטוריהם ואף עתרו בדרישה לבטל את הפיטורים. הם טענו כי הנימוק שניתן לפיטוריהם אינו אמיתי, וכי בבסיס פיטוריהם עומדים שיקולים פוליטיים זרים ופסולים.

מנגד, טענה רשות הדואר כי ההחלטה על הפיטורים התקבלה כדין, "משיקולים ענייניים שלא נפל בה כל פגם". בית הדין האזורי קבע כי על רשות הדואר חלה חובת תום לב מוגברת כלפי העובדים, וכי די בהעלאת חשד סביר בדבר קיומם של שיקולים פוליטיים בבסיס החלטת הפיטורים, כדי לקעקע את חזקת התקינות המנהלית של המהלך.

עוד קבע בית המשפט כי השלושה אכן הצליחו לבסס חשד כזה, וכי לא שוכנע שהחלטת הפיטורים קשורה בהליכי התייעלות. למרות כל זאת, לא החזיר בית המשפט את השלושה למקום עבודתם בטענה כי צעד זה ניתן רק בנסיבות חריגות. עם זאת, קבע בית המשפט כי יש לפסוק לזכות השלושה פיצוי כספי.

כיוון ששני הצדדים לא היו מרוצים מההחלטלה, עתרו שניהם לבית הדין הארצי לעבודה. זה קבע כי צדק בית הדין האזורי בגישתו, ואף העמיד את סכום הפיצוי על ארבע משכורות נוספות. אולם השלושה לא הסתפקו בכך, ופנו לבג"ץ כדי שיורה בכל זאת על החזרתם לעבודה. כאמור, בג"ץ אמנם לא חייב זאת, אך הורה להגדיל מאוד את פיצוייהם - ומתח ביקורת חריפה על התנהלותו של מנכ"ל הרשות.

"בתואנות שווא וברגל גסה"

השופטים קבעו כי אילולא אחד העותרים כבר עבר את גיל הפרישה, 67, וגם השניים האחרים כבר קרבו אליו, הם לא היו מהססים להחזירם לעבודה - אולם לנוכח גילם, בחרו תחת זאת להגדיל את סך הפיצויים באופן משמעותי, והעמידו אותם על 60 אלף שקל, בגין עוגמת הנפש שנגרמה. כן חייבו את רשות הדואר לשלם את שכר טרחת פרקליטיהם - 20 אלף שקל נוספים.

בפסק הדין מתח השופט רובינשטיין ביקורת חריפה על תופעת המינויים הפוליטיים והפיטורים הפוליטיים. "הסיבה להתערבות במקרה זה, היא רצוננו להטעים כי לדידנו, במקום של פיטורים פוליטיים המעוררים שאט נפש ומיאוס אצל האדם ההגון,

על הכף לנטות ככלל לעבר החזרה לעבודה - ככל שהתנאים מאפשרים. אם התנאים אינם מאפשרים - התוצאה צריכה להיות פיצוי ברמה משמעותית מאוד".

"באשר למינויים הפוליטיים", כתב השופט, "אין צורך להכביר מילים על המיאוס בהם, במקום שאינו מקומם. במקרה זה מדובר בפיטורים פוליטיים, ותיק זה מפנה זרקור נוסף לרעה חולה זו, פרי ביאושים של תופעת המינויים הפוליטיים. זו פוגעת במי שאת מקומם חמדו הממנים של המינויים הפוליטיים, על ידי סילוקם בתואנות שווא וברגל גסה".