על הטעויות של אובמה אנחנו נשלם

ההתנגשות הנוכחית בין הממשל האמריקני לממשלת ישראל, קיבלה גוון שונה ממחלוקות העבר. השוני אינו רק בטון, אלא גם בעוצמה ובסגנון המתנשא והאלים של האמריקנים. בירושלים חוששים בצדק שינסו לכפות פתרון על פי דרישת הפלסטינים, כששיחות הקרבה יגיעו למבוי סתום. ואילו בשמאל הישראלי, שנוהג להלשין לממשל על כל מכרז במזרח ירושלים, נשמעים קולות צורמים הקוראים לכפות על ישראל פתרון שעלול להביא להכחדתה.

הגנרל פטראוס הזהיר כי בקרב מנהיגי מדינות ערב גוברת התפיסה כי ארצות הברית אינה מסוגלת לעמוד מול ישראל, שהערבים מאבדים אמון בהבטחות של הממשל וכי העקשנות הישראלית מול הפלסטינים מסכנת את מעמדה של ארצות הברית במזרח התיכון. הביטוי החריף ביותר שלו היה: "היחסים של אמריקה עם ישראל חשובים, אבל לא חשובים כמו חייהם של חיילים אמריקנים".

כשדבריו של פטראוס עוררו מהומה, הוא מיהר להכחיש אותם. אבל בשבוע שעבר התברר שהיה זה מהלך ריכוך מתוכנן. דבריו של מרטין אינדיק, שגריר ארה"ב בישראל לשעבר וכיום יועץ מיוחד לשליח ג'ורג' מיטשל, היו מפורשים ובוטים הרבה יותר ושיקפו את עמדת הממשל. בניו יורק טיימס הוא כתב: "במידה שנתניהו ימשיך לדחות את ההכרעה המדינית, התוצאות ליחסים בין ארה"ב לישראל עלולות להיות נוראיות".

בראיון חצוף ומתנשא בגלי צה"ל, הוא הוסיף: "אם ישראל היא מעצמת על שאינה זקוקה לסיוע האמריקני, שתקבל החלטות לבד. אבל אם היא זקוקה לו, עליה גם להתחשב באינטרסים האמריקניים". במילים אחרות: להפסיק מיידית את הבנייה בירושלים ולהכנע לדרישות הפלסטיניות, כי זה"'מסכן את החיילים האמריקנים בעיראק ובאפגניסטן".

משקפיים אמריקניים מעוותים

הבעיה אינה רק ביחס הממשל לישראל. הבעיה הקשה בהרבה היא הראייה המוטעית של ממשל אובמה את המזרח התיכון והעולם המוסלמי. הטעות הזו התגלתה כבר בנאומו הפתטי והמתרפס של אובמה בקהיר. עצם המחשבה שבאמצעות פייסנות ניתן יהיה לקנות את נאמנותם של הערבים והמוסלמים לטווח ארוך, ושהרחוב הערבי והמוסלמי יהיה מוכן לקבל את ישראל כחלק בלתי נפרד מהמרחב המזרח תיכוני, רחוקה מהאמת כרחוק מערב ממזרח תרתי משמע. החברה הערבית מוסלמית לא מקבלת את הקודים המערביים, ואינה מוכנה לחיות על פיהם.

קרוב ל-5,000!!! חיילים אמריקנים נהרגו בעיראק מתחילת המלחמה. האם אינדיק ופטראוס חושבים שהם נהרגו בגלל ישראל? האמריקנים כבר הודיעו שהם יוצאים מעיראק. השאלה היא כיצד תצטייר היציאה. ארה"ב תעשה מאמץ לשוות לה אופי של עזיבה אחרי השלמת משימה מוצלחת. אך לא כך היא תיתפס בעולם הערבי והמוסלמי, שיראה בה בריחה מהטרור וגירוש על ידי המוסלמים, בדיוק כמו שהנסיגות של ישראל מדרום לבנון ומעזה.

האסטרטגיה המרכזית של ארה"ב מבוססת על הישענות על המשטרים ה"מתונים" במזרח התיכון, בהם מצרים, ירדן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ הפרסי. אך מדיניותם מבוססת על כדאיות, לא על ערכים. המשטרים הדיקטטוריים של מובארק במצרים, חוסיין ועבדאללה בירדן והמלך פאהד נשענים על שני יסודות: הראשון כלכלי - כספי הסיוע האמריקני והמסחר בנפט עם אמריקה. והשני - אלו משטרים חילוניים (למעט סעודיה) ולאומניים החוששים מאוד מפני התגברות האיסלאם הקיצוני.

ארה"ב מנסה להפוך את הרשות הפלסטינית לחוליה בשרשרת הזו. אך השתלטות החמאס על עזה מבהירה שללא נוכחותה של ישראל ביו"ש, גם יהודה ושומרון ייתפסו על ידי החמאס. כך שגם המחשבה שיש סיכוי להפוך את עיראק למדינה מתונה תתפוצץ לאמריקנים בפרצוף.

המקום הבולט ביותר הוא מצרים, המדינה המובילה של ציר "המדינות המתונות" כביכול. היא סרבה לאחרונה להקרנת סרט ישראלי בפסטיבל סרטים, ושר החוץ אחמד אבו אל ריט כינה השבוע את ישראל כמדינת אויב. השנאה כלפינו בתחומה היא  שורשית ובסיסית. אינטלקטואלים ואנשי השמאל המצריים מובילים את המגמה ואת הדרישה לחיסול הישות הציונית. הם מובילי הקו הלוחמני בכל הקשור לישראל, ומתנגדים לכל דיאלוג ופיוס עִמה.

המלך עבדאללה מצדו, איים לאחרונה שבקיץ תפרוץ מלחמה אם ישראל לא תיכנע לסחטנות הפלסטינית.

כך שהחזון של ארה"ב על הפיכת המזרח התיכון לאזור דמוקרטי המבוסס על ערכי חופש ושוויון הוא חלום באספמיה. רצוי מאוד שבכירי הממשל יתעוררו לפני שיהפוך לחלום בלהות שידמם בכל העולם המערבי.

כל מחשבה על פתרון כפוי על ישראל ברוח דבריו של מרטין אינדיק יקרב חלילה את חיסולו של המאחז היחיד במזרח התיכון שחולק עם העם האמריקני את ערכי החירות והדמוקרטיה.

עדי מינץ, יו"ר מליאת מועצת יש"ע