הנאום שלא נשאו הח"כים שלנו בלוב
חבל שמנהיגי הערבים בישראל לא טרחו להפנות את תשומת לבו של מועמר קדאפי לכמה עובדות בסיסיות שיכולות לשפוך אור על יחסיהם עם המדינה היהודית
40 אישי ציבור ערבים ישראלים נפגשו עם הנשיא הלובי, מועמר קדאפי בעיר הולדתו, סירט. בין האורחים המכובדים היו גם חברי הכנסת אחמד טיבי וטאלב א-סאנע, וכן ראש התנועה האסלאמית הצפונית, ראאד סלאח. המארח הדגיש שאין לו דבר נגד היהודים, רק הציונות היא שמפריעה לסדר העולמי, ולכן יש להפוך את ישראל למדינה דו לאומית בשם "ישראטין".
הנאומים שנשאו האורחים במפגש כללו מתקפה קשה נגד מדיניות ממשלת ישראל, ברוח המזרח הערבי. אלא שנאום אחד ראוי היה שייקרא באוזני המארח, והריני מביא אותו:
הו האח החבר, אלוף המשנה, מנהיג מהפכת אחד בספטמבר 1969, מלך מלכי אפריקה ואמיר המאמינים, נשיא הרפובליקה הערבית הסוציאליסטית הדמוקרטית העממית הגדולה, מועמר קדאפי, ישמרנו אללה וינצרנו.
אנחנו, נציגי הציבור הערבי במדינת ישראל, מברכים אותך על תחילת העשור החמישי של נשיאותך. רצינו להביע הערכה גדולה לשיטת הוועדות העממיות הדמוקרטית שהנהגת בארצך, ולאופן המושלם שבו חיים אזרחי לוב: זוכים ליחס הוגן, זכויות אדם, חירויות אזרח, זכות הבעת הדעה, חופש ההתארגנות, ורשות למתוח ביקורת על הנשיא וממשלתו. אנחנו מגנים בכל פה את פעילותם של לובים אחדים נגד נשיאם הנאור, ומצדיקים בכל פה את שיטות העינויים הננקטות נגדם ואת חיסולם ללא משפט.
אנחנו מסכימים לחלוטין עם דעתך שהיהודים הם "בסדר", והבעיה היא רק עם התנועה הציונית שהביאה לפלסטין מולדתנו ההיסטורית מיליוני יהודים שלא שייכים לפה בכלל, וגם לדעתנו הפתרון האידיאלי הוא ביטול האופי הציוני-יהודי של מדינת ישראל.
כל שנה אנחנו מזכירים ליהודים שדגל המדינה הוא לא דגלנו, שהמנון המדינה איננו המנוננו, ושסמליה אינם סמלינו. בהפגנות אנחנו מניפים את דגל אש"ף, וגם זכותנו זאת מעוגנת בזכות הבעת הדעה. חלק מאיתנו, אלה המזדהים עם התנועה האסלאמית, מניפים את הדגלים הירוקים עם "השהאדה", אלה המונפים גם במדינת עזה של חמאס.
התנועה האסלאמית בישראל עולה כפורחת, ומארגנת אירועים ועצרות שהן בפרוש ובמודע נגד המפעל הציוני. אגב, ידידנו הנשיא, מדוע בארצך הנאורה אסור לתנועה האסלאמית לפעול? מדוע מנהיגיה מתחבאים מחוץ ללוב מולדתם האהובה?
רבים מאיתנו, ולא רק חברי כנסת, מבקרים מידי פעם במדינות השכנות למרות שזו עבירה על החוק, אבל המדינה לא עושה לנו כמעט כלום. יש בישראל קבוצות של יהודים נחמדים כאלה, שתומכים בנו בכל מצב, גם אם אנחנו עוברים על חוקי המדינה, ולהם אנחנו לא אומרים שהם גזענים.
רצינו לספר לכבודך מעט על תנאי חיינו במדינת ישראל הגזענית: במדינה הזו מנהלים היהודים עכשיו חקירה על בניית בתים בירושלים, אך לנו, הערבים אזרחי המדינה, מותר בדרך כלל לבנות וילות ומגדלים בלי תכנון ובלי אישורי בנייה. בנגב יש לנו שכונות שלמות ללא היתר, ולמרות שהחוק הישראלי אוסר על פוליגמיה (ריבוי נשים), גברים רבים בקרבנו מחזיקים כמה וכמה נשים, ומקבלים עקב כך קצבאות מביטוח לאומי.
בשם זכות הבעת הדעה מותר לנו לרקוד על הגגות ולהפגין שמחה כשמבצעים פיגועים נגד יהודים. בשם זכות הדיבור מותר לנו להתאבל ולהפגין ביום שבו היהודים חוגגים את יום העצמאות כי זה יום הנכבה שלנו. הצלחנו גם להכניס את עניין הנכבה לתוכנית הלימודים של התלמידים היהודים.
אחינו הערבים אזרחים סוג א'
אנחנו וגם כמה יהודים עייפי נפש אומרים שאנחנו אזרחים סוג ב', ואולי זה גם נכון, אבל יש יהודים שהם אזרחים סוג ג', וגם כאזרחים סוג ב' מצבנו הכללי והפרטי טוב לאין ערוך ממצבם של אחינו הערבים, אזרחים סוג א' החיים במדינות ערב, כולל מדינתך החשובה, לוב.
לפני מספר שנים פרסמנו כמה "מסמכי חזון" שבהם דרשנו לבטל את חוק השבות, או להחיל אותו גם על כל הערבים שהיו כאן עד 1948, הם ובניהם ונכדיהם וניניהם, למרות שרבים מהם לא נולדו כאן בכלל. דרשנו שישראל לא תוגדר עוד כמדינה יהודית אלא כמדינת רב תרבותית השייכת לכל אזרחיה, ושאנחנו, המיעוט, נוכל לפסול חוקים שיקבל הרוב אם הם לא מוצאים חן בעינינו.
אנחנו דורשים מישראל שתסכים להקמת מדינה פלסטינית בשטחים שהיא כבשה ב-1967 שתהיה נקייה מיהודים. אלקודס תהיה בירת פלסטין, כי אנחנו לא מאמינים לציונים שהעיר הזו הייתה אי פעם משהו חשוב ליהודים. אנחנו לא מאמינים שהיו בה שני בתי מקדש ושהיא הייתה בירת יהודה לפני בוא האסלאם לעולם. כל הסיפורים האלה שנכתבו בתנ"ך הם המצאה ציונית מודרנית שנועדה להצדיק את כיבוש פלסטין מידי האומה הערבית.
עם זאת, אנחנו לא מוכנים אפילו לחשוב להצטרף למדינה הפלסטינית, גם אם נישאר בבתינו והגבול בינה ובין ישראל יסומן באופן שיצרף אותנו למדינת פלסטין. הסיבה פשוטה: אנחנו לא מאמינים לערבים. היום שולטים שם המושחתים של אש"ף ומחר ישתלט חמאס על המדינה הזו והם יסגרו לנו את החנויות שמוכרות בירה וויסקי, ינתקו את הכבלים, ויכתיבו לנו מה ללבוש, מה ללמוד ומה לומר, בדיוק כמו שהם עשו בעזה. היום, תחת שלטון הציונים, אנחנו לפחות יכולים לדבר, לצעוק, למחות, להפגין, לבחור ולהיבחר לכנסת, לתבוע בבית משפט. נכון שמדינת ישראל אינה מושלמת, אבל בהשוואה לאלטרנטיבות המקיפות אותה היא האפשרות הטובה ביותר.
למעשה, אולי לא שמת לב, אדוני הנשיא, אנחנו, הערבים אזרחי ישראל, קבוצה יחידה מסוגה בכל העולם. למה? כל הערבים בעולם חיים באחת משתי סביבות: או בדיקטטורות המולדת, או בדמוקרטיות הגולה. אין בעולם אף ערבי אחר החי בדמוקרטיה במולדת הערבית בגלל שאין כזו. כל מדינות ערב – מלוכות, אמירויות, רפובליקות – הן בעצם דיקטטורות משפחתיות, עדתיות, כיתתיות או אתניות, וכל ערבי הרוצה לחיות בדמוקרטיה חייב להגר לאירופה, לאמריקה, לאוסטרליה או, כמה מפתיע: לישראל. הדרכון הישראלי שלנו פותח בפנינו את מרבית השערים בעולם, בניגוד לדרכונים של כל אחינו הערבים.
40 שנות שלטון
למען האמת, אדוני הנשיא, שום דבר בעולם הערבי לא מושך אותנו: הבערות, העוני, השחיתות (יש לנו מספיק ממנה גם בישראל), ההזנחה, האלימות, השבטיות, הקיצוניות הדתית, ארגוני המודיעין והביטחון, וגם מזג האוויר – מרתיעים אותנו. חוץ מזה, העובדה שאתה יושב על המחצלת כבר יותר מ-40 שנה לא מתאימה לסביבה שלנו שבה נבחרת כנסת לארבע שנים ואנחנו מורידים לה שליש על התנהגות טובה... אנחנו לא מאמינים בשושלות, לא של מלכים ולא של נשיאים כי הקיפאון השולט במערכות השלטון אצלכם, בעולם הערבי, הוא פתח לשחיתות, לקירוב מקורבים ולדחיקת רוב אזרחיכם לשוליים.לאחרונה, בגלל הקיפאון בין אש"ף וממשלת ישראל, ובשל הגירושין הסופיים בין אש"ף וחמאס, בין עזה ורמאללה, החלטנו לקחת על עצמנו את תפקיד ההנהגה של העם הפלסטיני כולו. אנחנו נוביל, אנחנו ננווט ואנחנו נביא את העם הפלסטיני לחוף מבטחים: נוודא שהלבנונים, הסורים והירדנים קולטים את פליטי 1948 וצאצאיהם, כדי שאלה לא יבואו אלינו לדרוש חלקים מבתינו אם ישראל תחליט יום אחד לאפשר להם לשוב לפלסטין.
לסיום, אדוני הנשיא, ברצוננו לאחל לך אורך ימים ושנים, בריאות טובה, ברכה והצלחה, שתמשיך להנהיג את אזרחיך הנאמנים עוד שנים רבות, בהן תגשים את חלומות הדמוקרטיה כפי הבעת בספרך "הספר הירוק" שפורסם בתחילת דרכך בשלטון והיום כמו אז מעטים האנשים המבינים אותו.
אנא הואל נא לגנוז את תוכניתך להקים על חורבותיה של ישראל מדינה דו לאומית כי אף אחד לא במאמת מאמין שיש לה יכולת להתקיים באזור זה. ישראל – עם כל פגמיה ובעיותיה – עדיפה עשרות מונים על כל מסגרת אחרת שמנהיגים אותה ערבים. יש לנו 22 הוכחות לכך.
אדוני הנשיא, עם כל הצער שבדבר, אנחנו נשארים ישראלים באזרחותנו, ערבים בתרבותנו ומוסלמים, נוצרים ודרוזים בדתנו. אין לנו ארץ אחרת גם אם אדמתנו בוערת.
עד כאן הנאום שלא נאמו חברי משלחת המנהיגות הערבית הישראלית בלוב.
ד"ר מרדכי קידר, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן
לפנייה לכתב/ת 
