ותודה לעמיר בניון
כמי שמתעקש להביע את דעתו ולשלם עליה מחיר, גם אם היא מכוונת נגדי ושכמותי, הוא עולה על אלה שנסחפים עם הזרם
עכשיו, כשעברו החגים הישראליים הגדולים, אני מבקש להודות בלי ציניות, לשניים ששימחו אותי במיוחד בימי הנכאים האלה: עמיר בניון וארגון "אם תרצו": הראשון התיר את דמי ודם חברי, ו"אם תרצו" עמלים ביסודיות להפוך אותנו לבוגדים מוקעים. ובכל זאת אני שמח.
אני מניח שלא אני באופן אישי עמדתי לנגד עיניו כשכתב את שירו והקליט אותו. הוא חשב על קולקטיב של אנשים היקרים לי מאוד במשפחתי, חבריי, אחים ואחיות לדרך. וכשם שהוא חשב עלינו כקולקטיב, אני תופס אותו כמביע רוח אמיתית המקננת בקרבם של רבים מדי בישראל.
בניון מבצע מחונן בלי להתנצל, מנחיל לתוך מנעד התרבותי הישראלי מילים וסולמות שהיו זרים לו עד לא מזמן. אבל לא על כך שמחתי. אלא על עצם העובדה שאדם בישראל, צעיר, יש לו דעה, להבדיל מההמון חסר העמדות, לו אני בז וממנו אני חושש. אדישים משתפים פעולה עם כל רעה חולה בעצם האפאתיות שלהם. לבניון, להבדיל, יש דעה שהוא מוכן לשלם עליה מחירים. הוא מביע אותה ובכך הוא טוב מרבים אחרים, נעימים וחביבים אבל ריקים ונבובים.
את מה שבניון מביע כיחיד, "אם תרצו" עושים ברבים. אינני אוהב את עמדתם, אני חושב שהיא מסוכנת, אני חש את משביה במקומות שעוד עלולים חלילה לעלות בחיי אדם, אבל אני מעריך את נכונותם להביע את הדעות הלא יפות הללו כדי שכולנו נדע.
זוהי תמצית הדמוקרטיה. דמוקרטיה איננה רק האנשים שהם כמוני, חופש הביטוי לא ניתן אך לבעלי דעות שאני מכבדן. היופי בשיח הדמוקרטי הוא ריבוי הדעות וההכשר לכל אדם לעמוד על שלו ולא לחשוש כלל ועיקר. ישראל הדמוקרטית של היום, שבמקומות מסויימים היא דמוקרטית יותר מדי ובמקומות אחרים הרבה פחות מדי, לא היתה מגיעה עד הלום אלמלא משך 30 שנה היו נאבקים ארגוני זכויות אדם על חופש הביטוי, ההבעה, ההתארגנות והפעילות של כל אחד, ותהיה אמונתו אשר תהיה.
במובן זה, פרדוקסלי ככל שיהיה, גם בניון וגם "אם תרצו" חייבים תודה גדולה למי אשר נשאו את נס הדמוקרטיה בימים פחות קלים מן הימים האלה.
מה השלב הבא? השלב הבא הוא הוויכוח וגבולותיו. פרסומי חוצות שלטים בוטים, הכפשה אישית ורצח אופי לא ממש מעניינים אותי. אם יש לכם כסף, בזבזו אותו על אלה, זה בסדר. אבל ציבוריות של ממש חייבת ויכוח - על עמדות, על דעות, על אמונות, על כללי משחק, על המותר ועל האסור. בבקשה. שימו על השולחן את הפיתרון שלכם ליחסי רוב ומיעוט, דת ומדינה, זכויות וחובות, שלום, מעמד האשה. זכויות הגאים והגאות ומעמדם האישי של מי שלא מוכן שרבנים ראשיים יקבעו את זהותו ואהבותיו. הציעו לי מתווה לעתידה של החברה הישראלית. בלי זה, אתם ארגונים של נגטיב. ועם שלילה אי אפשר לבנות אומה.
אל מול עמדתכם, אם יש כזו, נתייצב עם עמדות אחרות. בוויכוח בין התזה לאנטי תזה, בין הקנאים למתונים, בין המשיחיים להומניים - יכריע הציבור.
אברהם בורג, יו"ר משותף של המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל
