סחבת? לא רק השופטים אחראים

הדו"ח האחרון של נציב התלונות על שופטים, השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג, קבע שוב כי מרבית התלונות שהוגשו לו בשנת העבודה הקודמת התייחסו להימשכות ההליכים היתרה ולסחבת הבלתי נסבלת בבתי המשפט. רוב התלונות בנושא נמצאו מוצדקות, כולל אחת שהוגשה נגד שופטת העליון.

למרבית הציבור ובעיקר לציבור המתדיינים בבית המשפט ולעורכי הדין המופיעים בהם, לא היה בדו"ח משום חידוש גדול, ובוודאי שלא הפתעה מרעישה. מערכת השיפוט במדינת ישראל קנתה לה שם מצוין הן בארץ והן מחוצה לה, בכל הקשור לנקיון כפיים, לרמה משפטית גבוהה ולשמירה על זכויות האזרח והפרט. למרבה הצער, יעילות ומהירות בניהול ההליכים – אינם נמנים עם תכונותיה החיוביות של המערכת, ואף זו לשון המעטה.

מרבית שופטי ישראל, בכל הערכאות, עושים את עבודתם באמונה וביעילות הנדרשת, ונראה כי רק אחוז קטן של שופטים איננו מסוגל לעמוד בלחץ העבודה, לסיים את הדיון בתיקים במהירות וביעילות ולתת פסקי דין במועד. עם מיעוט שופטים זה על המערכת להתמודד בנחישות ובתקיפות, עד כדי הוצאה מהמערכת של אלו האיטיים במיוחד.

את קולר האחריות להימשכות ההליכים היתרה אין לתלות רק בשופטים עצמם, ויש להפנות אצבע מאשימה גם כלפי המערכת הממונה עליהם. לא ברור מדוע היה צורך להמתין עד שהשופטת המלומדת בבית הדין לעבודה תצבור 25 תיקים שלא נתנה בהם פסקי דין בדוגמא הנזכרת בדו"ח הנציב, ולא היה מקום לקרוא אותה לסדר או לסיים את כהונתה עוד קודם לכן? ועוד: שופט שאינו נותן פסקי דין במועד, לא יהא זכאי לצאת לחופשה או לשבתון, בטרם יסיים את כתיבת פסקי הדין המתעכבים בלשכתו. שופט לא יקודם לערכאה גבוהה יותר, בטרם סיים את הטיפול בכל התיקים בהם דן בערכאה הנמוכה יותר.

לא סביר לחלוטין כי שופט/ת שהתמנה לבית משפט מחוזי ימשיך לגרור אחריו את הדיונים בתיקים בהם דן בבית משפט השלום, וזאת במשך שנים הרבה, וכבר היו דברים ושופטים מעולם.

אולם אין השופטים נושאים בלעדית באחריות להימשכות ההליכים ולסחבת הבלתי מסתיימת בבתי המשפט, ונראה כי כל המעורבים בהליך המשפטי נוטלים בכך חלק, במודע או שלא במודע.

הגשת כתבי אישום מרובים, שלא אחת מיותרים ועוסקים בזוטי דברים על-ידי הפרקליטות והמשטרה; בקשות דחייה אין סופיות שמגישים הסנגורים חדשות לבקרים; אי התייצבות עדים במועד למסירת עדות, ועוד כהנה וכהנה.

סבורני כי המצב החמור הנוכחי, בו שמיעת תיק אזרחי נמשכת כשלוש עד חמש שנים בערכאה ראשונה, ואילו נאשמים בתיקים פליליים מוחזקים במעצר חודשים ארוכים ואף שנים מבלי שמשפטם מסתיים, מחייב שידוד מערכות כללי לשיפור המצב. זאת בין על-ידי התייעלות פנימית של מערכת השיפוט, כמוצע לעיל, ובין באמצעות התייעלות ושיפורים חיצוניים במערכות המעטפת של ההליך השיפוטי כגון, הפרקליטות, לשכת עורכי הדין והמשטרה.