מציצים לצרצרים
ב-6.5 תיסגר תחרות "צרצרפיס", אז יוחלט על הצרצרים הזוכים. בינתיים, קבלו הצצה אל מיטב הצרצרים שנשלחו עד כה
לרגל השקת התחרות "צרצרפיס", תחרות שליחת סיפורים קצרים (עד 140 תווים) ב-sms, ואחרי שנתנו הצצה למיטב צרצרי העולם, קיבצנו עבורכם את מיטב הצרצרים שנשלחו עד כה לתחרות, בלי להתחייב כמובן על הזוכים.
התחרות, שהושקה בשנה שעברה, מעודדת כתיבת סיפורים מקוריים קצרים עד 140 תווים (כולל סימני פיסוק ורווח). בשנה שעברה נשלחו בסך הכל 11 אלף צרצרים, והתחרות ל-2010 שנפתחה השבוע תימשך עד 6.5.
התחרות מיועדת לכותבים מגיל 18 ומעלה, שכל שעליהם לעשות הוא לשלוח סיפור למספר 8777. כל משתתף יכול לשלוח סיפורים קצרים ללא הגבלה. עלות משלוח כל הודעה היא שני שקלים, או ארבעה שקלים לשני מסכים.
אחר שנישק בפעם הראשונה את אדמת עיר הקודש, נשא עיניו גבוה לשמים וקרא: הולי פאקינג לאנד!
הוא ידע שבמילה אחת הוא יוכל לקנות את עולמו. מילה אחת היא כל מה שדרוש לו בשביל לנצח. אבל הוא ישראלי ונתנו לו 140 תווים, שהוא לא ינצל את כולם?
אוטיזם. פי-די-די. פי-די-די נוס. אספרגר. אי-די-אייץ-די. כל כך הרבה אותיות שהוא לא מבין והכל כדי שהם ירגישו שהם מבינים אותו. היו מתים.
הרגשתי שיש איתי עוד מישהו. פחד זחל בעורפי. מאוחר. חייבת לצאת. קפאתי. גם הוא נבהל. מבעד לחלון ששכחתי פתוח זינק החוצה והשאיר מושב מלא שערות.
למה זה מגיע לי ?! אף פעם לא אהבתי לבן ובטח לא עם כתמי בוץ. תיכף יכנס לי עפר גם לפה ולעיניים, מה רע בארון אני לא מבינה?
בחיוך שלו היא ראתה את הילדים שיוולדו להם, את הבית שיבנו ביחד ואת העץ שישתלו בגינה. בתחנה הבאה הוא ירד מהאוטובוס.
התקלקל לי מקש. לחצתי עליו יותר מדי כנר%ה. זה קצת קשה %@ל מסתדרים.
היא הייתה הכל עבורו. שיערה הגולש איים לזלוג לכתפיו החטובות, גופה התעקש לנוע לעברו ושפתותיה העבות רטטו:"אתה מוכן לתת לי להיכנס לקניון?"
בלילה העיר אותי שוב: "אמא,יש רעש בסלון, אני מפחד". הלכנו לבדוק כהרגלנו: "תראה, אין פה אף אחד". למחרת גיליתי שנעלמו תכשיטים וכסף מהשידה
תוהו ובוהו, היכן אתם? פה אבא. יופי, תלכו לשחק במקום אחר, אבא בורא כאן.
חייבת להימכר!!! מודל 99', יד ראשונה מאסיר נידון למוות, קילומטרז' נמוך. לא בשבת ולא אחרי סוף החודש. מחיר גמיש.
הן יושבות על אותו הבר. שונות זו מזו. כמו פלנטות סביב אותה השמש הן לעולם לא יפגשו והן אפילו לא יודעות שהן מתגעגעות לאותן האצבעות
הוא חיטט בערימת הדפים וצרח בבעתה: איפה המעטפה עם הכסף? אין לי מושג,לחשה המזכירה החרוצה, בהגניבה מבט לעבר הקופסא הריקה שליד מכונת הגריסה.
ילד אחד אמר לי ״זאת הפעם הראשונה שהצב הזה רואה את העולם״. זה היה מזמן, בכפר הנוער ההוא בדרום. באבחת אבן הוא רוצץ את השריון. ״וגם האחרונה״.
רוצים גם אתם לנסות את מזלכם? כל הפרטים כאן