בונקריניו: ז'וזה בסה"כ חלק מהדי.אן.איי של אינטר
אולי לפני שיגיע לריאל בקיץ, הפורטוגלי שמר את ברצלונה מחוץ לברנבאו עם כדורגל שחזר אחורה בזמן. וגם: מה קרה למסי ומי צריך את זלאטן? מסכמים את חצי גמר הצ'מפיונס
1. בונקריניו. למרבה האירוניה, דווקא ההצגה של סרחיו בוסקטס נתנה לו לגיטימציה לעשות את זה, אבל בסוף ז'וזה מוריניו העביר שיעור בסגירה הגנתית לכל מי שחשב שידע איך עושים אותה. סמואל אטו מגן שמאלי, דייגו מיליטו ימני וחמישה בלמים ביניהם. אין אפילו נסיון לצאת להתקפה ובפעם היחידה שהקמרוני עבר את החצי, הוא הוציא כדור רוחב לרחבה ריקה. מה רחבה ריקה, חצי ריק. זה היה מביך, אבל עשה את העבודה.
הרי רק לפני שנה עשה חוס הידינק את אותו דבר עם צ'לסי שלו בקאמפ-נואו. אולי זו הדרך היחידה לצאת עם משהו מהמגרש המאיים של ברצלונה, אבל אינטר לפחות עשתה את זה יפה, מאורגן ואפילו מרשים במידה מסויימת. כמעט ולא ראינו בזבוזי זמן, הצגות (להוציא את לוסיו) והקטע הזה שהולכים לפינת הקרן ומנסים להוריד עוד כמה שניות מהשעון. למי שתהה מהו בונקר אמיתי - זה זה.
2. מתנה למנדרילים. מוריניו אמר כי לעולם הוא לא ירצה לאמן בברצלונה, למרות שזה היה המועדון האירופי הגדול הראשון שנתן לו את ההזדמנות. עם שריקת הסיום הוא חגג בריצת אמוק לתוך המגרש, בלי בושה. הקטאלנים לא נשארו חייבים והפעילו את הממטרות, אבל לא נראה שזה ממש הפריע לאנשי אינטר שעשו דבר היסטורי מבחינתם.
3. עלתה בזכות. הבונקר היה כל כך עוצמתי, שכמעט שכחנו עד כמה אינטר שלטה במשחק הראשון, הבקיעה שלישייה ונתנה לברצלונה הגדולה שיעור בכדורגל. את ז'וזה מוריניו לא צריכים לעניין מיליוני חובבי הכדורגל היפה שהפכו למעריצי ברצלונה בשנים האחרונות, אלא רק אוהדי אינטר, שמחכים לתואר אלופות ראשון מזה 45 שנה.
להפסיד בכבוד? לא בלקסיקון של ברצלונה, שהדליקה את הממטרות (AFP)
4. לה גראנדה אינטר. התצוגה בגומלין לא צריכה להפתיע אף אחד, כי בונקר ומשחק חזק זה ב-DNA של אינטר. בין 1963 ל-1966 אינטר הגיעה לגמר שלוש פעמים ברציפות וזכתה פעמיים. אותה קבוצה, בה שיחקו כמה אגדות כדורגל איטלקים כג'יאנקינטו פאקטי, זכתה בכינוי 'לה גראנדה אינטר' והיא היתה ידועה באופי חסר פשרות.
את אותה קבוצה אימן הלניו הררה, שנולד בבואנוס איירס והמציא את שיטת ה'קטנאצ'יו' שבאיטלקית משמעותה - מנעול דלת (בריח). תחת אותה פילוסופיה שבסיסה חמישה שחקני הגנה עם ליברו שמשחק קרוב לשוער, גם שמירה כפולה על שחקן המפתח של היריבה. אינטר ניצחה כמעט את כל משחקיה 0:1 וכיום שיכללה על לאו מסי, את מה שעשתה ליוסביו הגדול של בנפיקה בגמר 65'.
5. מי בכלל רוצה את 'המיוחד'? כמו מוריניו, גם אותו הררה אימן בבצלונה לפני שהגיע לאינטר ואח"כ גם חזר אליה מאוחר יותר. כאן אין סיכוי שזה יקרה. "לעולם לא אאמן בבצלונה" הצהיר מוריניו, אבל עבור אוהדי בארסה מדובר בבשורה מצויינת. במדריד לעומת זאת, בטח מכינים את פנקס הצ'קים להבאת האיש שמנע מהקטאלנים לחגוג בסנטיאגו ברנבאו. בריאל אגב, מוריניו לא יוכל לשרוד בונקר שכזה, עניין של DNA אתם יודעים.
6. לאן נעלם מסי? דייגו מראדונה הציע לחכות לגביע העולמי ופלה ביקש שיכבוש אלף שערים לפני שיכניסו אותו לרשימת הגדולים בכל הזמנים. מסתבר ששתי האגדות צדקו, כי לאו מסי, כך מסתבר, לא יכול לעשות את זה לבד. אם דייגו, שקיבל סגירות לא פחות קשוחות, עוד היה מנסה ומבקש את הכדור כל הזמן במשחקים מהסוג הזה, מסי נראה היה אובד עצות ולא בפעם הראשונה. במקום לנסות להתקדם, לסחוט עבירה ולהבקיע ממצב נייח במקרה הגרוע, מסי מיהר להיפטר מהכדור בכל פעם. בכל מקרה, יש לו עדיין את המונדיאל.
7. ווינר. לראות את זלאטן איברהימוביץ' יורד מהדשא לקול שריקות בוז, בעוד סמואל אטו זוכה למחיאות כפיים מהאוהדים המקומיים בסוף, אמר הכל. הקמרוני, שכבר הפך לסוג של קטאלני עם השנים, שוב הוכיח שהוא ווינר ענק. אחד שכובש שערים חשובים מצד אחד ועושה עבודה טקטית בלי לבכות מצד שני, הכל ע"פ צרכי הקבוצה. עד עכשיו לא ברור למה גווארדיולה היה חייב להחליף אותו בשבדי חסר האופי.
8. הגמר האמיתי. כבר אמרנו שהמשחקים בין אינטר לברצלונה הם למעשה הגמר האמיתי. נכון שהמשחק הראשון היה איכותי הרבה יותר, אבל בשני המפגשים קיבלנו שיעור במשמעת טקטית ומשמעות של החלטות המאמנים. מוריניו ופפ גווארדיולה, הזכירו את שני המאמנים הענקים של שנות ה-60 וה-70, הררה וריינוס מיכלס.
בעוד האינטריסטה היה ידוע במשחק הגנתי, מיכלס המציא את שיטת ה'טוטאל פוטבול' שהצליחה לגבור עליה. למעשה, היה זה יוהן קרויף שעם אייאקס הגדולה של מיכלס ב-1972, ניצח את אותה אינטר בגמר האלופות. האם בארסה תקבל הזדמנות לנקום, או שמבחינת משפחת מוראטי, ששולטת באינטר עוד מאמצע המאה הקודמת, מדובר בסוג של סגירת מעגל? מה שבטוח, חבל שאת הקרב הזה לא קיבלנו בגמר.
9. ואן חאל וחסל. אז אם כבר מדברים על סגירת מעגל, מה תגידו על המפגש בין לואיס ואן חאל לבין מי ששימש כאחד מעוזריו בתחילת העשור, כשההולנדי עוד אימן בברצלונה? שני הטקטיקנים, שמקדשים זכייה בתארים על פני כדורגל יפה, השאירו את המועדון בו הצליחו ביחד בעבר, מאחור.
מה שבטוח, הפעם מוריניו לא יוכל להשתמש בתגית 'האנדרדוג'. בסופו של יום, אברהם גרנט, שביקר השבוע באימון הפועל פ"ת, צדק. מוריניו לא יכול לבכות כל היום, עם סגל שכולל שחקני הרכב בנבחרות ארגנטינה, ברזיל, גאנה וקמרון. מבחינת סגל, הרי לאינטר יש יתרון אפילו על ברצלונה, אז בטח שעל באיירן מינכן.
10. אז איזה גמר צפוי לנו? יורם ארבל הגדיר את הגמר הצפוי כמשחק "עם כדורגל מסוג אחר" לפני שסגר את השידור מהקאמפ-נואו. לפני כן, כשארבל, שלא ניסה להסתיר במהלך השידור את אהדתו לבארסה, עקץ את הגמר שמחכה לנו, מוטי איוניר עוד ניסה לתקן אותו ואמר שבאיירן דווקא משחקת כדורגל התקפי. צודק מר איווניר.
לפנייה לכתב/ת 
