האם אכנע לאימפריית הרשע של סטיב ג'ובס?
לידיו של גדי שמשון הגיע MacBook Air חדש ובוהק, וכך התחיל המאבק בין רצונו החופשי ובין רצונה של אפל. האם יהפוך הקונפליקט לסיפור אהבה? כתבה ראשונה בסדרה
זה היה חמוד. בשבוע שעבר סיפר לי אבא שאמא זכתה בתוכנית המנויים של מפעל הפיס בנוּטְבּוּק, ואולי אני ארצה אותו. אמרתי שזה נשמע נחמד מאוד, אבל לא נראה לי שיהיה לי מה לעשות איתו, אבל אולי זה יתאים להם. בסוף השבוע שעבר הם הגיעו לבקר את הקטנה, ואמרו שהם מתעכבים קצת בדרך כי הם לוקחים את המחשב שאמא קיבלה.
לפי הכותרת אתם יכולים להבין את ההמשך. הורי הגיעו ובידייהם שתי שקיות מדוגמות של אידיגיטל, ובהן מחשב MacBook Air חדש עם שלל אביזרים נלווים.
לא מנויילן, עטוף
אפקט הוואו של המק מתחיל כבר בשקית של אידיגיטל, ומייד אחריה באריזה. מאמינים אדוקים של אפל מייצרים סרטונים ופוסטים מצולמים של כל התהליך האירוטי של פתיחת אריזת מוצרי החברה.
שום דבר לא סתם מנויילן, הוא עטוף. כל ראש כבל מכוסה במתאם פלסטיק ייעודי שיושלך לפח אחרי הפתיחה. הם לא ארוזים כמו מוצר טכנולוגיה איכותי - הם ארוזים כאילו סטודיו עיצוב יפני התבקש להכין אריזות ליהלומים ושכיות חמדה יקרות אחרות. והם עולים בהתאם, כמובן.
מחשב בדרך של אפל
מתעב אני את התנהלותה הגאיונה, קפוצת הישבן ולעתים קרובות הפשוט מגעילה של אפל כלפי עובדיה, לקוחותיה המשלמים וההמון הנבער שטרם ראה את האור הבוקע מחלקה האחורי. תביעות, איומים, הפחדה, סתימת פיות ודחף שאינו בר כיבוש לשלוט בכל דבר שקורה בממלכה שלה.
וזה מתבטא גם בחוויית המחשב עצמו: רוצה לשמוע מוסיקה? איטיונס. רוצה לשנות ככה או ככה במחשב שלך? תלוי אם המועצה האקומנית העליונה בקופרטינו אישרה את ההליך. רוצה לפרסם / לקרוא משהו בעזרת אפליקציות למכשירי אפל? זה צריך לעבור את ועדת הצנזורה שלהם. גאון גאון, אבל הסטיב האחרון באפל שהיה באמת ראוי להערצה היה ווזניאק.
עוד בנבחרת הבלוגים: רונן דורפן על ספורט, יאיר רוה על קולנוע ובלוגים נוספים
אני, כאמור, ממוקם על הציר שמעדיף להעריץ לוחמי לינוקס על נערי השעשועים של אפל. אבל אין מה לעשות, הסיטרא אחרא יודע איך לעצב ממשקים (ואריזות) שידלגו בקלילות מעל ההגיון והמוסר, ויפתו אותך, איך נקרא לזה, מהבטן.
למשל ממשק משטח המגע שמאפשר לשלוט בשורת ג’סטות נונשלאנטיות מרהיבות במכשיר. למשל החיבור החכם של ספק הכוח למחשב - מגנטי, מתנתק בקלות - שימנע את המקרים הנפוצים בהם מישהו מועד על הכבל, ולך עף המחשב לריצפה.
תחילתו של רומן בלבן
וכך, מהר מאוד התחיל צל אפל של ריגוש לא מוכר להתהוות מעל הסצינה המשפחתית המופזת. אבא שלי קלט את ההיסוס בהתלהבות ואמר טוב, אולי אני אקח אותו כדי להתקשר לחברת הביטוח כשאני מחוץ לבית. הוא בן 81 ועדיין עובד, כך שהיה לו קייס, אך למזלי נזכרתי שחברת הביטוח שהוא עובד איתה משתמשת במערכת תקשורת פנימית שפועלת בכלל בדוס.הסתייע. הסתגרתי עם המחשב, ובשלושת הימים הראשונים כבר התחלתי לפנטז על מעבר מלא, שייקח זמן מן הסתם, על עבודה עם מוצרי אפל. הבעיה שכדי לעשות את ההמרה באופן מלא אתה צריך להיות אחד מהשניים:
א. מאמין אמיתי היודע שאם ג’ובס ואפל קבעו שמשהו מסויים יתנהל ככה, אות משמיים הוא שכך צריך להיות.
ב. מישהו שלא מבין ולא מעוניין במחשבים בשיט.
בשבוע החולף הספקתי להתאהב ולהתאכז מהמקבוק החדש. אני מתכוון להמשיך ולהשתמש בו, ועוד כמחשב הראשי והבודד שלי, אבל צריך לומר מייד: אלמלא היתה מותקנת עליו windows 7, הוא היה נשאר בגדר מחשב למצגות בלבד.
מדוע? או, הישארו עמי לעוד קטע טכני קצר, המבהיר היטב את הבעייתיות שבכניעה לאפל.
מחיר הכניעה
המק מגיע עם דיסק אופטי חיצוני, יפהפה, העונה לשם שהוא לא פחות מ-SuperDrive. דא עקא, שאם עובדים עם מערכת ההפעלה (המרהיבה, כן? עם מלא טריקים ועולם פנימי עשיר הגורם לך לחשוב שאתה בעצם חכם זן בזמן שאתה מעביר פולדר ממקום למקום) הדיסק האופטי עובד רק בחיבור ישיר.
למקבוק אייר יש יציאת USB אחת. אם תנסה לחבר את הסופרדרייב דרך מפצל USB, כזה עם אספקת כוח עצמאית, הוא עדיין לא יעבוד. למה? גם בפורומי התמיכה אצל אפל מודים - ככה ג’ובס בנה אותו. תפעיל את הבוט-קאמפ ותעלה את windows 7, והנה אין לה שום בעיה לצרוב דרכו גם כשהוא מחובר עם יתר ציוד ה-USB ההכרחי.
ולכן, על אף התשוקה שהתעוררה והפנטזיות על העכברון המלוקק (”עכבר הקסם“) והמקלדת המעוצבת, הזעירה והאלחוטית שלהם, המחשב הזה הולך, חוששתני, לעבוד בעיקר במצב windows.
טילפנתי לאיידיגיטל. ענה לי בחור צעיר מהתמיכה, שלא הבין מה הבעיה. אז תחבר אותו לבד, נו. זו בערך היתה העצה הטובה ביותר שלו. טוב נו, אני מתרשם מאוד, אבל איני מאמין.
כלומר, אין מה לעשות. המקבוק איר מגניב, אבל בסופו של דבר - ורק בגלל שמעצבי המחשב החליטו למנוע במכוון שימוש בדיסק האופטי שלא בחיבור ישיר (יש ברשת דרכים לפרוץ אותו, שמחיביים פאץ’ של צ’יפ פיזי, ואני לא הולך להסתבך עם השב”כ של אפל), כי ככה מתאים להם - אני אשתמש בו כפי שהוא קיים בפנימיותו, מעבר לאריזה המעוצבת של מחשב עם קוקיות:
זה פי.סי. לא רע בכלל.
למעט רגעי גלישה בבתי קפה או פרזנטציות למיניהן, הגירה מלאה שלי לעולם המקינטוש לא תהיה בקרוב. ורק כדי לזכות באהבתם של מוג’הידיני אפל המסתובבים בינינו, אני מתכוון לחבר אליו בדרכים עכבר חמוד מאוד שזכיתי בו בטורניר הפוקר בכנס TechEd האחרון. אתם יודעים, ה-Microsoft NoteBook Mouse.
המשך יבוא.
גדי שמשון כותב את הבלוג ערס פואטי , העוסק באינטרנט, פוקר ומה שביניהם
לפנייה לכתב/ת 
