שתף קטע נבחר
 

1 במאי: מהם הישגי וועדת העבודה של הכנסת?

וועדת העבודה של הכנסת חוגגת שנה בימים אלה, בסמיכות לחג הפועלים. מה היא עשתה למען העובדים? מסתבר שדי הרבה, בזכות ח"כים כמו שלי יחימוביץ' וחיים כץ, שזכויות העובדים בוערות בדמם, אבל עוד רבה המלאכה

לוועדת העבודה של הכנסת יש סיבה טובה לחגוג את ה-1 במאי. בימים אלה מלאה שנה לעבודתה בכנסת הנוכחית, היא מסכמת יבול נדיר בגודלו של חקיקה התורמת במישרין ובעקיפין לקידום ושיפור זכויות העובדים ורווחתם. לא פחות מ-30 חוקים, התקבלו ביוזמת הממשלה והח"כים, יחד עם כ-50 תקנות ממשלתיות מיטיבות.

 

הישג לא רע לוועדה שהעומד בראשה, ח"כ חיים כץ (ליכוד), מייצג מפלגה שאנשיה בגלגולה הקדום, היו חוד החנית של אויבי ארץ-ישראל העובדת. ה-1 במאי היה חג לאומי של מעמד הפועלים השליט. מאז הוא נמוג. אבל בעת ההיא לגלגו שאויביהם "אוכלים את עצמם" אם ה-1 במאי חל בשבת, כמו היום, מה שאילץ גם אותם לשבות מכל מלאכה.

 

כץ הוא ותיק בעסקי האיגודים המקצועיים. לא אדום אלא כחול לבן. זכויות העובדים בוערות לו יותר מהפוליטיקה. לפני שנה התעקש לקבל את ראשות ועדת העבודה. במהלך השנה גם הצליח להפקיע לסמכותו, מידי ועדת הכספים, את האחריות על חוקי קרנות הפנסיה וקופות הגמל. היום נראה שעוצמתו הפוליטית עולה אפילו על זו של כמה שרים עם תיק.

 

במקביל כץ הוא גם יו"ר בהתנדבות של ועד עובדי התעשייה האווירית, מחוז בחירתו בליכוד. הכובע הכפול שנוי במחלוקת ונושא לעתירות לבג"צ וועדת האתיקה. עד כה יצא מכולן בשלום, בהכשר משפטי. בהסתדרות הוא עומד מאחורי סיעת "עוז" המתחרה בעבודה. בוועדת העבודה לוחמת לצדו ח"כ שלי יחימוביץ (עבודה), יו"ר ועדת האתיקה.

 

"המדינה היא המעסיק הגדול של הציבור הדפוק הזה"

השבוע היה עבורם חסר תקדים בהישגיהם המשותפים. הוא החל בחוק להגבלת שכר הבכירים שאילץ את הממשלה להתערב לצמצום הפער עם שכר הזוטרים. השבוע הסתיים בקבורת תכנית ויסקונסין הניסיונית והשעיית תכנית הקבע הממשלתית הארצית, כל זמן שביצועה מופקד בידי המגזר העסקי. בוועדה הצטייר הפרויקט כ"מחנה של עבודות כפיה".

 

מהזווית של כץ, ה-1 במאי 2010 איננו סיבה למסיבה עבור מחנה רחב של 700 אלף עובדים, כשליש מציבור השכירים. "הם קמים בבוקר ל-8 שעות עבודה קשה וגומרים את החודש עם פחות מ-3,800 שקל, שכר המינימום החוקי. כולם עובדי קבלן או של מפעלים עתירי עבודה. מה שמקומם אותי זה שהמדינה היא המעסיק הגדול של הציבור הדפוק הזה".

 

כץ הוא אחד ממעוזי האופוזיציה שבקואליציה. בוועדת העבודה הוא תוקע כמעט שנה את חוק המפתח הממשלתי המוצהר ל"אכיפת חוקי העבודה", ושכר המינימום בראשם. חוק האכיפה התקוע מגמד את הישגי החקיקה האחרים של הוועדה. הוא נועד ליישם את ההסכמות שהתקבלו סביב "השולחן העגול" של הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים.

 

כץ: "השולחן העגול השיג בינתיים את מטרתו המיידית להבטיח שקט תעשייתי לתקציב הדו שנתי הראשון. אבל הוא קבע נורמה בעייתית לטווח ארוך במערכת יחסי העבודה. חוק האכיפה מורכב ומקרין על ספקטרום רחב. כל שורה היא חוק בפני עצמו. אבל כאשר מתעמקים בו מגלים שהוא מחורר כגבינה שוויצרית, ולא יכול לעבור כמו שהוא".

 

החוק מזכיר לו בוררות שביקש בתעשייה האווירית בסוגיית פיטורי עובדים. "התרשמנו שההנהלה סיפקה את הסחורה. רצינו דג ותפסנו כריש. אבל כשהתעמקנו בפסיקה התברר שהכל עבודה בעיניים. זה מה שנראה לנו גם בחוק האכיפה. המדינה בתור המעסיק הגדול של עובדי הקבלן, רוצה שהקבלנים ייענשו על אי תשלום שכר המינימום לעובדים".

 

"הספק הקבלן איננו פילנטרופ"

הריב המרכזי והעקרוני עם הממשלה הוא על דרישתו לעגן בחוק האכיפה את אחריותם האישית של מנכ"ל או חשב, אם חתמו על חוזה העסקה של עובדי קבלן אחרי שבחרו אותו במכרז בגלל שהציע מחירי הפסד. המשרד רצה לחסוך אבל את מחיר החסכון ישלמו העובדים בשכר נמוך ולא חוקי, והקבלן בעונש שיקבל בגלל שנאלץ לעבור על החוק.

 

כץ: "לממשלה קשה לקבל שהיא תשלם את המחיר כמזמינת השירות שבוחרת את הספק במכרז. עלי מקובלת הטענה שהספק הקבלן איננו פילנטרופ. הוא רוצה להרוויח, אבל החשב אונס אותו ביודעין לחתום על חוזה במחיר לא ריאלי, שהופך אותו לעבריין בידיעה שלא ניתן לו לשלם שכר מינימום ותנאים סוציאליים. אני אומר שהעבריין הוא החשב".

 

במיקוח נוסף מתעקש כץ להעניש את מי שהוגדר כעבריין, אחרי הפעם השניה שעבר על החוק. העונש ימנע ממנו להשתתף במכרזים ציבוריים במשך 3 שנים. "לממשלה לא היה אכפת שיעבור 200 פעם. כעת הוא מוכנה להתפשר על הפעם השביעית, בתנאי שעברו של העבריין יימחק. זהו מעשה מכוער שקשה ליישם, ואני לא אהיה עלה תאנה של אף אחד".

 

כץ מתקומם שחלק מהסכמות השולחן העגול, המעוגנות בהסכם הקואליציה עם העבודה, התמסמסו בצנרת החקיקה הממשלתית. "יד ימין לא יודעת מיד שמאל. החוק מבקש להגן על מעסיק שימנע התארגנות של עובדים, אחרי שהוסכם לאפשר אותה כמו במגזר הפרטי. את ביטול דמי הניהול בקרנות הפנסיה הם מציעים להמיר בהסדר לא שווה ערך".

 

שנה עם רקורד עשיר בתיקוני חוק

גישה דומה של הממשלה מתבטאת במאמציה לטרפד הצעת חוק פרטית להשוואת זכויות הפנסיה של האלמנים לאלו של האלמנות בקרנות הוותיקות. היום הם זכאים רק למחצית הפנסיה של האלמנה מכוח הסדר ישן. המעוות תוקן לפני 7 שנים בחוק שיזם ח"כ עמיר פרץ (עבודה), אז מזכ"ל ההסתדרות, אבל הוא בוטל כעבור חצי שנה בחוק ההסדרים.

 

החוק הפרטי תקוע יותר משנה בגלל ויכוח עם האוצר, מי אמור לשאת בעלות של השוואת הזכויות. כץ דורש שהמדינה תממן. האוצר דורש שהפנסיונרים ישלמו מקצבתם הדלה, כי העלות תהיה 1.7 מיליארד שקל. כץ אומר שהעלות מנופחת ומחושבת ל-40 שנה, גם למי שמלאו לו 90, קל וחומר לפנסיונרים שגילם הממוצע מתקרב ל-70.

 

המחלוקת הפכה את החוק לפינג-פונג. קומץ אלמנים עתרו לבג"צ. השופטים תמכו אבל ביקשו פתרונות מהוועדה. כץ שיגר להם הצעות, אבל הכדור חזר למגרשו והאוצר לא מוכן לספוג את העלות. כץ: "מדובר עד 10 מיליון שקל בשנה, לציבור שפוחת והולך כי הקרנות סגורות. זו התעללות חמורה ומקפחת לא פחות מזו שעוברת על עובדי הקבלן".

 

הרקורד של ועדת העבודה בשנה הראשונה מקיף תיקונים חשובים בחוקי הגנת השכר (קנס מנהלי כבד למעסיק מלין שכר), ההסכמים הקיבוציים (חובת ניהול מו"מ בין מעביד לעובדיו שהתארגנו), עבודת נשים (הגנה על עובדות בטיפולי פוריות), הודעה לעובד (מסירת תנאי עבודתו בכתב), שעות עבודה ומנוחה (הזכות לצאת להפסקת שירותים). רשימה חלקית.

 

כץ חותר להסכמה בין-סיעתית בכל נושא. משימה לא קשה בוועדה עם 11 ח"כים שרובם בראש אחד אתו. כץ: "חוקי העבודה של הממשלה לא יעברו ללא הסכמה אתנו. אולי תחת יו"ר אחר, לא תחתי. הקואליציה והממשלה לא יכולים להחליף אותי, אלא רק להדיח, ואני לא מאמין שיהיה להם רוב להדחה בוועדה ובמליאה, לפחות לא מצד חברי בליכוד".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יו"ר פעלתן. חיים כץ
צילום: גיל יוחנן
מומלצים