ללא דרך ארץ

לא קלה היתה דרכם, ממערכון המתנחלים בו נחטף חייל ועד להטבעת המדינה בספינת שוטים. המיאוס הכללי מפוליטיקאים, מקור וחיקוי כאחד, לא הבטיח טובות. כבר אי אפשר היה להצחיק עם חצי טון איפור שהפכו את אסי כהן לליברמן, את מריאנו אידלמן לביבי ואת אלי פיניש לאלי ישי.

גם הסאטירה הפוליטית, כשהיתה, נתקלה בנמנום הכללי שירד על יושבי הארץ הזאת, העייפים כל כך מדיבורים על "המצב". יותר מבכל עונה שקדמה לה, הצורך בדמויות חדשות ורעננות ניכר, ודבוקת ההוגים והיוצרים של "ארץ נהדרת" נענו לו בחן.

דמויות עילגות ואחד שימכור את אמא שלו (צילומים: ליאור פתאל)

הם הביאו אל המסך אוסף של תחמנים, שקרנים, נצלנים, אנשים שנעים בעולם על דלק של אלימות מילולית, בורים גמורים, עילגים איומים, קומבינטורים חסרי מנוח, על גבול הסוציופתיות. שאולי "הישראלי היפה", ליטל מעתוק, החברות הנאמנות של ליטל מעתוק, מומי ושיראל, וההוא שימכור לכם כל דבר, לרבות אמא שלו, במחיר מבצע. מה משותף לכולם? זיהוי ברור, ודאי וחד משמעי - כמזרחיים.

"ארץ נהדרת" לא המציאה את הגזענות הישראלית. היא לא יצרה מכוח עצמה סטריאוטיפים חברתיים חדשים - אין בנמצא תוכנית טלויזיה שיש לה הכוח לעשות כן.

היא רק בחרה, בעונה הזאת, להתכתב עם הסטריאוטיפים הטבועים בחשיבה של צופיה - כלומר, להפוך את המבטא המזרחי-הכללי של הדמות הנלעגת - תמיד נלעגת וכמעט תמיד מזרחית - למכרה הזהב שמצדיק את קיומה המתמשך.

הישראלי המכוער

אם היתה לה אמירה בולטת בעונה הזאת, היא מצויה בבחירה, שבוודאי היתה מוצדקת במונחי רייטינג והכנסה, להפוך את ההומור הגזעני למכנה המשותף הרחב ביותר של כל התוכניות. לרגעים, נדמה היה שגם היוצרים הבינו שהגזימו, ואז הכנופיה של מעתוק נלחמה בכנופיה של הרוסים, אבל כששני סטריאוטיפים מתכתשים, לא נוצר איזון, והם לא מבטלים זה את זה. להיפך. הם רק הולכים ומתעצמים.

נוכחותו של מאור כהן (כאן בדמות הרב) כמעט ולא הורגשה לאורך העונה

גם "הישראלי היפה" שאולי, ביקש להתנער משיוכו העדתי, ולומר שגסות הרוח שלו שייכת לכולנו - הנה, רק אמש (ו', ערוץ 2) הוא נשמע מפטיר שהוא בכלל לא אשכנזי או מזרחי אלא "בין עדות". אבל ההיגוי והמבטא שלו לאורך העונה דיברו בשמו, בקול רם וצלול יותר מכל ניסיון של התנצלות.

"לא התכוונו לפגוע, בסך הכל רצינו להעליב", אמרו המקפלות לליטל מעתוק בהפלגה האחרונה, שהיתה הכלאה של טייק אוף על "ספינת האהבה" עם המציאות של טיולי "מנו ספנות". בעונה הזאת ברור היה שאחרי שמיצינו את סוניה פרס כשק החבטות המזדמן, הכי קל, נוח ומשתלם להעליב מזרחיים.

המעתוקיות. "לא התכוונו לפגוע, בסך הכל רצינו להעליב" (צילום: ערוץ 2)

הם כבר לא דפוקים וזרוקים כמו אליקו מזליקו משדרות: ליטל מעתוק מגיעה לבית הספר בהאמר, שאולי מצטרף לקבוצת רכישה של בית דירות יאפי, מומי ושיראל עושים בוחטות נאות - אבל הם נידונים להישאר לעד, או עד לעונה הבאה, באלימותם ובבורותם ובנכלוליותם ובלבושם המזעזע.

ועכשיו, ברשותכם, נעשה תרגיל בסיסי להבנת גזענות באשר היא. קחו את אוסף התכונות האלה: טמבלים, עילגים, רמאים, נצלנים, אלימים - ובמקום "מזרחיים" תדביקו אותן ל"יהודים". נכון שזה לא רק מעליב אלא גם פוגע? נכון שהדמויות היחידות ששרדו לאורך העונה ללא שיוך עדתי ברור היו המקפלות?

ומה זה אומר עלינו, שצחקנו כל הדרך ל"ארץ נעדרת", פרק הסיום המגלומני בו קברו העושים במלאכה את המדינה במבט עתידני?

וברשותכם, עוד כמה הערות לסיום. עריקתה של אורנה בנאי לא הורגשה כלל; נוכחותו של מאור כהן כמעט שלא הורגשה; שני כהן השתלבה בקאסט בטבעיות ובחו, כאילו תמיד היתה שם; אסי כהן עדיין מלך. האריזה מצוינת; החיקויים תמיד מקצועיים; האמירה מנומנמת כמו הצופים והתרומה החד-עונתית לסלנג המקומי מסתכמת הפעם ב"ושיראל" ו"לא, את". במקרה הזה, היוצרים והצופים גם יחד הרוויחו ביושר את החופשה שלהם.

ממממבייי.