ויסקונסין ז"ל? ברוך שפטרנו

מעמד הפועלים הישראלי ציין את 1 במאי 2010 בניצחון חשוב: יום קודם לכן פג תוקפה של "תוכנית ויסקונסין", או בשמה הרשמי - "אורות לתעסוקה". ראויים לברכה משתתפי התוכנית, שלמרות האיומים הפגינו ומחו. ראויים לברכה הארגונים החברתיים שליוו אותם, והעלו שוב ושוב על סדר היום את עוולותיה. ראויים לברכה גם חברי הכנסת שהתנגדו להפעלתה, ובמיוחד אלה החברים בוועדת העבודה והרווחה, שלמרות הלחצים מלשכת נתניהו סירבו להמשיך ולאשר את המשכה והרחבתה.

שמחתם של משתתפי תוכנית ויסקונסין, שהתחבקו והתנשקו כאשר נודע להם כי התוכנית נסגרה, מובנת בהחלט. הרבה חושך היה בתוכנית הישראלית. היא נועדה לאלף מובטלים, מקבלי הבטחת הכנסה ובעיקר מובטלות, לשבור את רוחם ולאלצם לעבוד בשכר נמוך (לעיתים פחות משכר מינימום), בעבודות זמניות וחלקיות. נתניהו הגה אותה עוד ב-2003, ושנתיים לאחר מכן היא נכנסה לתוקפה כמרכיב בלתי נפרד מהתוכנית לקיצוץ בזכויות המובטלים ומהתוכנית להפרטת שירותים ממשלתיים, ובמקרה הזה – הפרטה של שירות התעסוקה. לצורך הפעלת ארבעת המרכזים של התוכנית, נבחרו יזמים פרטיים, ובראשם – חברות מחו"ל, שהובטחו להם רווחים נאים.

בתקשורת אוהדת ההון שפכו דמעות על ביטולה של התוכנית "המוצלחת, שהוציאה מובטלים לשוק העבודה וביטלה את תלותם בגמלה להבטחת הכנסה". טענה זו ראויה לתשובה.

הגמלה להבטחת הכנסה, שצמצום מספר מקבליה היה היעד המוצהר של הממשלה בתוכנית ויסקונסין, מבוססת על חוק שנכנס לתוקפו ב-1982, ולפיו זכאי לקבלה תושב ישראל בן 20 ויותר, שאין לו מקור קיום או שהכנסתו נופלת מהרמה המינימלית שנקבעה. המבחן לקבלת הגמלה – חיפוש עבודה באמצעות שירות התעסוקה.

עד לתוכנית ויסקונסין, הסמכות לשלול הבטחת הכנסה ממובטל שלא מצא עבודה ניתנה רק לעובדי המוסד לביטוח לאומי. אך עם הנהגת התוכנית, קיבלו גם המפעילים הפרטיים סמכות לשלול את הגמלה, והם השתמשו בזאת כשוט מול המובטלים.

מה קרה בחמש השנים האחרונות?

בשנת 2004 נמנו 145 אלף מקבלי הבטחת הכנסה, ואילו בספטמבר 2009 – 112 אלף. לכאורה, הצלחה גדולה: ירידה של 33 אלף במספר מקבלי הבטחת הכנסה. אך עיון בפירוט המקבלים מגלה את סוד הירידה.

לירידה של 33 אלף במספר מקבלי הבטחת הכנסה במהלך חמש שנים גרמה בעיקר הקשחת התנאים לקבלת הגמלה, כפי שבוצעה בעקבות גזירות נתניהו (2003).

ההקשחה החמורה במיוחד של התנאים הנדרשים מנשים העומדות בראש משפחות חד-הוריות, גרמה לירידה במספר מקבלות הגמלה מביניהן ב-14 אלף. מספר זהה (14 אלף) קוצץ, עקב החמרת התנאים גם לגבי אלה הזכאים לשיעור מוגדל של הגמלה (היום הגמלה משולמת לבני 55 ומעלה, וקודם לכן – לבני 45 ומעלה). לעומת זאת, בקרב מקבלי הבטחת הכנסה רגילה, מספר הזכאים ירד באותן חמש שנים רק ב-5,000.

נתון חשוב נוסף מגלה, שלמרות הגידול המהיר במספר העובדים העניים – כלומר, במספר העובדים, שלמרות עבודתם משפחתם חיה בעוני, בחמש השנים האמורות ירד מספרם של מקבלי השלמת הכנסה (גמלה חלקית, המשולמת לאלה ששכרם נמוך מהמינימום שנקבע להכנסת המשפחה) ב-12 אלף איש, וזאת, שוב בגלל החמרת כללי הזכאות.

מה המסקנה?

הקיצוץ במספר מקבלי הבטחת הכנסה הושג קודם-כל ובעיקר בשל החמרת התנאים לקבלת גמלה להבטחת הכנסה – נשים וגברים, שלפני 2003 היו זכאים לגמלה כזאת, ופתאום מצאו עצמם ללא זכאות.

אז מה היה תפקידה של תוכנית ויסקונסין? היא תיפקדה כהשלמה של כפייה מעין משטרתית לגבי אלה, שלמרות ההקשחה בתנאים לקבלת הבטחת הכנסה, עדיין הייתה מגיעה להם גמלה זו. תוכנית ויסקונסין הייתה אמורה ליצור מערכת כפייתית-מאיימת, שתבצע את שלילת הגמלה להבטחת הכנסה גם מאותם רבבות הזכאים לה לפי החוק הקיים. ואת תפקידה זה היא אכן מילאה.

עתה נותר לקוות שההצלחה של ביטול תוכנית ויסקונסין תעודד את המובטלים, את החד-הוריות, את בעלי הנכויות ואת הארגונים החברתיים להציג כמטרת מאבק את ביטול כלל גזירות נתניהו משנת 2003, את החזרת הזכאות לקבלת הבטחת הכנסה לקדמותה, ואת ביטול ההפרטות של השירותים הציבוריים.