הודו לנתניהו שמנע טרגדיה יוונית
כשרחובות יוון בוערים, כדאי שניזכר מדוע נאלצנו להדק את החגורה בעזרת תוכנית כלכלית רוויית קיצוצים וגזירות, למרות זעקות השבר החברתיות שנשמעו מכל עבר
"דאגה לעניים, הגדלת תשלומי העברה והטבה עם העם", חזר והבטיח יורגוס פפנדריאו, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית הפאן-הלנית, ערב הבחירות האחרונות ביוון באוקטובר 2009. פפנדריאו, המבין דבר או שניים בענייני כלכלה, הכיר קרוב לוודאי את חוליי המשק היווני וניתן לשער שלמרות השקפתו הסוציאליסטית כבר אז העריך כי כפסע בין מימוש הבטחות ההבל שלו להיטיב עם העם לבין השתת טרגדיה יוונית עליו. ואולם כדרכם של פוליטיקאים רבים, במקומותינו, כמו ביוון ובעולם כולו, הפיתוי היה גדול מדי, מה גם שבעבור רבים מנתיניו המשך המדיניות של "אכול ושתה והגדל את הגירעון" עלה בקנה אחד עם אמונתם שכסף אפשר תמיד להמשיך ולהדפיס, גירעונות ניתן להגדיל וחגיגות רווחה הן זכויות יסוד יווניות שלאיש אין מנדט לגעת בהן.
כך, כהרף מאז התמקם על כיסא ראש הממשלה, כבר נאלץ החבר יורגוס לבצע תנועת פרסה ולהשלים עד תחילת מארס שלוש תוכניות של קיצוצי תקציב, כשיד "הגזרות הגדולות" עוד נטויה. והציבור היווני, שמאז הצטרפותו לגוש האירו לפני כמעט עשור פתאום נדרש להתנער מאותן שנות יופי, בטלה ופנסיה מוקדמת לעבודת ההפגנות, החל לעלות על בריקדות.
בזה הצטיינו היוונים, בהנהגת איגודיהם המקצועיים, מאז ומתמיד. כך, כבר לפני כחודשיים הפכו בנייני הפרלמנט ומשרד העבודה יעד למצור של המפגינים, בעוד חבריהם משביתים כמעט את כל המדינה. העם היווני, נצר גאה לסוקרטס, אפלטון, אריסטו וסופוקלס, פשוט אינו מבין למה עליו לשאת בעול הקיצוצים גם כשמדינתו הייתה לפושטת רגל ויד לכל דבר. היוונים פשוט אינם מבינים את עזות מצחם של הגרמנים, הדורשים מהם ברוב חוצפתם קיצוצים בטרם הם פותחים את הכיסים.
למה לכל הרוחות, שואלים היוונים, שנעלה את גיל הפנסיה (כ-100 בעלי מקצועות במשק היווני יוצאים לפנסיה בגילאי 50 בקרב נשים ו-55 בקרב הגברים)? ומדוע בשם אלוהים שנקצץ משרות במגזר הציבורי (האחראי ליותר מ-50% מהפעילות הכלכלית), תמה ארגון עובדי השירות הציבורי Adedy? ואכן, למה בכלל צריכים לעניין את היוונים ההפקרות התקציבית שלהם (גירעון תקציבי של 12.7% ב-2009), העלמות מסים מן הגורן ומן היקב, יחס חוב ציבורי-תמ"ג של יותר מ-110% (הגבוה באיחוד האירופי), גירעון ענק במאזן התשלומים, מוסר עבודה ירוד ביותר, תשואת אג"ח לפדיון של כמעט 20% (באיגרות לשנתיים), המשולה לאג"ח זבל, ומשק שהגיע הלכה למעשה לחדלות פירעון עם חוב של יותר מ-300 מיליארד אירו?
והוועדים המקצועיים (האיגוד הגדול ביוון, GSEE, ו-Adedy), המחזיקים זה כבר את השלטון במקום מאוד מוצנע בגופו, פשוט מתפלצים מהדרישות החיצוניות המחוצפות לקצץ במשכורות ה-13 וה-14 של צאן מרעיתם ולהעלות את גיל הפנסיה (גיל הפרישה הממוצע ביוון הוא 61). מה אכפת לנו, הם תמהים, אם "הגרמנים הדפוקים" העלו את גיל הפרישה לפנסיה ל-67?
מדורות ל"ג בעומר? הלוואי על היוונים
מצוידים בתובנות הכלכליות-חברתיות-אינטלקטואליות הנפלאות הללו, ולא פחות חמושים בזעם קדוש על "ממשלתם המושחתת", המעזה להשית עליהם צעדים כואבים, יצאו היוונים ב-1 במאי "לשרוף את המועדון"... שלהם.
במקביל להבערת הרחובות היווניים, התקבצו להם כחצי מיליון ישראלים לשם הבערת מדורות ל"ג בעומר. ישראל, שנקלעה למשבר כלכלי חריף ביותר ב-2001-2002 עם תשואות אג"ח הנושקות ל-12%, נאלצה להדק את החגורה ולצאת לדרך חדשה עם תוכנית כלכלית לא פופולרית רוויית קיצוצים וגזרות, כשזעקות השבר החברתיות לא חדלו להישמע מכל עבר.
ומאז, הפלא ופלא, כמעט ברציפות צועד המשק קדימה והשנה התוצר לנפש בישראל עשוי כבר לחצות את רף ה-30 אלף דולר, כשגם המשבר הפיננסי של 2008 הותיר את אותותיו במשק הישראלי פחות מאשר בכל משק מערבי. יוון, עם משק גדול במקצת מהמשק הישראלי (תוצר של כ-250 מיליארד אירו) ויחס של חוב ציבורי-תמ"ג בשלהי 2002 כמעט זהה לשלנו, צעדה בכיוון אחר לגמרי. כך, נמשכה בה כמעט לכל אורך השנים האחרונות ההשתוללות התקציבית, כאשר בעיצומו של הסאבפריים, כשהעננה הכבדה החלה לרחף גם מעליה (אף שלא נטלה חלק בהרפתקת הנדל"ן והפיננסים), נמנעה הממשלה היוונית מלנקוט את צעדי הריסון והסיוע המתבקשים, בעיקר עקב איומיהם של הוועדים המקצועיים להבעיר את הרחובות.
"העם היווני לא חייב דבר למישהו", קבע נחרצות מנהיג מפלגת השמאל סיאנספימוס, אלכסיס ציפראס, וביטא כמובן את תחושת הרוב בהפגנות באתונה ובסלוניקי. אלא שהעם היווני חייב גם חייב, גם אם מקצת מהמשבר מונח לפתחן של ממשלות יוון בעשור האחרון, שהונו את האיחוד האירופי בתיאור הגירעון התקציב שפרשו לפניו ושהשיאו תרומה נכבדה לשחיתות הפושה כמעט בכל מקום במדינה. שכן אם ציפראס וחבריו לא יהדקו את החגורה סביב מותניהם, תתהדק חגורה אחרת סביב צווארם, גם אם הם משוכנעים כי העובדה שבנקים אירופיים מחזיקים אג"ח יווניות ב-120 מיליארד אירו היא תעודת ביטוח טובה דיה מפני אובדן ריבונות כחששו של פפנדריאו עצמו.
לפיכך, חשוב שהשמועה על קריסתה של הטברנה היוונית ולקחיה יגיעו גם לכמה אוזניים ישראליות, שבעליהן עדיין משוכנעים בכל לבם שרק מחויבות לקפיטליזם חזירי מונע מכולנו ליהנות עד שובע מכל העושר שמסביב לנו.
ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה
לפנייה לכתב/ת 
