תנו לפעול בשקט
"כמו שבני עקיבא שלנו היתה שונה מזו של ההורים שלנו, ילדינו יצמחו בתנועה שונה מזו שבה אנו גדלנו; ואולי הגיע הזמן להרפות קצת מהחבטות משני הכיוונים ולתת לתנועה להתחדש ולצמוח"? איתיאל סמט כותב לאפרת שפירא-רוזנברג
שלום אפרת,
עמדת בפתחו של "הסניף שלך", סניף תל-אביב צפון – חבל שלא נכנסת...
חבל שלא נכנסת לראות את הסניף. כן, הוא עדיין קצת מלוכלך (סניף... את יודעת), ובכל זאת כדאי לך להיכנס. אמנם, את רכבת שמות השבטים הנוסטלגית - החליפה רכבת שמות חדשה, את הקומונרית והחניכים את גם לא מכירה. אבל אם היית נכנסת היית מגלה סניף בני עקיבא שאותו את דווקא כן מכירה.
בחמישי בלילה, ערב שבת ארגון תש"ע, ביקרתי בסניף – ראיתי סניף שלם שביחד שמח ורוקד, סניף שיודע לשחק כדורסל ויודע לעשות
הרהורים של אמא
בתנועה. אבל לאן?
אפרת שפירא-רוזנברג
"יותר ויותר חברים שגדלו איתי בבני עקיבא, מרגישים שהקרב אבוד - הם אינם יכולים עוד להזדהות עם ההקצנה שעוברת התנועה ובטוחים שאי אפשר לעצור את הסחף". אפרת שפירא-רוזנברג חוששת, אבל האם תשלח את ילדיה לבני עקיבא?
חבל שלא נכנסת לראות את הקירות שעדיין צבועים, לשמוע את המורל שעדיין צורחים ובעיקר חבל שלא פגשת את החניכים המדהימים שבאים לסניף ויושבים, חושבים, מתלבטים ודנים בשאלה איך נתקדם ואיך נשתפר כאנשים, כסניף וכחברה. סביר להניח שבדיוק כשתיכנסי תשמעי את החבר'ה מתלבטים ומתווכחים בשאלות של בינו לבינה נפרד ומעורב – לכתחילה או בדיעבד – כן, דיברו על זה כשאת היית חניכה ומדברים על זה גם היום.
שק החבטות
זה לא סוד שיש כוחות רבים שמושכים בתוך הציבור הדתי לכיוונים שונים ולפעמים מנוגדים. בני עקיבא כתנועת נוער גדולה עומדת בתוך מערכות הלחצים האלה ומשמשת כשק החבטות של כל המתוסכלים. יש מי שלא מוכן לשלוח את ילדיו לתנועה כדי לא לפגוע ברמתם הדתית ומהצד השני יש מי שלא מוכן לשלוח את ילדיו לתנועה כי היא מתחרדת והופכת לקיצונית.ומתוך שק החבטות הזה צומחת אמת גדולה של תנועה שהיא של כולם. כל אחד רוצה שהתנועה תיראה בדיוק כמו שהוא חולם כי בני עקיבא הרי היא שלו... באמת אכפת לו מבני עקיבא כי הוא מבין שבני עקיבא מייצגת אותו כאדם וכחברה וחשוב לו שהילדים שלו יהיו בבני עקיבא כדי שימשיכו את דרכו.
אבל, שק חבטות הוא שק חבטות – חובטים מצד אחד והשק נדחף לצד השני, וכשדוחפים מהצד השני הוא חוזר לצד הראשון. וכשקצת מרפים – השק נשאר באמצע ומתייצב לו בין שני הצדדים.
אולי הגיע הזמן להרפות קצת מהחבטות שמשני הצדדים ולתת לתנועה לפעול ולצמוח. ואולי אפילו לאפשר לתנועה להתחדש ולהתאים את עצמה לשינויים, להבין שכמו שאנחנו צמחנו בתנועה שונה מזו שההורים שלנו צמחו בה, הילדים שלנו יצמחו בתנועה שונה מזו שאנחנו צמחנו בה.
אפרת, אני מבקש ממך לא לבלוע צפרדעים, אלא לשלוח את הילדים שלך להיות חלק מתנועה רחבה שמתקדמת וגדלה משנה לשנה, תנועה שפותחת את שעריה ומתרחבת, תנועה שחולמת בקול על אידיאלים ועושה את כל המאמצים גם להגשים אותם. תנועת נוער שמתחדשת כל יום, בוחנת את דרכה באומץ ולוקחת על עצמה משימות חדשות בכל פלחי האוכלוסיה.
כשתבואו לסניף, את ילדייך ורבים כמוך – תוכלו גם להשפיע על התנועה ועל דרכה – לא בחבטות מבחוץ ובדיונים וירטואליים אלא בשותפות מבפנים. אז אם את באמת רוצה – אל תישארי בפתח ותתלונני על התנועה – פשוט תפתחי את הדלת ותיכנסי.
בברכת חברים לתורה ועבודה
איתיאל סמט הוא רכז מחוז דן ב"בני עקיבא"
לפנייה לכתב/ת 
סניף בני עקיבא
צילום: נר-יה זיו
מומלצים
