ההפסד של פישר ברבעון: 9.3 מיליארד שקל
רכישות המט"ח של בנק ישראל לא רק שלא עצרו את התחזקות השקל, אלא גם חשפו את המדינה להידרדרות האירו. בחודש מרס בלבד הפסיד תיק המט"ח של הבנק 5.4 מיליארד שקל. המשמעות: הבנק לא יוכל לעזור במימון הגירעון
בנק ישראל מתחיל לשלם מחיר כלכלי כבד על ההיקף העצום של יתרות מטבע החוץ שהוא מנהל. מנתונים רשמיים של בנק ישראל מתברר כי התחזקות השקל מול הדולר והאירו הובילה להפסד מצטבר "על הנייר", גדול במיוחד, של כ-9.3 מיליארד שקל ברבעון הראשון של השנה (ינואר־מרס). יותר ממחצית ההפסד (5.4 מיליארד שקל) נרשמה בחודש מרס לבדו.
בעוד כמה ימים יפרסם בנק ישראל את יתרות המט"ח של המדינה. על פי הערכה, מסתכמות כעת היתרות בכ-64 מיליארד דולר. חלק קטן מיתרות המט"ח מגיע מהפקדות של הממשלה ומהעברות של המגזר העסקי. אולם רוב היתרות הן תוצאה של רכישות מטבע חוץ שביצע ומבצע בנק ישראל מאמצע שנות התשעים, במיוחד בשנתיים האחרונות.
מתחילת ההתערבות המחודשת שלו במסחר במטבע חוץ במרס 2008 רכש בנק ישראל כמות מצטברת של כ-33 מיליארד דולר - כלומר יותר מ-120 מיליארד שקל. מדובר בערך בסכום השווה לפעם וחצי התקציב השנתי של משרדי הביטחון והחינוך גם יחד. היתרות העצומות חושפות את הבנק לסיכוני שער חליפין גדולים במיוחד. בנק ישראל אינו נוהג לבצע הגנות על יתרות המט"ח שלו, כי לדברי בכירים בבנק, "הגנות הן עסק למגזר העסקי ולא לבנקים מרכזיים".
הרכב יתרות סודי
יתרות המט"ח מוצגות אמנם בדו"חות הבנק בדולרים, אולם בפועל מחזיק אותן בנק ישראל גם בדולרים וגם באירו, לצד כמות נוספת קטנה של כמה מטבעות חשובים פחות. הרכב היתרות נחשב סודי, ובנק ישראל לא פרסם אותו מעולם. אולם ההערכה היא שיתרות מטבע החוץ של ישראל מורכבות בדומה להרכב מדד "שער החליפין האפקטיבי" של השקל.
שער החליפין האפקטיבי הוא סל מטבעות המבטא את שער החליפין של השקל מול 38 המדינות העיקריות שאיתן סוחרת ישראל. בפועל, שני המטבעות הדומיננטיים בסל, בחלקים פחות או יותר שווים, הם הדולר והאירו. בשלושת החודשים הראשונים של השנה התחזק שער השקל מול שער החליפין האפקטיבי ב־4.1%. התחזקות זו הובילה למעשה להפסד של כ-9.3 מיליארד שקל לבנק, לעומת הפסד של כ-900 מיליון שקל בלבד בכל השנה שעברה. בדו"חות הכספיים לשנת 2009 שפרסם לאחרונה ציין בנק ישראל בהקשר זה כי "מדיניות ההשקעה של יתרות המט"ח והרכב היתרות נקבעים בהתאם לתועלת שיכולה לנבוע מהן".
ההפסדים שנגרמו לבנק הם לא החוליה האחרונה בשרשרת, כי מדובר למעשה בהפסדים הנובעים מהשינויים בשערי החליפין בלבד. לכך יש להוסיף את ההפסדים שעלול הבנק לרשום השנה גם כתוצאה מהפער בין ריבית הזכות שהוא מקבל על השקעת כספי יתרות המט"ח לבין ריבית החובה שהוא משלם על השקלים שהוא סופג בחזרה באמצעות איגרות המק"מ. בשל הריביות הנמוכות במיוחד ששררו בארץ בשנה שעברה נהנה בנק ישראל בשנת 2009 מפער חיובי בין הריבית שקיבל על היתרות לבין הריבית שהיה עליו לשלם על המק"מ. אולם בעקבות ארבע העלאות הריבית שביצע בנק ישראל מאז ספטמבר האחרון, בשיעור מצטבר של 1%, השתנה המצב וכעת הבנק משלם ריבית גבוהה יותר מזו שהוא מקבל.
המטרה מתרחקת
להפסדי בנק ישראל כתוצאה מניהול יתרות המט"ח יש משמעות מעשית רבה. על פי החוק חייב בנק ישראל להעביר את רווחיו לממשלה, והם משמשים למימון הגירעון בתקציב. אולם את רווחיו השנתיים מעביר הבנק לממשלה רק כאשר יש לו רווח מצטבר. מאז הרפתקת הדולרים הקודמת שלו ב-1996 ו-1997 יש לבנק ישראל הפסד מצטבר עצום, שהסתכם בסוף 2009 בכ-20.1 מיליארד שקל. ההפסדים שנגרמו לבנק ברבעון הראשון של השנה מרחיקים לכן את המועד שבו יוכל הבנק המרכזי לתרום את חלקו במימון הגירעון הממשלתי.
גם צדה השני של המשוואה, זה שבשמו יצא בנק ישראל למסע רכישות הדולרים, מעורר כמה סימני שאלה. אחרי שנתיים של רכישות מסיביות התברר בסוף השבוע האחרון כי שער החליפין האפקטיבי גבוה כעת ב-0.3% בלבד מהשער שבו החל בנק ישראל את רכישות הדולרים. בשבוע שעבר נשאל נגיד בנק ישראל סטנלי פישר אם נתונים אלה אינם מוכיחים למעשה כי מדיניות רכישות הדולרים לא השיגה את מטרתה. בתשובה ענה פישר כי רכישות הדולרים סייעו למנוע את התחזקות השקל וכי עבודה בנושא שמכינה כעת חטיבת המחקר של הבנק תומכת בדעה זו.
מבנק ישראל נמסר בתגובה כי ההפסדים מקורם בתנודתיות בלבד. "מכיוון שבמרס התחזק השקל מול מטבעות אחרים, הרי שנרשם בחישוב היתרה שינוי שלילי. לעומת זאת, בתקופות של פיחות, היתרה גדלה - למשל בפברואר. עובדה זאת מצביעה על כך שהסתכלות חודשית על המאזן אינה נותנת את התמונה במלואה. כמו כן, יש לזכור שהמטרה העיקרית אינה יצירת רווחים, אלא השגת יעדי המדיניות המוניטרית".
לפנייה לכתב/ת 
