מושיט יד לאולמרט

פעם חשבתי שאני יודע מה טיבה של הבדידות. טעמתי לא אחת את הטעם החמצמץ והעצוב של היות האדם לבדו. בימים אלה, כשאני מתבונן ממרחק באהוד אולמרט, אני יודע שלא ידעתי כלום. איך הוא עומד לו שם לבד, האיש הכי מושמץ בישראל. מוכה שוב ושוב, נרדף על ידי כוחות הגדולים ממנו בהרבה. איך הפך ללוח מודעות דרכו מועברים מסרים ישירים לדיינים, פוליטיקאים, עדים ולכלל הציבור. איך מלהטטים בעדי מדינה מוסתרים כדי לתעל אותו אל סגור המלכודת. והוא עוד עומד. עוד לא נופל ולא נשבר, גלדיאטור. אני לא יודע איך הוא ישן בלילה, הרי אני רואה אותו רק באור הזרקורים וליבי יוצא אליו.

בימים הקרובים ייפתח בבית המשפט פרק "ראשון טורס". ספק אם מישהו יעמוד שם לצידו מלבד עורכי דינו. ספק אם מישהו יגיד עליו מילה טובה, ולו אחת. את המילה הטובה הזו אני מבקש לומר היום.

מראשית חיי הפוליטיים אולמרט היה לנו יריב פוליטי מר וקשה. נוקב, מתוחכם, עוצמתי, נחוש ודעתן. היה קשה להיות במחיצתו מבלי להיות איתו ולצידו באופן מוחלט. שנים ארוכות חשבתי עליו מחשבות לעומתיות ורעות בלבד. עד אשר נפגשתי בו בארצות הים והתקרבנו קצת. ספק אם היה בישראל של השנים האחרונות דובר יותר מוכשר ומשפיע ממנו, בקרב היהודים והלא יהודים גם יחד. אין לי ספק כי לא קם לה לישראל של דורנו גייס כספים טוב ממנו. בתפקידי השונים קיבלתי לא אחת בקשות מחברים: "עשה הכל כדי שאולמרט יבוא לאירוע שלנו". "לא פרס, לא רבין, לא נתניהו, רק אולמרט". והוא כמעט מעולם לא אמר לא.

המון אנשים נזקקים הרי חייבים לו את תקציב ארגונם. לא אחת שמעתי אנשים אומרים: "אולמרט בעיר, הבה ונביא אותו גם אלינו". ואחרים מתחייבים: "אם אולמרט יבקש - אני תורם". והוא הכפיל ושילש את ציפיותיהם של מזמיניו. הוא בא לאירועים

שהיו מוכנים להזמין אליהם נשיאים לשעבר, ראשי ממשלות ומרצים, שעלות הזמנתם עולה פי כמה וכמה מעלות כרטיסיו ונקודותיו שלו. הוא בא בלא תקוות שכר, רק במחיר עלות הזמנתו, ועשה שם נסים ונפלאות.

היום הוא מואשם בעוון חלק בנסיעות ההן. המאשימים רואים את עלות הנסיעות, ואילו אני רואה את תמורתן. הוא מכחיש ומאמין בחפותו, ולי יש סבלנות לחכות עד לפסק הדין.

אני מקווה בשבילו ובשבילנו, כי יוכח כי הכל הבל. ועד אז אני מבקש כי יעמדו לזכותו כמליצי יושר כל אותן פעולות שעשה בכשרון כה רב, במסירות, ועליהן איש במקומותינו לא מפרגן. לאף אחד, ודאי לא לו.