לשמור על המאבטחים

בשנת 1971 ערך הפסיכולוג פיליפ זימברדו את אחד הניסויים השנויים במחלוקת בתולדות הפסיכולוגיה החברתית. סטודנטים ללא עבר פלילי חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: קבוצת "האסירים" וקבוצת "הסוהרים". "האסירים" הועברו עם כיסוי עיניים למרתף המחלקה לפסיכולוגיה, שהוסב זמנית לכלא, ואילו "הסוהרים" קיבלו מדים, אלות ומשקפי שמש. הניסוי שתוכנן לשבועיים אמור היה לבחון את התנהלות ה"כלא".

• לכל הטורים בפרויקט "צהר לחקיקה" - לחצו כאן
  

לתגמל את המאבטחים

בהצעת החוק שהגשתי בשיתוף עם חברי כנסת נוספים - תגמול למאבטח הנפגע בהצלת חיי הזולת, התש"ע–2010 - אני מבקשת לעצב את ההתייחסות הצודקת והערכית הראויה למי שסיכן את עצמו למעננו - "וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד" (שופטים ט, יז). הצעת החוק קובעת שעל המדינה להקנות זכויות ראויות למאבטחים שנפגעו או שנהרגו בעת מילוי תפקידם מול הטרור.

המבט היהודי רואה כל אדם המעורב במאמץ ביטחוני כמי שזכאי לזכויות כספיות שוות. דינם של השומר בעורף ושל חברו הלוחם בחזית – אחד הוא. בעוד ש"כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל" טען כלפי דוד המלך כי רווחי הקרב אמורים להתחלק בין החיילים בחזית בלבד, ענה דוד בנחרצות: "מִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה?! כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה (=לוחמים בחזית) וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים (=שומרי הציוד) יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ!" (שמואל א ל, כד).

ביחס למאבטחים המסכנים את עצמם ב"חזית" שב"עורף" נכונים דברי דוד המלך שבעתיים. הללו מהווים חלק ממערך ההגנה על העורף, בשמשם מעגל אבטחה אחרון לתושביו. הם לא נקלעו לפיגוע הטרור במקרה; הם עמדו שם מתוקף תפקידם להגן ולהציל, ועשו זאת נאמנה על אף הסכנה והשכר הנמוך. לפיכך ראויים הם ליחס מכבד ומוקיר. כך גם מצאנו במקורותינו כי מי שנפגעו בשל כך שסיכנו עצמם למען עם ישראל מכונים "הרוגי מלכות", ועליהם נאמר, ש"אין אדם יכול לעמוד במחיצתן (כלומר להיות בדרגתם הנשגבה)" (פסחים נ, א).

חורה לי שאפילו במצבים קיצוניים שבהם מאבטח נפגע בהגנתו על אזרחים מפני פעילות טרור אין אנו מתייחסים אליו ככזה. בוודאי זכור לרבים המאבטח חיים עמרם ז"ל אשר בעת שמירה בקניון בנתניה זיהה מחבל,

משך אותו לכיוון המדרכה תוך שהוא מרחיק אותו מהכניסה, ונהרג תוך שהוא מגן בגופו על אחרים. זכור גם אלכסנדר קוסטיוק ז"ל שבלם בגופו כניסת מחבל לתחנת הרכבת החדשה בכפר סבא והציל אנשים רבים. על פי החוק הקיים - זכויותיהם של אלכסנדר וחיים, אף שחירפו נפשם למען אזרחי המדינה, נמוכות בהרבה מאלו של אנשי כוחות הביטחון שנפגעו בעת שירותם.

לצערי, הדבר מזכיר לי את אמרת חז"ל: "בור ששתית ממנו, אל תזרוק אבן לתוכו" (בבא קמא צב, ב). זריקת האבן היא בראש ובראשונה ביטוי לזלזול במקור הטובה, אך היא גם סותמת את הבור, ופוגעת ביכולת לשתות ממנו בעתיד.

בהצעת החוק אני מבקשת לקבוע כי כחברה מוסרית יהודית ודמוקרטית, נבטא את הכרת הטוב למי שראה את עצמו כאיש כוחות הביטחון, פעל בנחישות להגנה על אזרחים, ושילם על כך מחיר כבד. בשל כך נעניק לו את המעמד הראוי לו, ואת הזכויות הנלוות לכך. בדרך זו תכבד מדינת ישראל את המאבטחים ואת משפחותיהם ששילמו את היקר מכול, ותעודד אחרים לפעול בחירוף נפש להצלחת חיים.

"צהר לחקיקה" הוא פרויקט משותף של ynet ועמותת רבני צהר.